ליה, שכדרכה תמיד הלכה עד הסוף עם דברים שגילתה בהם אמת, התקדמה במהירות מאותו יום אל חיי תורה ומצוות. את האפיק בו מצאה את עצמה ביותר בתוך עולם היהדות, גילתה גם דרך קשרי העבודה שבנתה לצורך פיתוח המסעדה. "היתה מסעדה אחרת של דתיים בפתח תקווה, שבדיוק נסגרה. התקשרתי מיד לשף שלהם שיבוא לעבוד אצלנו. הוא שאל: למה את לא מביאה לפה חב"דניקים? הם אכלו אצלנו הרבה. החלטתי להזמין את מנכ"ל עיתון 'כפר חב"ד' כדי לסגור איתו על פרסום. הוא בא וסיפר לי קצת על הרבי. עד אז כל מה שידעתי עליו זה שהרבי הוא יהודי טוב וזהו. הסיפורים שלו עניינו אותי".

באותו ערב הגיע למסעדה חסיד חב"ד. "הוא חיכה לפגישה, שהתאחרה בהשגחה. הוא התחיל לשפוך עליי דברי חסידות, ששטפו אותי כמו מים על אדמה יבשה. מאוד התלהבתי. בסיום השיחה הוא הבטיח שנמשיך לשוחח מחר והוא גם יביא לי חת"ת (חומש, תהלים, תניא). בת זוגו הביאה לי בחור שילמד אותי תניא".

ליה החלה בלימוד אינטנסיבי מדי יום של ספר התניא, בשולחן צדדי במסעדה. לאחר כחודש וחצי החליטה שהיא רוצה לקבל על עצמה דברים מעשיים. אבל כאן גילתה ליה שבעוד היא התקדמה בצעדי ענק אל קיום חיי תורה ומצוות מלאים, בעלה עדיין נשאר איפשהו מאחור.

"באתי מרקע דתי", מתחיל שלמה לתאר את הצד שלו בתהליך התשובה המשותף. "כשאשתי אמרה שהיא רוצה לחזור בתשובה, שמחתי שנפסיק לנסוע לים בשבת. לרגע לא חשבתי להיות דוס חרדי חסיד, בלי טלוויזיה, שאשתי תלך עם פאה. כילד למדתי בממ"ד, אז גם עכשיו חשבתי מקסימום להיות אחד עם כיפה סרוגה ומכנסי ג'ינס וטריקו. עד כאן מבחינתי זה בסדר, זה מה שגדלתי עליו. כשליה באה ואמרה שהיא רוצה פאה, אמרתי לה: אין סיכוי. אמנם ידעתי שליה קיצונית, אך לא תיארתי לי שמכלום היא תגיע עד כדי כך. חשבתי לשהיות דתי זה אומר לעשות קידוש, להתפלל קצת ולהדליק נרות, שזה דברים שבעבר היא ממש סירבה לעשות".

ליה: "כשאמרתי לו שאני רוצה פאה, הוא השתולל: מה פתאום? על מה את מדברת? למה צריך להיות כל כך קיצונים? מה יגידו? השתגעת? אבל אני ידעתי בוודאות מלאה מה אני רוצה. מעולם לא הייתי שלמה עם עצמי כל כך. ידעתי שפאה תחייב אותי לדברים שעד אז לא הקפדתי עליהם, למשל להתחבק עם כל מי שאני רואה". ליה התחבטה, והחליטה לפנות לרבי בשאלה ב'אגרות הקודש' – מה עדיף, שלום בית או פאה? "הרבי ענה תשובה כל כך ישירה, שנבהלתי וסגרתי את הספר. אחר כך בעלי אמר: אם את כל כך רוצה פאה, לא אעמוד בדרכך. תקני פאה".

שלמה אמנם לא התלהב בהתחלה, אבל ראה את רצונה העז של אשתו. הוא עדיין זוכר את הפתעתם של הלקוחות בפעם הראשונה: "כשפתחנו את המסעדה היה לה שיער קצוץ אדום-סגול. כשהיא הגיעה עם הפאה, אנשים נפלו". ליה מספרת על לקוחות שפנו אליה בהתפעלות ואמרו "בטח היה לך נורא קשה לשים פאה". ליה: "אבל אני אמרתי להם: להיפך. זה היה הרגע הכי קל. הדבר שאני הכי שלמה איתו. באותו רגע שכחתי איך הייתי קודם".

 מזון רוחני

איך בכלל הגיבו הלקוחות כשראו את המנהלים החילונים עוברים לאט לאט אל המגזר שלהם?

"הם לא האמינו. חשבו בהתחלה שזה לצורך עסקי. התחלתי עם 'ברוך השם' ו'בעזרת השם' וחלק קיבלו את זה בגבה מורמת. אחרים פרגנו ושמחו מאוד. חלק מהלקוחות הפכו לחברים טובים שלנו, השתתפו בשמחות שלנו". ליה מוסיפה שקרדיט משמעותי בכל התהליך שעברה שייך לחוג הלקוחות החרדי שהקיף אותה בשעות העבודה: "אני זוקפת הרבה מאוד לזכותם. המפגש איתם האיר לי את הדרך. נפתח בפניי עולם. עצם השהייה המשותפת איתם, בלי דיבורים והטפות. רק השקט, הרוגע והנועם שלהם".

במשך ארבע שנים שקדה ליה על לימוד תורת החסידות וספר התניא בבית ובמסעדה, בעוד שלמה ממשיך באורח חיים דתי ברמה אליה הורגל בביתו. זמן קצר לאחר המעבר לפאה נולד בנם השני, שליה החליטה לקרוא לו, שלא במפתיע, מנחם-מנדל. "בברית המוהל שאל אותי מה השם", משחזר שלמה. "לא בדיוק זכרתי איך ליה אמרה אותו, אז שאלתי אותה איך הולך השם, והיא אמרה - מנחם מנדל. נהיה שקט בחדר. כולם חיכו לשם האמיתי, הם לא האמינו שזה באמת רציני אצל ליה".

מהפאה המשיכה ליה לשלב הבא - שליחת בנם הבכור למוסד חינוכי חרדי. כאן גם שלמה התחיל להתבלבל. "האברך שלימד את ליה תניא, אמר לי: אתה לוקח את הבן שלך ל'חיידר' בלי זקן ובלי כובע, יצחקו על הבן שלך. ואז פעם ראשונה התחלתי לחשוב: מה אעשה? יש פה בלבול. אמא דוסית ואבא כזה". בינתיים החלה ליה לעבוד בבקרים במסעדה, ושלמה מצא לעצמו זמן פנוי, אותו ביקש להקדיש ללימודי משפטים. בתיווכה של ליה, הובא שלמה בוקר אחד לישיבת חב"ד ברמת אביב. "הסתכלתי מסביב, ואמרתי לליה: מה, נדפק לך הראש? אני אלמד עם כל השחורים האלה? אין סיכוי! היא אמרה: תנסה. יילך - טוב, לא יילך - אז לא". שלמה החל ללמוד גמרא וחסידות בישיבה מדי בוקר, והשפעתו של הלימוד לא איחרה לבוא. "בחיים לא חשבתי שאכנס למקווה, אני איסטניס. נכנסתי לשם בחששות כבדים, אבל אז הרגשתי את ההרגשה הכי מופלאה שהיתה לי בחיים", הוא מספר. אחרי כמה חודשים הוא הוסיף להופעה שלו גם מגבעת, וגם משהו בפנימיות החל להיפתח: "בחסידות גיליתי דבר שלא הכרתי. פתאום אני מתחבר ומבין מה אני עושה. התחלתי להתפלל ולא רק לקרוא. להבין את 'אשרי', וגם לי לוקח פתאום רבע שעה להגיד את זה. השנה הזו בישיבה שינתה אותי בתכלית, הבנתי מה זה דת".