הלוחצים לשחרור שליט "בכל מחיר" ישאו באחריות לתוצאות הקשות , הכהן הגדול מתפלל שתפילת היחיד לא תגבר על תפילת הכלל , מכתב בעניין תיקון 'המינהל לחינוך דתי' .
מה גורם את הפילוג כאשר תומכי הממ"ד מאשימים תמיד את הציבור התורני בפלגנות בלי להקשיב באמת לעמדתם, אין הם תורמים מאומה לאחדות. לא הגיוני שראשי הממ"ד ירצו לכפות את עמדתם על הציבור התורני, וכשהציבור התורני אינו מוכן לקבל את תכתיביהם יאשימוהו בפלגנות. הבעיה היא שבאמת אישי הממ"ד לא מבינים מה חסר לציבור התורני, ולכן הם בטוחים שרק רצון להתפלג ולהתבדל עומד בבסיס עמדתם. אגב, זו גם הסיבה ש'הבית היהודי' לא הצליח להכיל את תומכי 'האיחוד הלאומי'.
הקמת נועם עוד מאז הקמתו של החינוך הממ"די, כ-30 אחוז מבני הציבור הדתי חפצו להעניק לילדיהם חינוך תורני יותר, אולם הרוב ששלט בממ"ד לא נתן להם פתחון פה. חלק לא מבוטל מן ההורים הללו העבירו את ילדיהם לחינוך חרדי, וחלקם נשארו בממ"ד בחירוק שיניים.
לפני כארבעים שנה נתקבצה בשכונת קרית משה שבירושלים קבוצה גדולה של בוגרי ישיבת 'מרכז הרב', עד שניתן היה להקים עבור ילדיהם כיתת בנים וכיתת בנות. הם פנו לבית הספר השכונתי 'מימון' ובקשו להקים עבורם כיתות נפרדות, כפי שההלכה מחייבת. אולם ראשי הממ"ד לא היו מסוגלים להכיל את עמדתם, ותגובתם היתה: או שתשתלבו בכיתות המעורבות ב'מימון' או שתשלחו את ילדיכם לחינוך החרדי. כך קם בית הספר 'נועם' כבית ספר פרטי, כשבמשך שנים רבות גורמים רבים במשרד החינוך ניסו להכשילו.
הכרה חלקית וכפיית אליטיזם התביעה לחינוך תורני הלכה וגברה במקומות שונים בארץ, עד שבעקבות מאבקים מרים הסכים סוף סוף משרד החינוך לקיומה של רשת 'נועם', אך לא כרשת בעלת זכויות שוות לשאר בתי הספר של הממ"ד, וזאת כדי שהציבור הרחב ימשיך להגיע לחינוך הממ"די. הואיל וכך, בתי ספר 'נועם' ודומיהם נאלצו לגבות סכומי כסף ניכרים מהורי התלמידים, וממילא מי שאינו מוכן לשלם או מתקשה לשלם אינו רושם את בנו לבתי הספר התורניים. אח"כ טוענים נגדם שהם אליטיסטים.
העמדה הבסיסית לקלוט את כולם אולם האמת היא שהציבור התורני לא חפץ כלל להתבדל. אנשים שיכלו להתפרנס יפה כמהנדסים, עורכי דין ועובדי היי-טק, ומוסרים את נפשם למען החינוך, בהחלט מעוניינים להעניק חינוך איכותי לכל ישראל, ולפתוח את בתי הספר התורניים לכלל הציבור. אילו הם היו מקבלים תנאים שווים לממ"ד, היו יכולים להגשים את חלומם. אך זאת בתנאי שאכן בתי ספר יהיו תורניים, היינו שהעמדות התורניות ינחו את בית הספר, הן בקביעת תוכנית הלימודים, הן בבחירת המורים, והן בחלוקת הכיתות לפי רמות. אבל כאשר הם נצרכים להיאבק על קיומם מבחינה תקציבית, וגם להתגונן מפני הוראות אנטי-תורניות שמשרד החינוך מנחית עליהם מעת לעת - הוראות שמרסקות את המשמעת ופוגעות בסמכויות המורה - אין להם יכולת לפתוח את שעריהם לרוחב.
התוצאות התוצאות כמובן קשות. ממצב שבו כ-29 אחוז מהתלמידים היהודים למדו בממ"ד, כעת סך התלמידים בממ"ד ובחינוך התורני ירד לכ-19.5 אחוז, וזאת למרות הגידול הדמוגרפי. לעומת זאת החינוך החרדי גדל באותן השנים מסביבות ה-5 אחוז לכ-19.5 אחוז. לו החינוך התורני-לאומי היה זמין וזול כמו הממ"ד וכמו החינוך החרדי, היו רבים נשארים במסגרת החינוך התורני-לאומי במקום לעבור לחינוך החרדי.
הפתרון הפשוט הפתרון פשוט: יבחרו ההורים איזה חינוך ברצונם להעניק לילדיהם, וירשמו אותם על פי רצונם לבתי ספר ממ"דים רגילים או לבתי ספר תורניים. וינהגו כבוד זה בזה, ויפרו אלה את אלה, וכך יגדל השלום באמת, ונזכה לגדל יותר אנשי תורה ומעשה, חזון ומעש, לתפארת התורה, העם והארץ.
שר החינוך והחינוך התורני אבל לפי התנהלותו של שר החינוך בפתח תקווה נדמה שיחד עם ראשי הממ"ד קיבלו החלטה עקרונית לפגוע בחינוך התורני. האם יש עסקה בין הממ"ד לחרדים למחוק את החינוך התורני ולחלוק ביניהם את הילדים?