שחר של שירה חדשה

 החזרות שלהם נערכו מחצות הלילה, הזמן בו הלך אחרון הילדים לישון והבית התארגן מעט, ועד 4 לפנות בוקר. במודע או שלא, לא היה שעון בחדר החזרות שבמחסן. קריאת המואזין מהכפר הערבי הסמוך היתה סוג של עוגן כדי לקבל מושג על השעה, וכך גם השחר העולה

 הרב מוטי: "ניגנתי המון בחתונות, אבל כל הזמן היתה לי תחושה שזה לא יכול להיגמר כאן. בדרך חזרה באוטו, כשכל הכלים מתנגנים לך בראש אתה שואל את עצמך 'בשביל זה הקב"ה הביא לי את המוסיקה? בשביל לתת שואו?' היתה תחושה פנימית שצריך להגיע ליותר מזה"

נאווה: "אמרתי לו 'תתחיל לאמן אותי כי אני לא אחת כזאת שמדברת עם קהל'. הוא התחיל לעשות לי אימונים, ואז החלטנו להופיע ביחד ופתאום נפרץ הכול. זה כמו לגלות את המטמון מתחת לתנור בבית שלך. זה הוסיף המון לזוגיות, היתה כאן המון הקשבה וכבוד ויצירתיות"

 "בדרך כלל, אם תלמיד חובב מוסיקה מבקש ליצור הרכב, הוא צריך לדלות מתופף מפה וגיטריסט משם. פה ב'כינור דוד', הסקסופוניסט שאיתך בהרכב הוא זה שישן מולך במיטה, והבסיסט הוא זה שיושב איתך בחדר האוכל"

לא ברור אם דוד המלך השתולל עם הכינור והנבל כמו שראש ישיבת 'כינור דוד' עושה על הבמה במופע 'שירת הבריאה' אותו הוא מבצע עם רעייתו. אבל כשהוא צועק 'אשא עיני אל ההרים' נדמה כי הוא משחזר את הקריאה הבודדה במדבר, עם הדממה והשממה, הבריחה מפני שאול וחייליו, והחיפוש אחרי גאולה.

הרב מוטי ונאווה הרשקופ, זוג מוסיקאים הנשואים זה לזה למעלה מ-16 שנה, מעולם לא ניגנו יחד מוסיקה מקורית. הרעיון של העלאת מופע משותף הגיע כמעט במקרה, ואז התרחש מפץ של אנרגיה. מטרת המופע היא לחזק את הצופים, ולקרבם לעבודת הבורא. החזון של הרב מוטי הרשקופ לתלמידיו בישיבה המוסיקלית שלו לא שונה בהרבה. "מוסיקה שעושה אווירה של סעודה שלישית זה יופי", הוא מסביר

"אבל אני מתכוון להגעה למימדי עומק באמצעות המוסיקה, לעבודת ה' שהיא מעבר לכל המילים".

 בזכות האורגן

רבע לאחת עשרה בלילה. הרב מוטי ונאווה מתיישבים לשיחה אחרי ההופעה העוצמתית שלהם. פריקת הכלים וציוד ההגברה והתאורה, שהתמשכו למעלה משעה, סייעו להוריד את רמות האדרנלין שרצו על הבמה. השיחה קולחת בנחת. זוג נשוי, וגם הרכב מוסיקלי מנצח.

ילדותם של הרב מוטי ונאווה הרשקופ (37 ו-36 בהתאמה) עברה עליהם בשני קצוות שונים של העיר פתח תקווה. מגיל צעיר היתה המוסיקה חלק בלתי נפרד מחייהם. הרב מוטי: "לאמי ולאבי זכרונו לברכה היה חשוב שכולנו נדע מוסיקה. כולנו למדנו חלילית, מנדולינה ואקורדיון, ואני פשוט הלכתי עם זה רחוק. למדתי ב'אור עציון', ובשנות התיכון יצאתי מהקטע הזה של אחד ששלחו אותו ללמוד לנגן, והפכתי את זה למשהו שאני רוצה. עשיתי כל מיני הרכבים וניגנתי בפיזמונסניפים".

אחרי שהכיר את נאווה הוא למד גם נגינה על פסנתר, עשה עיבודים על מחשב וניגן בהקלטות אולפן של כמה להקות.

נאווה: "מאז שהייתי ילדה למדתי כמו ילדה טובה פסנתר קלאסי, אבל נטיתי לכל העניין של שמיעה. מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי הנגנית של בית הספר: בטקסים ובכל מסיבה. בשנות החטיבה למדתי קומפוזיציה אצל לב קוגן, ועשיתי עיבודים לסקסופון ולתזמורת של הקונסרבטוריון. בתיכון למדתי במגמה מוסיקלית, וגם אז המשכתי ללמוד קומפוזיציה ועיבודים על מחשב".

השניים הכירו בשנות הנעורים, ב"סיפור אמריקני" שהרב לא כל כך רוצה להסגיר. ובכל זאת הוא זורק פירור לקוראים ומספר, שכשהאורגן שלו נגנב מבית הוריו, מסרה לו נאווה דרך אחד החברים שהוא יכול לבוא ולשאול את האורגן שלה כשרק ירצה. "היה לנו אותו סוג של אורגן" מסבירה נאווה במין סוג של התנצלות.

ליום הראשון של שיעור א' בישיבת 'שבי חברון' הגיע הרב מוטי עם אורגן "מה שהיה לא כל כך מקובל". בשיעור ב' הוא ונאווה נישאו, ובמקביל לשנות האברכות וההתמדה בלימוד תורה, הוא המשיך לנגן, הפעם לשם פרנסה, כנגן חתונות. "ניגנתי המון, אבל כל הזמן היתה לי תחושה שזה לא יכול להיגמר כאן. בדרך חזרה באוטו, כשכל הכלים מתנגנים לך בראש אתה שואל את עצמך 'בשביל זה הקב"ה הביא לי את המוסיקה? בשביל לתת שואו?' היתה תחושה פנימית שצריך להגיע ליותר מזה".

לאחר שנולדו לזוג הצעיר שני ילדים, החלה נאווה ללמוד באקדמיה למוסיקה בירושלים. "היא התחילה עם שני ילדים וסיימה עם חמישה", צוחק הרב מוטי. השניים מסבירים שבאקדמיה למוסיקה התחשבו בה, יותר מכל מוסד דתי: "נכנסתי לשיעורים עם תינוקת ולא אמרו לי שום דבר, הם היו בעד". בשל הידע הנרחב של נאווה במוסיקה, היא זכתה לפטורים מרובים שהקלו עליה טכנית והלכתית. "כשאמרתי שאני לא שרה עם גברים, בחנו אותי ופטרו אותי".

חמש שנים ארכו הלימודים של נאווה באקדמיה. את שיעורי הבית המרובים הכינה בשעות החלון שהיו לה במערכת, או בבית. "הילדים היו קטנים, הם לא היו זקוקים לי בשעות המאוחרות של הלילה".

הרב מוטי שימש כר"מ בישיבת 'מקור חיים' במשך שש שנים. לפני חמש שנים נקרא לעמוד בראש ישיבת 'כינור דוד' ישיבה תיכונית מוסיקלית ביישוב עטרת. "הפסקתי עם החתונות והלכתי יותר על אפיק של הופעות של התלמידים ושל חומרים שלי. לא להרקיד את הקהל, אלא ליצור איתו התרחשות מסוימת. להעביר  תכנים וליצור דיאלוג".