ליה: "היה בי ריק מאוד גדול ורצון לגלות תשובות. כל דבר חדש שמצאתי, התלהבתי ממנו ואחר כך זה נגמר". היא ניסתה להגיע אל התשובה בדרכים רבות, מלבד אחת, אותה היה הס מלהזכיר: "חס וחלילה אם היית מנסה להגיע אליי אז דרך משהו שקשור ליהדות"

 "בתל אביב כשאתה בא למקום כזה המקום הומה, מלא הבל. פה - גם כשיש מלא אנשים יש שקט. יושבים זוגות עם נועם ושקט בעיניים, משהו אחר. ארבעה חילונים שיושבים יחד, כבר יש רעש"

 "בברית המוהל שאל אותי מה השם", משחזר שלמה. "לא בדיוק זכרתי איך ליה אמרה אותו, אז שאלתי אותה איך הולך השם, והיא אמרה - מנחם מנדל. נהיה שקט בחדר. כולם חיכו לשם האמיתי, הם לא האמינו שזה באמת רציני"

כתבות על מסעדות בוחנות על פי רוב את טיב המזון, רמת השירות, האווירה במקום ועוד קריטריונים מקצועיים שאמורים לגרום לקורא להחליט אם לבקר במקום. גם הכתבה הזו היא על מסעדה, אבל המזון המוגש בה לא יעמוד בפוקוס. לא המזון הגשמי, בכל אופן. דומה שלמסעדת 'טובלה' יש חיים משל עצמה: היא החזירה בתשובה את הבעלים - שלמה וליה פאר - וחלק מצוות העובדים, והיא מקרבת ליהדות גם את הלקוחות שעדיין אינם חובשי כיפה. איך זה קורה? הכול בהשגחה, כמובן, כפי שמסביר שלמה בהתרגשות: "כשאנחנו מסתכלים לאחור על כל התהליך שעברנו, בגלל האמונה שנוצרה אצלנו אנחנו רואים איך הכול השגחה. צעד אחר צעד בקלות, הדברים קרו כמובן מאליו, לא בנינו ולא תכננו".

התחלה בעסקי השעשועים

וכפי שהתנהל כל מהלך חייהם, גם הראיון הזה הגיע בהשגחה: עלעול אקראי בעיתון מקומי גילה לעינינו מודעת ברכה של מנהלי המסעדה ללקוחותיהם הקבועים עם פרוש השנה החדשה. בני הזוג פאר הודו ללקוחות אשר "בזכותכם חזרנו אל המקורות שלנו" כבר שש שנים. הסקרנות שעוררה המודעה הביאה למפגש עם בני הזוג בשעת בוקר שקטה במסעדה הפתח-תקוואית. ליה, חובשת פאה ולבושה על פי כל כללי הצניעות, בדיוק מאכילה את הבן הקטן שניאור בחביתה מתוצרת המסעדה ועונה בטלפון להזמנות, לא לפני שהיא מודיעה למתקשר "יחי המלך!". כששלמה מצטרף, בזקן מאפיר ומגבעת לראשו, כבר די ברור שהשניים ממוקמים כיום עמוק בחסידות חב"ד.

המראה החסידי החדש של השניים הצליח להפתיע הרבה ממכריהם ובני משפחתם, שזכרו את שניהם היטב מהימים של עסקי השעשועים וחיי הלילה בתל אביב. שלמה שולף מתיקו תמונות שלהם מן העבר, ושערה הקצוץ-צבעוני של ליה לצד המראה החילוני האופייני של שלמה מחדדים אף יותר את השינוי המהותי שעברו השניים.

שניהם גדלו בפתח תקווה. ליה נולדה למשפחה חילונית והיתה ילדה "עם סימן שאלה על המצח", כפי שכינתה אותה אימה. "היו לי קווי אופי מאוד חדים, תמיד ידעתי מה אני רוצה", מעידה ליה על עצמה. כנערה צעירה אהבה ללכת לקנות גלידה בבית הקפה במרכז העיר שניהל שלמה עם בני משפחתו. הוא היה מבוגר ממנה ב-15 שנה, נשוי ואב לשני ילדים. שלמה גדל במשפחה דתית ממוצעת, אבל כבר בגיל תיכון הרגיש שהוא לא מתחבר אל הדת, וסיים את התיכון כשהכיפה כבר ממנו והלאה. חיי שניהם התגלגלו, כל אחד בנפרד, אל עסקי השעשועים: ליה השתלבה לאחר השחרור מצה"ל בצוותי הווי במלונות באילת, פעילות שכללה הופעה יומיומית בלבוש לא ממש צנוע, הופעות אמנים ועוד. בהמשך עבדה כמנהלת של סטנדאפיסטים שונים וכאשת יחסי הציבור של בריכת גורדון התל אביבית, מותג מקומי נחשב שאנשי החברה הגבוהה באזור מקפידים לא להדיר ממנו את רגליהם. שלמה הקים פאב תל אביבי, שזכה להצלחה בשנות ה-80' וה-90' ומשך אליו אמנים וסלבריטאים. ההצלחה הביאה אותו להקים מועדונים בערים נוספות, "והרגשתי אז מלך העולם", אומר שלמה. אולם הנאתו מהעבודה לא גרמה לו להתחבר לתרבות חיי הלילה: "לא הייתי שותה. הייתי תמיד ילד טוב בני עקיבא. בפנימיות לא התחברתי לכל חיי הלילה האלה".

הגירושין מאשתו הראשונה גרמו לו להתנתק מהכול ולנסוע לחופשה בארה"ב. "כולם התפלאו איך אני עוזב את כל מה שעשיתי, אבל עזבתי הכול בשנייה. לא התגעגעתי לחיים האלה". שלמה התכוון לעשות חודשים ספורים בארה"ב, אולם הוא התגלגל מעסק לעסק, ועסקי המכירות השונים השאירו אותו בחו"ל קרוב ל-15 שנה. "היה לי שם שקט. רציתי לברוח מכל ה'הו-הא' שבארץ. אנשים פה עצרו אותי ברחוב כל חצי מטר".

עשרים שנה לאחר שנפגשו כילדה ומוכר גלידה בחנות, הזדמנו שלמה וליה לפאב אחד ולמפגש ששינה את חייהם. ליה היתה כבר בת 32, כשמאחוריה אין שום מערכת יחסים רצינית. שלמה חזר לארץ לחופשה קצרה כדי לבקר את הילדים. "ראיתי אותה ואורו עיניי", מתאר שלמה את המפגש הראשון, "ידעתי שמבחינתי זהו זה, ואני לוקח אותה איתי חזרה לארה"ב". בשיחה שהתפתחה ביניהם הבהירה ליה שהיא מעוניינת רק בקשר למטרת נישואין, וחזרה לארה"ב לא באה בחשבון. השניים לא הצליחו להגיע לעמק השווה למרות החיבה ששררה ביניהם, ועם תום החופשה הם נפרדו בדמעות בשדה התעופה. יד ההשגחה, שהתערבה שוב בסיפורם, הביאה לשיחת טלפון מפתיעה שהתקבלה בנייד של ליה כמה ימים לאחר מכן: "זה היה שלמה, הוא התקשר מהארץ. 'מה אתה עושה פה?' שאלתי בתדהמה. הוא הסביר לי שעושים לו בעיות עם ה'גרין קארד' וחסרה לו חתימה אז אין לו אישור להיכנס. כל מה שהוא ניסה לא עזר, שערי ארה"ב נסגרו בפניו. זהו", היא מסכמת, "ומאז לא נפרדנו".