לקח זמן עד שהבנתי על מה כל המהומה. המפגינות הנמרצות – ואני מתנצל מראש על התעלמותי הלשונית מהגבר היחיד שזוהה ביניהן – השמיעו קריאות לא ברורות והניפו שלטים לא ממוקדים, כמו "קלדניות – הכוח המניע את המוח" (אה???) ו"אין צדק בהיכל הצדק". לבסוף קלטתי כי אלו הן קלדניות בתי המשפט, היוצאות למחות על תנאי עבודתן הגרועים; אם כי מרוחן העליזה אפשר היה להתרשם בטעות כי הן דורשות להפחית בשכרן האסטרונומי. אחת מהן היתה כה נלהבת עד שפשוט קפצה אל בין גלגלי מונית, ורק בלימת חירום קטנה חסכה לבתי המשפט מודעת דרושים בחיפוש אחר קלדנית חדשה.
עקרונית, העניין הזה עם חסימת כבישים די מתחיל לעלות לי על העצבים. אני יודע, הייתי שם. לפני עשור וחצי הפרעתי לתנועה בעצמי על ידי נסיעה איטית בכביש גהה, אירוע שהחל כמחאה מטעם 'זו ארצנו' המיתולוגית של פייגלין והרב אלון והסתיים אצלי באופן מביך וגרוטסקי כמו 'זו ארצנו' המיתולוגית של שי ודרור. עבדכם הנאמן חטף צעקות מוצדקות מנהגים שכנים, קיבל דו"ח תנועה ואף שילם אותו מכספו הפרטי כתרומה לעצירת אוסלו. מאז למדתי את הלקח.
אבל עיקר הטענה שלי אינה נגד חוסמי הכבישים אלא נגד התקשורת. היא המתעלמת מהפגנות שקטות ומכובדות שאינן מפריעות לאיש, היא הגורמת לכך שחרדים צריכים לשבור חלונות בירושלים כדי להגיע לעמוד הראשי. אני זוכר הפגנות בהשתתפותי, שבהן דרשו הצלמים את מנת הפרובוקציה ממני ומחבריי. האופנוענים שהפגינו השבוע לא רצו ליצור פקקי תנועה אלא להגיע לכותרות הראשיות. ואין מה לדבר – הם הצליחו.
במקרה של הקלדניות זה נראה פחות אפקטיבי, עם כל הכבוד לידיעה החדשותית הקטנה בשולי הערוץ הקהילתי. אגב, אני משוכנע כי לנהגים התל-אביביים עצמם אין מושג עד לדקה זו מדוע עוכבו ברחוב שאול המלך, ולפי תדירות הצפירות - אני לא בטוח שהמפגינות אמורות להצטער על כך. בכל אופן, בלי לדעת באמת אם הקלדניות צודקות או לא, אני בעדן עד שיוכח אחרת. שיעלו להן את המשכורת ושיהיה להן לבריאות, למה לא. רק שייזהרו בכביש.
