קיבלת בנות עם פנים ברצפה?

"מצד אחד הן נושאות עימן את כל החוויות הקודמות והעלבונות, אז יש להן תחושה שהן לא שוות הרבה. מצד שני הן הגיעו לפה עם ידיעה שמכאן הן רק מתקדמות. בתחילת השנה היתה לי שיחה עם אבא שאמר לי 'הבת שלי חלשה בזה ובזה ובזה'. אמרתי לו 'פה לא אומרים את זה יותר', מספיק. היתה לה תווית של 'חלשה' מכיתה א' ועד ו', אבל כאן הן ברמה שמתאימה להן. די עם תחושת ה'זנב לאריות'. הרעיון הוא לתת תחושה לבנות שזו מסגרת שמכילה אותן לכתחילה, שזה מקום שרוצה לקדם אותן לימודית ותורנית".

חודשיים-שלושה היא תקופה קצרה מאוד לפרספקטיבה, אבל לובר יודעת לומר על הבנות שיש להן חיבור טוב ואמון בצוות. "הן כל הזמן מקבלות פה פידבקים 'אתן נפלאות, אתן טובות, אנחנו מעריכים את העבודה שלכן', וזה מסר שעובר ונותן להן להרגיש טוב".

לאן אתם מתכוונים להביא את הבנות מבחינה לימודית?

"שיקול הדעת הוא פר- מקצוע מורה ונושא. כשאני מלמדת אותן תורה, למשל, אנחנו לומדות את ספר שמות - הספר של כיתה ז'. אני עוסקת בחשיבה והבנת הנקרא וכותרת ופסקאות, אבל אני גם הרבה לוקחת את זה למקום הנפשי. שיעבוד מצרים: מה זה היה בחיים, בואו נרגיש איך חיו אז. פחות ספורנו ורשב"ם בדרך הרגילה. אנחנו כן קוראות את רש"י, אבל לא אבזבז חצי שיעור כדי לדייק בקריאה שלו. הן הרי אומרות 'אני ורש"י - לא הולך ביחד'".

אני מנסה לברר אצל לובר אם קיים לדעתה קשר בין העובדה שהרב אלפונטה הוא דימונאי ושמקום מגוריה היה מצפה רמון, לבין התפישה החינוכית. לובר מושכת מכנה משותף דווקא ממקום אחר: "אני חושבת שהרב אילן ואני גדלנו באותו בית מדרש, פחות או יותר, למדנו תורה מאותם רבנים. כל השנים קיבלתי הדרכה חינוכית מדמויות גדולות, וכשאתה בא לאנשים עם הרבה אהבה ואמון זה מושך את הלב. זה נכון שאצל הבנות האלה יש פשטות של החיים, אין תחרויות על הישגים. וכן, יש יכולת לזהות איכויות של אנשים בתחומים אחרים, נפש רגישה, מידות טובות. יכול להיות שהדברים האלה מתחדדים כשגרים במקומות שציינת".

איך הגענו למקום הזה שילדה שסיימה כיתה ו', מגיעה לכיתה ז' מרוטה לגמרי?

"השאלה היא מה המשמעות שבית ספר מקנה לעצמו: האם זה בית-ספר או בית שלומדים בו מתוך אווירה מקבלת. עד עכשיו דרשו מהבנות להיות חכמות מאוד, אבל לא לכולן יש אותה דעת. אני לא רוצה לדבר על בתי ספר אחרים. כאן אנחנו מאמינים שאין דבר שאי אפשר לתקן, והבנות מגיעות לכאן כי הן יודעות שהן יכולות לעבור שינוי ביחס שלהן לעצמן וביכולת שלהן להצליח".

הבנות הגדולות של לובר למדו בבית הספר במצפה רמון, בו מפנימים משלבי הלמידה הראשונים שהמאמץ הוא לשם המאמץ, והבנות לומדות למרות, ואולי בגלל, שאין שוט חיצוני שפועל עליהן. "האמירה לילד היא של אמון: 'קח אחריות על החיים שלך, ומהמקום זה תצליח להתמודד'".

החזון של הרב אלפונטה הוא לטפס עם 'רני' עד כיתה י"ב.

ומה עם הבנות הנוכחיות שלומדות ב'רעות' היום? לאן הן תלכנה?

"לא יכול להיות שיסתובבו כאן בנות חילוניות שחלק לא מבין למה הן באו. אין כאן בנות עברייניות, אבל יש קללות, ובחדרים אין תמיד שמירת שבת. אני רוצה שהן תבואנה, אבל שיישרו קו מבחינה התנהגותית. לימודית אני אתן את הנשמה".

בינתיים, מתכוון הרב אלפונטה לגבש במקום אולפנה אמיתית ויותר מכך. יום פטירת רחל אימנו הפך בבית הספר שלו לשבוע של הפנינג, והטיול השנתי מתכוון להיות חוויה בשומרון המשלבת מלכות ישראל, רעיית צאן ושיחה בבקעת הירדן. גם את הצד החומרי, הבעייתי אצל חלק מהבתים, הוא לא שוכח. לקראת החגים השיג מבעל עסק בפתח תקווה הנחה משמעותית לרכישת חצאיות צנועות, והעמיד צ'ק אישי כעירבון. "הוא לא עוצר גם באין כניסה", אומרת על הרב אחת המורות.

בנות השירות משפיעות

חופית פרץ, מחנכת כיתה ט' והסגנית של הרב אלפונטה, עובדת, כאמור, עם בנות שונות לגמרי מבנות כיתה ז'. אצלה מוקד העבודה הוא מתן כלים להתמודדות עם קשיי החיים של הבנות. "חשוב שלי שהבנות האלה, שמגיעות ממצבים לא פשוטים בחייהן, ירגישו שהן עוברות תהליך של בנייה. תעודת הבגרות זה הדבר האחרון להביא אותן אליו. בדרך יש בעיות רגשיות לפתור, ביטחון עצמי ומקום לשאוף אליו. כל אלה צריכים לבוא מתוך תורה. אנחנו רוצים לשבור את הרכבת הזאת של קושי בבית שמביא לאי הצלחה בלימודים ומשם להידרדרות באמונה".

במפתיע, או שלא, פרץ דווקא תומכת בהפרדת בתי ספר לפי רמת התלמידים. כשאני מערערת על הצורך להפריד בין תלמידים של 10 לתלמידים של 4, היא מאתגרת בעדינות: "תיכנסי לכיתה שבה כולם לומדים יחד ותנסי ללמד שם שבוע". עוד אני מגלגלת את האתגר בראשי, היא מסבירה: "נכון שעירוב כזה עונה על המטרה שעם ישראל ילמד יחד, אבל גם כשמכניסים בנות שהן רק 4 או רק 10 לכיתה אחת, עדיין יש הטרוגניות. אם משרד החינוך היה מאפשר כיתות נפרדות שנפגשות לכמה שיעורים בשבוע, זה היה מצוין, אבל זה לא המצב".

בנות כיתה ט' לומדות בפנימייה, שבה שוכן סטארט-אפ אחר של הרב אלפונטה: מדרשה לבנות שירות לאומי שמתגוררות בתוך הפנימייה. המיזם, שזו לו השנה הרביעית, נושא את השם 'התעוררי', וגם הוא נולד כדי להשפיע על הרמה התורנית של 'רעות'. "15 בנות שירות לאומי מתגוררות כאן, ויש עוד 11 בנות מבחוץ". ב'התעוררי' מלמדים בין השאר הרבנית מרגלית שרפר, הרב ארי לנדא והרב קובי דביר. הקו החינוכי, מסביר הרב אלפונטה, הוא "להעצים את הבנות ולתת להן כיוון אמוני וחינוכי ברור". הבנות, הוא מסביר, עובדות מאוד קשה בשירות ולכן הקירבה שלהן לבנות 'רעות' או 'רני' שבפנימייה  איננה מתבטאת בשיעורים מסודרים, למרות רצונה של הנהלת האולפנה. לדברי הרב אלפונטה, עצם הנוכחות של בנות תורניות, מעוררת חשיבה אצל התלמידות. "הן שואלות 'איך את שומרת על צניעות', או 'את לומדת תורה כי משלמים לך?' וכמעט מתעלפות כשהן מבינות שהבנות גם לומדות תורה וגם משלמות עבור זה".