תעברו ממקום למקום ותשאלו, ותמיד תקבלו את אותן התשובות, שיותר מכל מצביעות על התעלמות. בהתחלה יאמרו לכם שאין דרישה לחינוך תורני, כולם כמעט רוצים חינוך מעורב. אח"כ תמצאו שכשלושים אחוז מהילדים עברו לחינוך חרדי. היתה דרישה לחינוך תורני, אך היא לא נענתה. יותר נכון לא הובנה. עד היום אינה מובנת. הדרישה לתורניות נתפסת כדרישה קטנונית להקפדה חיצונית במצוות או שמרנות יתירה, שמן הדין שלא להתחשב בה.

במקומות שהקימו בית ספר כמו 'נועם' פתרו חלק מהבעיה. אבל תמיד ישנם עוד הורים רבים שאין ביכולתם לשלם, והם נאלצים לפנות לבתי ספר חרדים. כך בפתח תקווה וכך ברחובות וכך במקומות רבים.

בעקבות התלות של 'נועם' ובתי הספר הפרטיים בתשלומי ההורים, הודרו מהם ילדים ממשפחות עניות, וכך נעשו בתי ספר הללו אליטיסטים. הורים שהמגמה התורנית אינה בראש מעייניהם תפשו עליהם טרמפ, בעוד ציבור רחב שמחפש חינוך תורני נותר ללא מענה. במקומות מסוימים האילוץ לדרוש תשלום מההורים הפך למגמה, שנועדה לסנן את המתקבלים לבית הספר.

אינני מכיר את כל בתי הספר התורניים. את ראשי 'למרחב', ששר החינוך התגולל עליהם בכל כלי התקשורת, אני קצת מכיר. נתתי פעם שיחה להורים. כמה בוגרים שלהם לומדים אצלנו. לא מדובר בחבורה עשירה במיוחד, יש ביניהם מכל הרמות. היו שטענו שכולם אשכנזים - בפועל מחציתם מבני עדות המזרח. יש הורים שהתלבטו אם לשלוח את הילד לבית ספר של ש"ס או אגודה, ומתוך תפיסה ערכית העדיפו את החינוך התורני, למרות היותו כרוך בתשלום גבוה. על רובם התשלום מכביד מאוד. הם חוסכים באוכל, מגדלים משפחה גדולה בדירה קטנה, חלקם נמנעים מהחזקת מכונית, ובלבד שיוכלו לשלם 500 ש"ח לחודש עבור כל ילד. הם מבקשים הנחות ומשתדלים לתת להם.

ובהם שר החינוך נלחם. עליהם כפה לקלוט עולים חדשים מאתיופיה דווקא בתוך הכיתות. הם הסכימו לקלוט עולים בכיתות מיוחדות, כפי העמדה החינוכית המקובלת, אבל שר החינוך כפה עליהם באיומים ובהשפלה את עמדתו האנטי-חינוכית לשלבם בכיתות. כששאלו מי ישלם עבורם, שהרי כל ההורים משלמים, ענו השליטים: שההורים האחרים ישלמו עבורם.

לכן אני כועס על שר החינוך גדעון סער. במקום להקים זרם תורני שייתן מענה לציבור חשוב זה, הוא החליט לרדוף אותם, וכבר קבע תקנה לפיה יוכל להורות על סגירת בתי ספר תורניים, כדי שההורים יצטרכו לבחור אחת מהשתיים: לשלוח את הילדים לחינוך החרדי או לממ"די.

זהו הציבור היחיד שבמשך שנים כופים עליו חינוך שאינו מתאים לרוחו, ועל כן הוא מתפזר לכל עבר. חלקו נאלץ להישאר בממ"ד, חלקו עבר למגזר החרדי האשכנזי, וחלקו הקים וביסס את רשת בתי הספר של ש"ס. הגרעין הקשה שלו נאלץ להקים בכוחות עצמו בתי ספר פרטיים ולשלם 500 ש"ח לחודש עבור כל ילד.

כבר לפני כמה חודשים כמה אישים פנו אל מקורבי השר, כדי שיסבירו לו את מצוקת החינוך התורני. אבל הוא לא מוכן לשמוע. הוא כנראה כל כך זחוח וגאה, עד שעוזריו והבאים להיפגש עמו מקפידים לומר לו דברי חנופה, ומפחדים להשמיע בפניו ביקורת שלא תנעם לאזנו, שמא יכעס עליהם.

בכל זאת, שלושה דברים חיובים ייצאו מזה, בעזרת ה'. האחד, אנשי הזרם התורני יצטרכו להיות יותר נחושים ואמיצים, ובמקום להסתפק בפתרונות חלקיים עבור ילדיהם, יקימו זרם תורני ממלכתי שישביח את החינוך בישראל, ויסלול דרך לטיפוח בני עניים. והשני, אותם שרצו להתבדל על רקע סוציו-אקונומי יצטרכו לערוך חשבון נפש. והשלישי, החפצים בינתיים בחינוך תורני איכותי וזול, יצטרכו לעבור ליישובים התורניים ביהודה ושומרון, שבהם המערכת הציבורית מגבה את החינוך התורני, ויזכו למצוות יישוב הארץ.