במקביל, ניגנה נאווה בגנים, ערכה וניצחה על חבורת זמר של נשים לקראת החגים, והעלתה מידי פעם מופע לנשים עם זמרת כזו או אחרת. תקופה ארוכה היא חיפשה להופיע עם מישהי ב'פרק שירה' - פסוקים המתארים את שירת מרכיבי הבריאה לפני ה': השמים והארץ, המדבר, צבא השמים והחיות.

 השירה של העקרב

הסיפור של נאווה עם 'פרק שירה' הוא מצחיק ומפחיד ומעט מפותל. הוא מתחיל בצדקה שנהגה לתת לרב אחד שהיה מתדפק על הדלתות ביישוב כרמי צור, שם התגוררה המשפחה במשך כמה שנים. פעם אחת, לפני סוכות, נתן לה הרב בתמורה לצדקה כמה חוברות של 'פרק שירה'.

"בחוברות היו תמונות יפות ופסוקים מתהילים", משחזרת נאווה. "אמרתי לעצמי: איזה יופי, קישוט לסוכה. מצד שני חשבתי שסתם חיברו פסוקים לדמויות. השירה של העקרב למשל היא 'טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו'. חשבתי שהתבלבלו".

לא הרבה אחרי, היטיבה נאווה להכיר את שירתו של העקרב. "לפני שעברנו ליישוב עטרת, מישהו אמר לי - כאן יש עקרבים, הם נכנסים דרך החלונות לבית. זה היה כרטיס הכניסה שלנו ליישוב. בשבת ישיבה אחת, כשעדיין לא עברנו ליישוב ורק התארחנו בו בקראוון, אחד הבנים שלי נעקץ מעקרב שחור". נאווה חיפשה תפילה שתגן על המשפחה ונזכרה בקישוט של סוכות ובפסוק של העקרב. "הוצאתי את הארגז של סוכות ואמרתי פרק שירה כל יום, כדי שכל חיה תעשה את השליחות שלה ולא תבוא אלינו". פרק שירה הוא ארוך, אבל נאווה התמידה. "יידישע מאמע" מחמיא בעלה.

ועדיין, למרות השינון, לא הצליחה נאווה לחבר בין הפסוקים לנבראים שלכאורה אומרים אותם. כשמצאה ספר של פירושים על פרק שירה היא מיד רכשה אותו, ובכל פעם היא לומדת את הפירושים. "נחשפתי לעולם כל כך יפה, וככה אנחנו חיים בבית. כשחיה מתקרבת אלינו אנחנו מנסים לבדוק למה נפגשנו איתה, מה זה אומר לנו".

עם ההעמקה בפרק נקבעה בנפשה האומנותית של נאווה ההכרה שפרק השירה הציורי הוא בעצם מופע.

תקופה ארוכה היא חיפשה מישהי שתופיע איתה, אך לא מצאה. היא לא רצתה לפספס את הרעיון, ולכן החליטה להופיע לבד. על המוסיקאי שחי לצידה כבר אי אלו שנים לא חשבה בכלל כאופציה.

הרב מוטי: "כל השנים לא ניגנו ביחד, אולי קצת בשביל המשפחה, אבל זוג חי ביחד, הוא לא צריך גם להופיע ביחד".

נאווה: "אמרתי לו 'תתחיל לאמן אותי כי אני לא אחת כזאת שמדברת עם קהל'. הוא התחיל לעשות לי אימונים, ואז החלטנו להופיע ביחד ופתאום נפרץ הכל. זה כמו לגלות את המטמון מתחת לתנור בבית שלך. זה הוסיף המון לזוגיות, היתה כאן המון הקשבה וכבוד ויצירתיות".

 חזרות מחצות ועד שחר

ארבעת החודשים שבמהלכם עבדו השניים על המופע זכורים אצלם כ"מדהימים" ו"הזויים" גם יחד.

הרב מוטי הוא ראש מוסד חינוכי. נאווה מלמדת כיום מוסיקה בבית ספר במודיעין, ולשניים תשעה ילדים. חיים עמוסים לכל הדעות. החזרות שלהם נערכו מחצות הלילה, הזמן בו הלך אחרון הילדים לישון והבית התארגן מעט, ועד 4 לפנות בוקר. במודע או שלא, לא היה שעון בחדר החזרות שבמחסן. קריאת המואזין מהכפר הערבי הסמוך היתה סוג של עוגן כדי לקבל מושג על השעה, וכך גם השחר העולה. סביב התעוזה לעלות לסלון ולראות מה השעה, התפתחו מנהגים קבועים ובדיחות פנימיות.

הרב מוטי: "עברנו בתקופה ההיא דברים מאוד מעניינים. בשעות הלילה, כל מיני דברים נראים לך הגיוניים, כמו לצעוק 'אשא עיני אל ההרים'. ואז אתה קם בבוקר ואומר 'אני אעמוד מול הקהל ואצעק 'אשא עיני...'? יש מתח בין חופש היצירה והרצון להעז, ובין הצורך לנהל מופע אמיתי, שהוא לא רק מוסיקה אלא גם סיפור ושירה תוך המחזה".

במהלך העבודה האינטנסיבית על המופע הביאו השניים חברים, עמיתים ואפילו תלמידים ל'איפוס' וביקורת.

הרב מוטי: "ביום רביעי ב-12 בלילה היה לי שיעור על הרמח"ל לתלמידים שרצו, ובסופו אמרתי להם 'מי שרוצה להישאר לשמוע משהו מוזמן'".

נאווה צוחקת: "כמעט הכרחנו אותם".

הרב מוטי: "היינו משמיעים להם ושואלים אותם – תגידו, זה הגיוני?"

הם היו כנים או אמרו מה שראש הישיבה רצה לשמוע?

הרב מוטי: "אצלנו בישיבה, ביקורת והשמעת דעה על הופעה זו שפה. הם אמרו מה שהם חושבים".

למרות הההשקעה המרובה, הספקות וגם העייפות עשו את שלהם, והיו פעמים בהן הם חשבו להפסיק.

הרב מוטי: "אם אחד היה מתחיל להישבר, השני היה יורד למטה ומתחיל לנגן כדי למשוך אותו על ידי הצלילים. נדרשת דבקות במשימה, כי מדובר במופע שבו אנשים ממש מרוכזים בך. יש תיאומים מדויקים, דברים שסופרים אותם בלב ומבצעים. אנשים עושים כאלה דברים כשזה עיקר העיסוק שלהם".

לצורך המופע שהתקיים לפני שיחתנו יצאו נאווה והרב מוטי מהיישוב עוד לפני :0016. העמסת הציוד הרב, פריקתו, הרכבת הסאונד והתאורה, וההמתנה לתחילת המופע אורכים זמן רב. כך גם הפריקה וההטענה בתום המופע. והילדים? מבסוטים ומפרגנים, אומרים השניים. הגדולים העבירו ביקורת על המופע, הגדולות חיוו דעתן על הריקוד שנאווה מבצעת בסוף המופע, וכולם שרים חלקים ממנו בבית. "היה להם חלק רציני במנוע שדחף אותנו ואמר 'כן זה יפה'". יום הופעה הוא יום התרגשות להורים וחג לילדים ששומרים על עצמם ("יש תחרות ביו הילדים אם הם מוגדרים כשומרים או נשמרים. יש לזה הרבה משמעויות בזכויות היתר").