גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

הקרב המשפטי של חייו - בגליון השבוע

הפרקליט הבכיר והמוערך שדחה הזמנה לכהן בבית המשפט העליון יצטרך לשכנע את בית המשפט כי מנהגו לגבות שכר טירחה נמוך מעובדי ציבור אינו נובע מציפייה לתמורה אחרת .
28/01/10, 10:26
יאיר שפירא

 

 וינרוט טוען כי שכר הטרחה אצלו פרוגרסיבי, ומשכירים בעלי משכורות נמוכות ומעובדי ציבור נלקח שכר טרחה עממי. "מעולם לא מכר אדם בגללי בית או נכס עיקרי כדי לממן הגנה" חוזר וינרוט וטוען, "מהעשירים אני לוקח שכר טרחה גבוה, ומהעשירים מאוד - שכר טרחה גבוה מאוד"

 

 המעבר מחיקה המעודן של הישיבה אל הצבא הגס היכה בוינרוט הצעיר. לילה אחד הגיע לביתו של הרב רוזובסקי, לבוש מדים ודמעות בעיניו. הרב ניחם את תלמידו וציווה עליו לשמור על קשר עם עולם התורה ולהקדיש שעתיים ללימוד בכל יום. מאז הוא מקפיד למלא את מצוות רבו

 

 מפרשת רכישת קרקעות של קק"ל מהפטריארכיה היוונית שהתפוצצה לפני כעשור,  נודע לנו כי וינרוט קיבל דמי תיווך של שנים וחצי מליון דולר. מכתב האישום הנוכחי למדנו כי משניים מלקוחותיו העשירים הוא גבה שכר טרחה המסתכם בסך הכול בשלושים מיליון שקלים

 

 דעותיו הפוליטיות ממוקמות הרבה שמאלה מהמרכז. הוא הצהיר לפני שנים שיהיה מכון למסור את הכותל ולו כדי להציל את חייו של חייל אחד. הוא התנדב לשמש חבר הנהלה (לא פעיל) של ארגון 'בצלם'

 

 על פי מסמך שהגיע לתקשורת, בעשור האחרון נתן וינרוט לצדקה למעלה מ-11 מיליון שקלים. מנהל חשבונות במשרה מלאה עובד רק בטיפול בבקשות התמיכה הזורמות למשרדו. בתקופת החגים מוקצה לו עוזרת, גם היא במשרה מלאה

 

בין כסה לעשור לפני כחמש שנים המתנתי אל מול דלתות הלשכה הגדולות של עו"ד יעקב וינרוט. המזכירה התנצלה ואמרה כי הראיון יתעכב קמעה, שכן מספר אנשים הגיעו אליו לפגישה דחופה.  כשנפתחו הדלתות ליווה וינרוט את אורחיו - ארבעה יהודים בהופעה חרדית. הוא הזמינני ללשכה, התנצל ואמר שהיו אלו שליחיו של הרבי מגור. מהתקשורת למדתי מאוחר יותר שהללו גייסו את הפרקליט המפורסם כדי לשאת ולתת עם חברות הסלולר על הקמת מסלול של 'טלפונים ניידים כשרים' שהאדמו"ר הגה באותם ימים.

אנו נתכנסנו כדי לשוחח על לקוחו, המיליארדר הרוסי-יהודי מיכאל צ'רנוי. הימים היו ימי שלהי כהונתו של ניצב משה מזרחי כראש אגף החקירות במשטרה, ואוליגרכים רוסיים היו אז חשודים מידיים כמעט בכל הפשעים המופיעים בספר החוקים, ובעיקר בפשע שזה עתה החלו באכיפתו - הלבנת הון. המשטרה גייסה לעזרתה זרועות שלטוניות נוספות, ומשרד הפנים עמד לשלול את אזרחותו של צ'רנוי. ויינרוט, המייצג את לקוחותיו בתקשורת בלא פחות להט מזה של הופעותיו בבתי המשפט, ביקש לזעוק על העוול שנעשה אז ללקוחו העשיר.

בעוד הוא מסדר את ניירותיו מביקור החסידים ובטרם פצחנו בראיון, החל הפרקליט לדרוש בהתלהבות בשבחו של מאמר ביקורתי וארוך מדי על הציונות הדתית שפרסם באותו זמן אסף ענברי. וינרוט התלהב מאוד מהניתוח של ענברי, ובמיוחד מהעובדה שהעיתון 'מעריב' מצא לנכון לפרסם מאמר כה כבד וארוך. הוא דיבר בערגה על הימים בהם היו העיתונים במות לדיונים אינטלקטואלים שכאלה כדבר יום ביומו. אז הישיר אלי מבט ואמר בערך כך: "אני מקווה שאתה מבין שכל מה שאומר מעתה יאמר מפיו של סנגור". וכך, כשהוא מזהיר את בן שיחו להבדיל בין להט האמת האינטלקטואלית ובין להט שהוא צורך מקצועי, פתחנו בראיון. בין אם אזהרתו של וינרוט היתה עניין שביושר, ובין אם לא נאמרה אלא כדי להבליט את יכולותיו הווירטואוזיות, הרי שבשבתי כעיתונאי לא יכולתי שלא לצאת מהפגישה כשאני אוהד לחלוטין את ענינו של צ'רנוי. בכתבה שהוצאתי תחת ידי מספר ימים מאוחר יותר היה הדבר ניכר ביותר.

 

 קו ההגנה: אני סוציאליסט

וינרוט הוא ככל הנראה גדול הסנגורים במדינת ישראל. לבטח הגדול שבמייצגי נאשמי הצווארון הלבן. בשבוע הבא הוא יישב בפעם הראשונה על ספסל הנאשמים, לאחר שבחודש שעבר הוגש נגדו כתב אישום חמור בעברות אותן ייחסו, במשך ארבעים שנות פעילותו, לרבים מלקוחותיו. וינרוט מואשם בנתינת שוחד ובהלבנת הון. תורף כתב האישום הוא כי פרקליט הצמרת ייצג את בכיר מס הכנסה לשעבר, שוקי ויטה, בהליך בבית הדין לעבודה בעבור שכר טירחה צנוע מאוד לפרקליט במעמדו - בסך הכול 20 אלף שקלים. בהזדמנות אחרת, כשביקש ויטה לשלם תמורת מכתב, פטר אותו וינרוט בבקשה לתרום סכום יפה לצדקה. במכתב חנינה שהגיש בשמו של ויטה לנשיא הוא טיפל ללא תשלום. על פי התביעה, גמל ויטה לוינרוט בשומות מס נדיבות לאנשי עסקים שייצג, ובהם צ'רנוי וארקדי גאידמק. אלו העבירו בתמורה שכר טרחה של למעלה מ-30 מיליון שקלים לחברה בבעלותו של וינרוט.

נאמן לכלל הידוע כי עורך דין המנסה לייצג את עצמו הוא עורך דין גרוע של לקוח טיפש, הפקיד הפרקליט הבכיר את ייצוגו בבית המשפט בידי בכירי הסנגורים בתחום - דן שינמן, פרופ' דוד ליבאי ונבות תל-צור. הוא אפילו ביטל את דעתו מפני דעתם, ובניגוד לדעתו הנחשבת הופיעו הפרקליטים לשימוע אצל המשנה לפרקליט המדינה בטרם הוחלט על הגשת כתב האישום. את ייצוגו בתקשורת הוא נטל על עצמו, ובפרקליטות החליטו שלא להיגרר לזירה בה יתקשו להתמודד עם יכולותיו.

את קלפי ההגנה יחשפו פרקליטיו המיומנים של וינרוט בבית המשפט ובזמן הנכון. אך האסטרטגיה התקשורתית נחשפה זה מכבר. כבר בראשית הדרך, לפני כשנה, עם השמועות הראשונות על הכוונה להעמידו לדין, יצא להגנתו היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, יוסף חריש. במכתב למני מזוז טען חריש כי הוא היה עד למעשי חסד רבים של וינרוט אשר נוהג לייצג בשכר סמלי, ביחס למעמדו המקצועי, אנשים הנתונים במצוקה. חריש סיפר על עורך דין בן 68 שהורחק מלשכת עורכי הדין לצמיתות, לאחר שהורשע בבית הדין של הלשכה בגניבת סכום כסף קטן מלקוח. וינרוט, שחשב שהעונש אינו מידתי, נחלץ לעזרתו של האיש חסר האמצעים וטיפל בעצמו בתיק, עד להחלטה על הקלה משמעותית בעונש שאפשרה לו לחזור לעבוד ולהשתקם. וינרוט גבה מהאיש עשרת אלפים שקלים, מחצית מהסכום ששילם ויטה. "זאת עשה בעבור אדם שנחשב ללא כלום" כתב חריש למזוז.

מסמך שהגיע לתקשורת חושף את היקף פעילותו הפילנתרופית בשנים האחרונות. על פי המסמך, בעשור האחרון נתן וינרוט לצדקה למעלה מ-11 מיליון שקלים. בשנת 2007 לבדה תרם האיש  שלושה וחצי מיליון שקלים. בשני העשורים האחרונים טיפל משרדו ללא תמורה בלמעלה מ-1400 תיקים. אלפי מכתבים ובהם בקשות סיוע זורמים למשרד מדי שנה. מנהל חשבונות במשרה מלאה עובד במשרדו של וינרוט רק בטיפול בבקשות. בתקופת החגים מוקצה לו עוזרת, גם היא במשרה מלאה.

זו היא אם כן אסטרטגיית ההגנה העיקרית של וינרוט. ניסיון להציג את הפרקליטות כמי שטעותה נטועה בתפיסתה הסטריאוטיפית את הפרקליט המצליח - תפיסה האומרת כי אם לא עשק אדם בשכר טרחתו, הרי זה רק כי ציפה לקבל ממנו תמורה גדולה הרבה יותר. וינרוט טוען כי בניגוד למחשבה כי כל מעייניו אינם אלא בהגדלת הונו, הרי שעולמו מורכב הרבה יותר. הוא מנהל את ענייניו מנקודת מבט סוציאליסטית ממש. לעניים הוא מחלק את כספו בצדקה. למי שאין הפרוטה מצויה בכיסם, הוא מנהל תיקים חינם או בתמורה סמלית. ובכלל, שכר הטרחה אצלו פרוגרסיבי, ומשכירים בעלי משכורות נמוכות ומעובדי ציבור נלקח שכר טרחה עממי. "מעולם לא מכר אדם בגללי בית או נכס עיקרי כדי לממן הגנה" חוזר וינרוט וטוען, "מהעשירים אני לוקח שכר טרחה גבוה, ומהעשירים מאוד - שכר טרחה גבוה מאוד".

 

 הסוציאליסט מפוניבז'

לפני שנתיים וחצי הופיע ראיון גדול בעיתון 'הארץ' בו הכריז וינרוט: 'ישראלים, נמאסתם'. בראיון יצא הפרקליט העשיר נגד האידיאולוגיה הקפיטליסטית ההולכת וכובשת לה בכורה בליבותיהם של הישראלים. העם משועבד לא-לוהי הממון והגרפים', הכריז וינרוט. לא מעטים הרימו גבה אל מול הצהרותיו של מי שמייצג את עשירי ישראל, אישי ציבור שהכסף העביר אותם על דעתם, ולא מעט תאגידים גדולים. יש מי שחשבו כי מדובר בקפיצה מאוחרת על עגלת החברתיות האופנתית. אחרים ייחסו זאת לנטייתו של הפרקליט להפציע אחת לכמה שנים בכתבה פרובוקטיבית בעיתוני סוף השבוע. אלא שהאמת היא כי וינרוט בעניין שנים רבות. האיש סוציאליסט משחר נעוריו.

יעקב וינרוט נולד לפני 62 שנה במחנה עקורים בגרמניה. הוריו, ילידי פולין, נמלטו בראשית מלחמת העולם השנייה לברית המועצות, ובסיומה הועברו לגרמניה במסגרת הסדר של חילופי פליטים. כשהיה בן שנתיים עלה יעקב עם הוריו ארצה. לאחר שהות קצרה במעברה סמוך לחדרה, התיישבה המשפחה הצעירה בנתניה. אביו עבד בקופת חולים, אימו היתה עקרת בית. על אף שאביו לא חבש כיפה, הבית היה בית דתי. יעקב למד בבית הספר הממלכתי-דתי 'יבנה', ולאחר מכן בישיבת 'היישוב החדש' בתל אביב.

הצעיר המוכשר סיים את חוק לימודיו בפחות שנים מהנדרש, וגם בהן הוציא את רוב זמנו בספריה. שם נתקל לראשונה בספריו של משה סנה, ממנהיגיה היותר קיצוניים של מפ"ם. דרישותיו של סנה לשלב לאומיות וקומוניזם מצאו הד בליבו של הנער. בהשראת סנה החל וינרוט הצעיר בכתיבת ספר שאמור היה לשלב יהדות ומרכסיזם, תחת הכותרת 'יהדות אדומה'. הספר לא הושלם מעולם.

הקריירה הקומוניסטית של הנער נגדעה באיבה כאשר טס לביקור ארוך אצל דודיו, יהלומנים עשירים מבלגיה. בעוד הוא מיטלטל בין האתוס הקפיטליסטי של משפחתו המורחבת ובין רוח השוויון המפעמת בו, הגיע מכתב מחבר שהזמין אותו להרפתקה נוספת שתעצב את חייו. החבר הציע, וינרוט נענה, חזר ארצה והצטרף לישיבת פוניבז' הליטאית.  הוא מצא את מקומו בין תלמידיו של הרב שמואל רוזובסקי, שדרכו הלימודית תאמה מאוד את  יכולותיו האנליטיות של הנער.

שנתיים שקד וינרוט על תורתו בישיבה המפורסמת, אך אז פרצה מלחמת ששת הימים. בעוד הוא ממית את עצמו באוהלה של תורה, נפשו יצאה אל חבריו מהישיבה התיכונית שהלכו לקרב. הוא נפרד מרבותיו והתגייס לנח"ל. לימים יעיד וינרוט כי לא מלחמת ששת הימים לבדה הפריחה אותו מהישיבה. גם להרגשה כי מידותיו אינן ראויות מספיק כדי להפוך  לתלמיד חכם היה חלק בכך. וינרוט לא שירת כחייל קרבי - כושר גופני לא נמנה מעולם בין מעלותיו. אך המעבר מחיקה המעודן של הישיבה אל הצבא הגס היכה בו. לילה אחד הגיע לביתו של הרב רוזובסקי, לבוש מדים ודמעות בעיניו. הרב ניחם את תלמידו הצעיר וציווה עליו לשמור על קשר עם עולם התורה ולהקדיש שעתיים ללימוד בכל יום. מאז הוא מקפיד למלא את מצוות רבו: שעתיים בכל ערב מוקדשות ללימוד בחברותא.

זרעים שנזרעו בצעירותו עלו ופרחו. הקשרים עם אילי הממון והיהלומים בבלגיה רק הלכו והתרחבו. וינרוט נשא אישה בת לאחת אותן משפחות, ואף חלק מילדיו לקחו סימן ממעשי אביהם ומצאו זיווג בעל רקע דומה. גם הכנסותיו של וינרוט מעמל כפיו אינן יכולות לבייש אותו בפני משפחתו העשירה. כבר לפני 25 שנה, והוא עדיין רחוק משיא הצלחתו, גבה האיש כ-250 אלף דולר מאיש העסקים דוד בלס תמורת ייצוגו במשפט שהתנהל בבית המשפט המחוזי, ובעבור ערעור שהוגש אל בית המשפט העליון. באותה תקופה העריך ראש לשכת עורכי הדין דאז, כי תשלום של מאה אלף דולר לוינרוט על ניהולו של תיק גדול אינו דבר מוגזם.

על פי דרכו של עולם, שכר טרחה של עורכי דין נחשף רק בעל כורחם ובבית משפט. אין ספק כי הערכת הכנסותיו של וינרוט תהיה קלה הרבה יותר בתקופה הקרובה, עם פתיחת שלב הראיות במשפטו. אך מפרשת רכישת קרקעות של קק"ל מהפטריארכיה היוונית שהתפוצצה לפני כעשור,  נודע לנו כי ויינרוט קיבל דמי תיווך של שנים וחצי מליון דולר. מכתב האישום הנוכחי למדנו, כי משניים מלקוחותיו העשירים הוא גבה שכר טרחה המסתכם בסך הכול בשלושים מיליון שקלים.

 

דמותו של הרב רוזובסקי

אך גם המשפחה העשירה וההכנסות הכבדות לא מחקו את וינרוט האדום. נאמן למורהו הפוליטי הראשון, העיד וינרוט על עצמו במשך שנים כמצביע של מפ"ם. הוא דחק בראש הממשלה התאצ'ריסט, בנימין נתניהו, להתעמק ב'קפיטל' של קארל מרקס ולא חשש, כאמור, לצאת מידי פעם בהצהרות לתקשורת שלאו דווקא הולמות את מעמדו הכלכלי. דעותיו הפוליטיות ממוקמות הרבה שמאלה מהמרכז. הוא הצהיר לפני שנים שיהיה מכון למסור את הכותל ולו כדי להציל את חייו של חייל אחד. הוא התנדב לשמש חבר הנהלה (לא פעיל) של ארגון 'בצלם'. למעשה היה יכול וינרוט להיחשב, והחשיב עצמו, כבשר מבשרה של האצולה התל אביבית - משכיל, מפורסם, מוערך, בעל ממון ובעל הדעות 'הנכונות'. אלא שדמות דיוקנו של הרב רוזובסקי נשקפת אליו מחלון לשכתו הנאה, ומאלצת אותו לחיים מורכבים הרבה יותר מהפרדוקס התל אביבי הנפוץ של קומוניסט עשיר.

חסד עשה הקב"ה עם שופט בית המשפט העליון בדימוס, מישאל חשין. בשנת 92' מונה חשין – פרקליט ג'ינג'י, חם מזג, חד לשון, בעל יומרות אינטלקטואליות ושפה מצועצעת - לבית המשפט העליון. 14 שנים עשה בבית המשפט המכובד, ובזכות כל התכונות שנמנו לעיל הפך לאחד השופטים המפורסמים שכיהנו בערכאה העליונה.

לא קשה לנחש מה היה עולה בגורלו של חשין אם שנה אחת קודם שנתמנה היה וינרוט מרים את הכפפה, מקבל את הזמנתו של המשנה הדומיננטי של נשיא בית המשפט העליון, ולבקשתו של השופט אהרון ברק מצטרף אל צמרת השופטים הישראלית. גם וינרוט ג'ינג'י, גם הוא חם מזג. בטיעוניו בבית המשפט, כמו גם באולפן טלוויזיה, נראה כי הוא לוחם כמעט פיזית את מלחמותיהם של לקוחותיו. הוא עצמו נהנה לא פעם לתאר את עצמו במושגים אלימים למדי, כמתאגרף פחוס אף או כגלדיאטור. אלא שוינרוט הוא אינטלקטואל אמיתי. עבודת הדוקטורט שלו בנושא המעמד האישי הפכה עד מהרה לחוק המאפשר משפטית והלכתית לבתי הדין הרבניים להפעיל סנקציות על סרבני גט. כדי לכתוב את העבודה החשובה, הוא נטש באמצעה עבודת דוקטורט בתחום של דיני חברות. הוא השלים תואר שני גם במתמטיקה וגם בפילוסופיה. לאחר השעתיים המוקדשות בכל יום ללימוד תורה, הוא ממשיך אל תוך הלילה בקריאת כתביהם של גדולי הוגי המערב. הוא מרצה פעיל באוניברסיטת תל אביב מזה שנים ארוכות. ומי ששמע אותו מציב תזה ומגן עליה, יודע שמעט אנשי אקדמיה היום יכולים להנפיק הופעה דומה. מי שמטריח את עצמו לקרוא טקסט שהאיש כתב בעצמו מכיר כי לו רצה, היה מהבולטים שבין הכותבים.

 

אני עם החרדים

"מאז ומעולם הייתי פרקליטם של אחרים, לובש צורה ופושט צורה, צורתם שלהם. את צורתי שלי לעצמי שמרתי" כתב וינרוט בידיעות אחרונות לפני 11 שנה. "לא ביקשתי לעצמי דבר מלבד הזכות לצרוח, שאותה נטלתי רק בפעם הזאת". הדברים נכתבו שבוע לאחר שהפרקליט המפורסם זעזע את הברנז'ה בריאיון שהעניק לעיתון. בכתבה שכותרתה "קרעתי עליכם קריעה" הודיע וינרוט כי הוא פורש מהציבור החילוני ומתכנס אל אחיו החרדים.

וינרוט, צאצא למשפחות חסידיות, גדל בבית דתי ולמד בישיבה ליטאית. הכיפה שעל ראשו סרוגה אך שחורה. ילדיו כמוהו: שרתו בצבא, זכו להשכלה רחבה ולמדו במיטב האוניברסיטאות בארץ ובעולם. עד לאותו ראיון הקפיד וינרוט להגדיר את עצמו כחלק מהציבור התורני, והתעקש כי מבחינה סוציולוגית ממש הוא תלוש לחלוטין.

אלא שבאותו חודש התקיימה ההפגנה החרדית הגדולה נגד בית המשפט העליון. עשרות אלפי חרדים (ואיתם אלפי דתיים לאומיים) גדשו במפגן מחאה ענק את הכניסה המערבית לירושלים. הפגנת הנגד החילונית לתמיכה בבית המשפט העליון התכנסה בגן סאקר. וינרוט הניטראלי לא השתתף בהפגנה, אך בשעה שהמפגינים החרדים תועדו במעמד קריאת 'שמע ישראל' המונית, עבר הפרקליט ליד מקלט טלוויזיה. "פתאום כששמעתי את הצעקה, עברה בי תחושה אדירה שאני שייך", סיפר וינרוט למראיינות. הוא סיפר כי בו ברגע החליט לבחור בחרדים, ומיד עבר לתקוף בשמם את החברה הישראלית. "אתם שונאים אותנו, אתם אנטישמים בשנאה שלכם כלפינו", הטיח וינרוט באחד מהראיונות הבוטים ביותר שהתפרסמו בכלי תקשורת מרכזי. הוא נשאל היאך דווקא הוא, הנהנה אפילו מחיבתה של התקשורת, יכול לטעון טענה שכזו. "בשלב מסוים, בדקה מסוימת, אם אני אריב, אם אני אתקוטט, אם אני אצעק, הצעקה 'דוס מסריח' תפרוץ החוצה", ענה וינרוט שחשף בראיון זיכרונות קשים של ילד דתי בנתניה בראשית שנות המדינה, זיכרונות של מכות ועלבונות בעטיה של הכיפה שלראשו.

באותה הזדמנות, עם הצטרפותו המהירה לקהל החרדים וברוח הקרב של הראיון, אימץ וינרוט גם את הרטוריקה החרדית המקובלת נגד הציונות הדתית. "בבר-אילן כל עצמותיך רוחפות משנאת החרד" אמר אז וינרוט, וציין כי מה "שיהודי עם כיפה סרוגה" יעשה ליהודי חרדי, שום חילוני לא יעז לעשות. במאמר הבהרה שכתב שבוע אחר כך היה פיו מלא תשבחות לציונות הדתית, במהלך שלא יכול היה להיראות אלא כדרך של בקשת סליחה. באותו מאמר מאוחר הוא יצא נגד המאמרים שהתפרסמו בעקבות הראיון, והצביעו על הקשר בין התפרצותו התקשורתית של וינרוט, בין הלהט שהוא מגייס כסנגור אל מול המערכת, ובין ההשפלות שספג בילדותו מידי החילוניות השלטת. "פסיכולוגיה בגרוש"  הוא הפטיר.

אגב 'פסיכולוגיה בגרוש', היה זה וינרוט שבנאום הגנה מבריק שנשא להגנתו של איש המחתרת היהודית, נתן נתנזון, שרטט את הפרופיל הפסיכולוגי של הציבור הדתי-לאומי. הטענה כי הנוער הדתי-לאומי המושפל של שנותיה הראשונות של המדינה מצא קתרזיס באפשרות הובלת התיישבות לאחר מלחמת ששת הימים, מקובל היום כמושכל ראשון אפילו בקרב בני אותו ציבור. כך למרות שלא היתה אלא תרגיל אינטלקטואלי של סנגור - מבוא לטיעוני ההגנה של וינרוט על נתן נתנזון לפני כשלושים שנה. לניתוחו המלומד של אסף ענברי על הציונות הדתית מלאו, כאמור, בקושי חמש שנים, ומי מסוגל לזכור את תוכנו.

וינרוט חזר להגן על הנוער הדתי שנים מאוחר יותר. הוא ייצג את מרגלית הר שפי בשני ערעורים על הרשעתה - בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון. עד היום הוא טוען כי העוול שנעשה לה לא נותן לו מנוח. לפני כשנתיים, כשראש השב"כ לשעבר עמי איילון הודה כי השב"כ ידע שהצעירה הדתייה חפה מפשע, ניסה וינרוט לשווא לשכנע את משפחתה לפתוח במאבק משפטי לטיהור שמה.

בימים שלאחר רצח רבין הוא גם טיפל בעניינו של צעיר דתי, בנו של חברו להוראה באוניברסיטת תל-אביב, שנחשד בשותפות ברצח. באחד הערבים באותה תקופה חנה וינרוט בחניון גן העיר בתל אביב, כשאדם מבוגר נקש על חלונו. 'אתה מייצג את הבחור שחשוד ברצח?' שאל. וינרוט השיב בחיוב והאיש ירק בפניו. יריקה אחרת ספג וינרוט בימים שייצג רב שהורשע בעבירות מין - אז ירקה בפניו אישה בפרק הירקון.

 

הקרב של חייו

ימים רבים עברו מהתקופה הקשה של ראשית הדרך, שבהם נאלץ כעורך דין מתחיל לקחת על עצמו תיקים אבודים שאף עורך דין מתחרה לא חפץ בהם. שנות דור עברו אפילו מפריצתו הגדולה לתודעה הציבורית עת הגן על דוד בלס. הוא כמעט ופרש בסיום אותו משפט, בו זכה ללא מעט השפלות מהשופטים מהתובעת האסרטיבית, ואפילו מלקוחו מהיר החמה. מאז הוא כיכב ללא עוררין בעשרות משפטים מתוקשרים. בחלקם ניצח, בחלקם הפסיד, אך שמו כפרקליט גדול מעולם לא הועם.

הוא ייצג את השר לשעבר אהרון אבוחצירה, השר לשעבר פרופ' אבנר שאקי, השר לשעבר מאיר שיטרית, השר לשעבר אריה דרעי, האלוף במילואים יאנוש בן-גל, ראש הממשלה לשעבר אריק שרון, ראש הממשלה בהווה בנימין נתניהו, השר לשעבר אברהם הירשזון, פרופ' דני גור, זרח גהל, יהשוע הלפרין, משה בדש, יוסי חכמי, ניצב יעקב גנות ועוד חשודים ונאשמים רבים במשפטי צווארון לבן שהסעירו את המדינה.

היו שנים שבהן העריך כי יפרוש לאחר שיצבור הון מספיק לחתן את ילדיו. השנים היטיבו עמו מאוד. הוא איש סודם של גדולי רבני בני ברק ושל חשובי האדמו"רים. עורך דינם של ראשי המדינה ושל עשיריה. ילדיו משביעים אותו נחת, והונו יספיק כדי לחתן גם את נכדיו וצאצאיהם.

כמעט בגיל פרישה, כשכל מה שיכול היה לאחל לעצמו התקיים בו, יוצא המתאגרף פחוס האף לקרב של חייו.