תחזיקו אותם / עדי גרסיאל
המתקפה נמשכת: בימים האחרונים התפרסמו 'גילויים חדשים' על משפחת נתניהו. נחום ברנע ואמנון אברמוביץ' האשימו את שלדון אדלסון בהשפעה על ראש הממשלה באמצעות מימון 'מרכז שלם'; מעריב חשף כי בגדים שניתנו בהשאלה לצורך צילומי הבחירות נלקחו לבית נתניהו ללא תשלום, וידיעות עדכן את קוראיו שעוזרת נוספת של גברת נתניהו הגישה נגדה תביעה לפני חודשיים.
הבן התם יכול לשאול: מה אכפת לי איזה אינטרסים יש לעיתונים בפרסומים הללו - השאלה היחידה צריכה להיות אם הדברים נכונים.
כדי להבין את הבעייתיות, כדאי להיזכר בדברים שכתב בן כספית לפני שבועיים נגד שרה נתניהו. כספית האשים אותה בהתערבות בוטה במינויים ובהחלטות של בעלה. אך מה שהיה מדהים אפילו יותר הוא הציטוט הבא: "לפני תשעה חודשים הלכה ישראל לקלפי... הפכה אותו (נתניהו) לראש הממשלה. בכל הזמן הזה אנחנו ידענו את האמת ושתקנו. ידענו מי ממנה את הבכירים בלשכת ראש הממשלה. ידענו למי הבכירים האלה מדווחים".
כספית בעצם קובע שלעיתונאים רבים היה מידע על התנהלותה של שרה נתניהו, אך הם לא פרסמו אותו. אפשר להניח שגם על פרשת החליפה ומימון מרכז שלם, שהחלו לפני מספר שנים, לא שמעו במערכות השונות לראשונה השבוע, אלא שעד כה הן נמנעו מלחשוף אותן. גם 'הבנק' של מוני פאנן והחשדות כנגד הנשיא לשעבר קצב היו ידועים לעיתונאים זמן רב לפני שפורסמו. וכאן נמצאת הבעיה המרכזית: מערכת תקשורת אמורה לעבוד כפילטר: להשיג ולקבל אינפורמציה, לבדוק ולסנן אותה - ואז לפרסם, ללא השהייה מיותרת. אך אם כלי תקשורת 'מחזיק' מידע שלילי על בכירים, בין מתוך חשש מהם ובין משום שהוא מתכוון להשתמש בו כשוט על מנת לדאוג לאינטרסים שלו, הוא מועל בשליחותו. במקרים כאלה דומה העיתון פחות לנדבך במשטר הדמוקרטי ויותר לגובה חובות מהשוק האפור, או לחילופין לאחד מחייביו המפוחדים. וכשמדובר בכלי תקשורת עתיר כוח ורייטינג, לא תמיד ברור איזו משתי האפשרויות גרועה יותר.
עובדים עלינו בעבדת / חני לוז
מחפשים את שיטות העבודה של התעמולה נגד מתנחלים? שיטוט סתמי באתר חדשות מביא כמעט תמיד לתוצאות מעניינות. צפיתי ביום שלישי השבוע במבזקים ב'וואלה', אתר לא-ידידותי-למתנחל בעליל, שנוסד על ידי בית שוקן, בעליו של 'הארץ'.
פציעתו של יהודי באזור נחליאל מאבן שזרק ערבי זוכה ב'וואלה' לכותרת "פצועים בעימותים בין מתנחלים לפלסטינים בגדה". ב'נענע', למרות שגם הוא אינו ידוע כחובב מתנחלים, היתה הכותרת: "פלסטינים תקפו מתנחלים ופצעו אותם קל ליד היישוב נחליאל שבשומרון".
באתר Ynet כותבת אפרת וייס כי "שני הצדדים יידו אבנים אלה על אלה. מתנחל נפצע קל עד בינוני בראשו מאבן שהשליכו פלסטינים. הפצוע פונה לקבלת טיפול רפואי, וכוחות הביטחון נפרסו באזור...". המערכת הכניסה אף היא כותרת המשקפת את המציאות בצורה די נאמנה: "מתנחל נפצע קל-בינוני מאבן בעימותים עם פלסטינים ליד נחליאל".
Ynet ו'נענע', למרות שהם אתרים בעלי הטיה שמאלנית מובהקת, היו נאמנים לעובדות והעבירו מסר חד משמעי בכותרת: יהודי (מתנחל) נפצע מאלימות של ערבים. ב'וואלה', לעומת זאת, בחרו להסתיר את זהות נפגע האלימות. יתרה מזו: כמעט במקביל הוכנסה גם ידיעה נוספת למבזקים, עם כותרת חד-משמעית בהקשרה השלילי נגד המתנחלים: "שלום עכשיו: לפעול בתקיפות נגד המתנחלים".
לעומת זאת ידיעה נוספת במבזקי 'וואלה', העלתה תופעה הפוכה: הפעם, הזיהוי הקבוצתי של מבצעי אלימות הועלם לחלוטין! כך נאמר בכותרת: "אחרי ההשחתה: החל שיקום הגן הלאומי בעבדת".
מי השחית? לקוראי הידיעה הנרחבת אין אפשרות לדעת. רק לקראת סוף הידיעה מובא רמז קטן:
"שני בני אדם נעצרו בחשד לביצוע ההשחתה, ובנובמבר הוגש נגדם כתב אישום... בכתב האישום צוין כי 'הרקע להשחתה נעוץ בהריסת מבנים של קרובי משפחה, ויש בפעולתם פעולת נקם בעלת אופי לאומי'". הרס בשם 'תג מחיר' של בדואים, זוכה לשקט מגזרי מפתיע. להוציא שם רע לבדואים? לערבים? לא בבית-מבזקנו.
שיעור בגיאומטריה גיאוגרפית / ישראל מידד
ביום שישי האחרון קיבל יורם קניוק עמוד שלם ב'הארץ' כדי לפרסם את דעתו. הרשימה, "ארץ מחולקת כבר", מדברת על תושבי "יהודה" מול "תושבי מדינת תל אביב", כשלראשונים "שנשבעו למחות את זכר עמלק", יש "עבר מומצא שגם לפני אלפי שנים לא היה לו עתיד". ב"יהודה" חיים "עובדי אלילים" ו"אין בה חמלה", אבל "יש בה אנוכיות צרת אופקים" ו"מדינת אפרטהייד הלכתית". אבל קניוק מנחם את קוראיו בכותבו: "לא תהיה כנראה מלחמת אזרחים כפי שחשבתי פעם".
לא באתי לנהל ויכוח עם הסופר, אלא עם 'הארץ'. הסתכלתי על אותו עמוד והוצאתי סרגל. גודל השטח המודפס הוא 1700 סנטימטרים מרובעים, מתוכם 400 סמ"ר הוקדשו לשתי מודעות. שטח נוסף, 678 סמ"ר, מוקדש לשתי תמונות: אחת של מתרחצים בחוף ימה של תל-אביב והשנייה לארבעה "נערי גבעות", לכאורה, המתוארים כ"מתנחלים בעימות עם פלסטינים ליד שכם", למרות שאין ערבים בתמונה והארבעה בתמונה סתם עומדים בשדה ירוק. הכותרת והשטח הריק תופסים עוד נתח. לפי החישוב שלי 900 המילים של קניוק זכו לנתח שטחי של 330 ס"מ, פחות מ- 20 אחוזים של שטח העמוד. הנה לכם שיעור מאלף שמציג לנו 'הארץ' על יצירת הבלטה קיצונית, אולי בהשראת השטחיות התל-אביבית: מצד אחד, ניפוח מלאכותי מוגזם כדי להגדיל את תשומת הלב של הקורא ולתפוס את עינו; ומצד שני, קידום תכנים של הבל.
כל כך הרבה בזבוז בשביל כל כך מעט דברי טעם.
ביקורת הנקרא
אובמה: "מעדיף להיות להיות נשיא טוב באמת של קדנציה אחת, מאשר נשיא בינוני של שתי קדנציות" (ווינט)
או במילים אחרות: אם לא תבחרו בי לקדנציה שנייה זה רק משום שלא הבנתם כמה אני טוב
מחלקים של 'הארץ' ו'ישראל היום' נתפסו על חם כשהם מנסים לפרוץ למכונית חונה (מעריב)
זה בטח בגלל שהיה בה גיליון של מעריב
אני לא ממשפחת פשע ולא ממשפחת יש"ע (תרבות מעריב)
ב. מיכאל (מיכאל בריזון) עם תשובה ניצחת לשאלה מדוע הוריד את הכיפה
יש הסבורים שהוא (נתניהו) המנהיג הבולט היום במערב (אמנון לורד, מקור ראשון)
'סבורים' הוא לשון רבים, כלומר לפחות שניים. בהנחה שלא מחשיבים את נתניהו ומשפחתו, מעניין לדעת מי הבן אדם השני
חדשות בחדשות / עדי גרסיאל
פשרה בין 'ידיעות אחרונות' לעיתונאי מרדכי גילת, בתביעה שהגיש העיתונאי נגד העיתון בדרישה לקבלת פיצויי פיטורים. העיתון יפצה את הכתב במאות אלפי שקלים.
מועצת הרשות השנייה הטילה באחרונה על תחנת הרדיו 'קול ברמה' קנס של 60 אלף שקל. זאת בשל גילויו של שותף סמוי שהסתתר בין בעלי הזיכיון, וכשלים ניהוליים שונים. כך דיווח דה-מרקר.
חוק ערוץ 10 עבר השבוע בקריאה שנייה ושלישית בכנסת. ערוץ 10 יזכה להארכת זיכיון עד לשנת 2012, והוא התחייב לשלם את חובותיו בתחומי הקולנוע, השקעות בתוכניות סוגה עלית, דמי הזיכיון והתמלוגים