השניים נישאו וחזרו לגור בפתח תקווה. ליה עזבה את עסקי ההצגות ושניהם פנו לעסקי המכירות השונים.

לא חסרו לך פתאום חיי הזוהר, הקשר עם הסלבריטאים, המסיבות?

"קיבלתי עולם אחר, בעלי מילא את כל עולמי", מסבירה ליה את המהפך שחל בה עם הנישואין. "עולם השעשועים הוא עולם מאוד קר, מאוד לא אמיתי. כל אלה שמחייכים בלילה במועדון - הולכים לישון מאוד ריקים בלילה. בעלי מילא את הכול".

 בחיפוש אחר הרוחניות

תחושת הריקנות שמתארת ליה רדפה אותה עוד מגיל צעיר, כנערה שחיפשה תמיד שלמות, שהיתה נעדרת מהווי העולם החילוני בו חיה. היא מיצתה במהירות כל חוויה ועברה הלאה, אך עדיין לא נמצאה לה התשובה שהצליחה למלא את יישותה. יחד עם פריחת הקריירה שלה בחיים החיצוניים, "היה בי תמיד עומק שחיפש מעבר", היא משחזרת, "זה הביא אותי לטרנד הרוחני".

היא ניסתה הכל: רייקי, קריאה בכף יד, קלפי טארוט, אבל המענה שכל אלו נתנו סיפק אותה רק לזמן קצר. "היה בי ריק מאוד גדול ורצון לגלות תשובות. כל דבר חדש שמצאתי, התלהבתי ממנו ואחר כך זה נגמר". היא ניסתה להגיע אל התשובה בדרכים רבות, מלבד אחת, אותה היה הס מלהזכיר: "חס וחלילה אם היית מנסה להגיע אליי אז דרך משהו שקשור ליהדות. זה היה מוקצה מחמת מיאוס אצלי. כל סממן 'דוסי' שראיתי גרם לי מיד לרתיעה, הם היו מעוררים בי אנטי מאוד גדול".

חברה טובה שהשתייכה לזן ה'ניו-אייג'י', המליצה לה על "כמה מילים בתפילה היהודית שאומרים בבוקר ועושות מאוד טוב, מסדרות לך את היום". כיוון שאותה חברה לא השתייכה לזרם דתי כלשהו, המלצתה לא היתה מאיימת, אולם בסביבתה של ליה לא נמצא סידור שיוכל להורות לה את נוסח ברכות השחר. במהלך עבודות הניקיון לקראת חג הפסח התגלגל לפתע לידי ליה מתוך אחת ההגדות דף צבעוני ומנוילן של בית חב"ד בצפת, שכלל את ברכות השחר. "התחלתי להגיד את זה בתמימות, לא יודעת למה. אחר כך אמרתי גם קריאת שמע". שלמה לא הבין אז מה לאשתו ולקריאת שמע, אבל ליה חשה ש"יש בתוכי חור שחור שהוא הכי אני, ואני רוצה להתחבר אליו. הייתי רחוקה מזה מאוד ושאפתי להגיע לשם. היום אני יודעת שזה אותו חלק אלוקי ממעל שיש בתוכנו".

אופוריית חיי הנישואין התעצמה עם הולדת הבן הבכור, איתי. אבל אז - "תראי איך הקב"ה מסובב", הם מקדימים שוב לפני נקודת המפנה הבאה בחייהם. צרידות מתמשכת בקולו של שלמה הביאה אותו לבדיקה רפואית שאבחנה אצלו גידול על מיתרי הקול. לאחר ניתוח והקרנות חזרה בריאותו של שלמה לתקנה, אולם בפועל יכולותיו הקוליות נפגעו בצורה משמעותית. הוא נאלץ לעזוב את עבודתו כאיש מכירות, מה שהוביל אותו אל התחנה הבאה - פתיחת המסעדה. בית הקפה במרכז הקניון בפ"ת נסגר כמה שנים קודם לכן, לאחר שהבעלים חזרו בתשובה. אחיו של שלמה הציע לו את הרעיון לפתוח אותו מחדש, ובני הזוג נעתרו להצעה והחלו להכין את המסעדה לקראת פתיחה מחודשת, תחת השם טובל'ה - כשם אימו של שלמה, שגם היא היתה בעלת מסעדה בעיר עוד בתקופת המנדט. בני הזוג פתחו את המקום לפני כשש שנים, ובחצי השנה הראשונה "זה לא התרומם, וזו הגדרה עדינה", אומרת ליה.

באחד הימים עברו בקניון כמה אנשים מן המגזר החרדי והתעניינו האם יהיה למסעדה הכשר 'מהדרין' כפי שהיה לעסק הקודם שפעל במקום. ליה, שעדיין היתה חילונית למהדרין, כעסה על השאלה: "מה פתאום? על מה אתם מדברים? איזה הכשר? תלכו מפה", דחתה אותם. אולם שלמה הבין את הפוטנציאל הכלכלי הגלום ברעיון, והציע בכל זאת לדאוג להכשר שכזה למסעדה על מנת להגדיל את מעגל הלקוחות. ליה נעתרה, ולאחר האישורים הדרושים המקום קיבל כשרות מהדרין. ליה מיהרה לסגור עסקת פרסום בעיתונות הרלוונטית על מנת למשוך את הפלח הדתי למקום. "ביום רביעי פרסמתי עמוד בעיתון. בצהריים כבר התקשרו לשאול איפה אנחנו נמצאים. אמרתי לבעלי - נראה לי שתהיה עבודה הערב, כדאי להזמין עוד מלצרית, כי היתה רק אחת". בערב יצאה ליה לבר-מצווה. הטלפון שצלצל אצלה זעק לעזרה מן המסעדה: "תגיעי עכשיו למסעדה", ביקשו המלצרים, "המקום מפוצץ אנשים, אנחנו לא יודעים מה לעשות".

"רצתי הביתה להחליף לבגדים צנועים ומשם ישר למסעדה. אני לא יודעת איך לתאר את זה, אבל כשנכנסתי בדלת של הקניון היה מין שקט כזה", מתארת ליה את האווירה החדשה שגילתה אצל הלקוחות הדתיים. "בתל אביב כשאתה בא למקום כזה יש רעש, המקום הומה, מלא הבל. פה - גם כשיש מלא אנשים יש שקט. הרגשתי רעד פנימי. התקרבתי, חשבתי ש'עבדו עלי'. הגעתי לבר, ואומרים לי - המטבח קרס, אנחנו לא מתפקדים. נכנסתי למסעדה ואני רואה - הכול מלא".

ליה נכנסה מיד לפעולה ועברה בין השולחנות. הערב הזה לא רק פרץ את המיתון של בית העסק, אלא בעיקר שבר אצלה משהו בחומת הניכור מול העולם החרדי והדתי. "פה היה המפגש הראשון שלי עם החרדים, והוא לא הרתיע אותי אלא דווקא הרשים. יושבים זוגות עם נועם ושקט בעיניים, משהו אחר. ארבעה חילונים שיושבים יחד, כבר יש רעש".

 קפיצה אל עולם החסידות

בהדרגה התגבשו לקוחות קבועים מן המגזר שהגיעו למקום בזמנים קבועים, ומנהלי המסעדה החלו אט אט להתוודע אליהם. אחד מהם הוביל את ליה צעד נוסף קדימה בחיפושיה הרוחניים: "היה לנו לקוח שהגיע כל יום שלישי למסעדה עם אשתו. הוא היה תימני עם משקפי זהב וזקן לבן, עם ספר ביד. הוא נראה לי אדם מעניין. יום אחד פונה אליי המלצרית ואומרת: זה רב קבליסט, אני רוצה לשבת איתו רגע. אמרתי לה: בסדר, אבל אני יושבת איתו קודם. ניגשתי אליו, והוא אמר לי: שבי, אנחנו מחכים לך הרבה זמן. אמרתי לו: אתם הדתיים, איפה חופש הפרט? מה פתאום שרבנים יגידו לי מה לעשות? שפכתי את כל מה שבלבי והוא ישב והקשיב. כשסיימתי הוא התחיל לדבר. הוא לא ענה לטענות שלי, פשוט התחיל להסביר לי מה זה ללכת למקווה ולמה צריך את זה. אני יודעת שהיתה אצלי אז עת רצון, התעוררות מלמעלה, קרה לי משהו בפנים. היתה בי תחושה פיזית ממש שלא הכרתי קודם. אני הייתי פריקית של ריגושים, ובעולם החילוני יש הרבה תחליפי ריגושים - סמים, אלכוהול. פה הרגשתי משהו ששום דבר מכל הדברים האלו גרם לי להרגיש. אמרתי - את זה אני רוצה. מרוב שמחה והתלהבות, בלי לדעת מה צריך ומה לא, הלכתי למחרת היום למקווה".