הרב ליאור אנגלמן הוציא לאחרונה ספר, לפניו הרב אייל ורד, ולפניהם הרב סבתו. רבנים- כותבים זו תופעה?

"במידה מסוימת זה חיבור טבעי. אנחנו מתעסקים הרבה עם מילים, ויש רבנים שמשתמשים בסיפורים ככלי חינוכי בצורה מאוד מאוד מוכוונת". הרב נבון מעיד על ספרו שהוא לא חינוכי-דידקטי ולא נועד להנחיל מסרים ספציפיים. העובדה שבספר נמצאים בצורה סמויה יותר או פחות מסרים חינוכיים-תורניים נובעת מכך שהספר נכתב מתוך תמונת העולם שלו והערכים בהם הוא מאמין "באופן הכי טבעי ופשוט".

בעיני הרב נבון המושגים 'רב' ו'כותב' מתיישבים היטב על אותו אדם. אבל, הוא מודה, להרבה אנשים זה מוזר. "נחמד שבשנים האחרונות רבנים מרשים לעצמם לעשות דברים לא רבניים: לשיר או לכתוב. במובן הזה הרב סבתו קצת שיחרר את כולנו. אחריו כולנו מעיזים יותר".

את תשובתו לגבי היחס שלו ל'ספרות יפה' פותח הרב נבון, ולא בפעם האחרונה בשיחתנו, בצמד המילים 'הרב ליכטנשטיין' - מורו ורבו שעמד במשך שנים בראשות ישיבת הר עציון. ניכר שהרב נבון, שבין השאר ערך חלק מכתביו, הושפע ממנו רבות. "הרב ליכטנשטיין גידל אותנו לזה שאפשר למצוא ערך, אפילו רוחני, גם בספרות יפה. זה נכון שיש ספרות שהיא רק בידור, ולפעמים גם זה לגיטימי. אבל קיימת ספרות שיש בה גם עומק ומשמעות, והיא יכולה אפילו לשנות את תפישת העולם שלך ואת הרגישות האנושית שלך". הרב נבון חושב שכל אחד צריך להיחשף גם לספרות לא יהודית, והוא מצר על צמצום מגמות הספרות בחינוך הדתי ושרטוט הגבולות שלהן למרחב שבין הרב סבתו לעגנון. "אני לא חושב שהרב סבתו ועגנון היו צומחים להיות מה שהם, אם הם היו קוראים רק את הרב סבתו ועגנון" הוא אומר, אך מסכים שצריך לברור את הספרים באופן מוקפד.

 להישאר ציבור מאוחד

הספר שלך נוגע במגוון נושאים. סוגייה אחת ששזורה בספר היא היחס לפסיקת הלכה. אולי לא התכוונת להיות דידקטי, אבל המסר מאוד ברור.

"הגיבור של הספר, אלחנן, עובר התפתחות גם במישור הרגשי, גם במישור הדתי וגם במישור הרוחני. בתחילת הספר הוא מתייחס להלכה באופן נוקשה וכמעט מתמטי, ובמהלכו הוא מבין שההלכה היא עולם יותר מורכב, ושלצד היסודות המוצקים שלה, יש בה גם אלמנטים חברתיים ורוחניים.

אני חושב שזו ביוגרפיה אינטלקטואלית של הרבה בחורי ישיבות. במובן מסוים זה אפילו תהליך בריא - להכיר בהתחלה את המימד הנוקשה והחד משמעי של ההלכה ואחר כך להיפתח לפנים היותר רכות שלה".

לא פעם עם ההיחשפות ל"פנים היותר רכות" מגיע הזלזול. מזה, בעצם, אלחנן חושש.

"זו שאלה שמעסיקה אותי מאוד: איך לחיות ולחנך להלכה שהיא גם אנושית ורחומה, כמו שהיא באמת, ויחד עם זאת שומרת על האופי השמימי האלוקי המוחלט שלה. הרבה פעמים אני מרגיש כמעט בודד מבחינה ציבורית. אני רואה בציבור הדתי סחף לשני קצוות - מצד אחד לכיוון של הלכה מאוד נוקשה וחמורה, ומצד שני לכיוון שהוא הרבה יותר חמור בעיני: זלזול, בוז והתעלמות".

אתה עוסק גם ב'אמונת חכמים'. נראה שאנחנו מלאים היום בשו"תים ששואלים על כל דבר, אבל גם קשה לנו להעריך רבנים.

"אלו שני קצוות של הציבור הדתי-לאומי. מצד אחד אלה שלא שואלים אף רב על שום דבר, ומצד שני אלה ששואלים רב על כל דבר". הרב נבון מעיד שהוא לא מעודד את אנשי קהילתו או את תלמידיו לפנות אליו בשאלות שלא קשורות להדרכה רוחנית, ומזכיר שדווקא ב'תניא' האדמו"ר הזקן של חב"ד גוער בחסידיו שלא ישאלו אותו על עניינים של העולם הזה, אלא בנושאים של התקדמות רוחנית בלבד. "וזה מדהים שזה בא דווקא מחסידות חב"ד, שהם לא זזים היום בלי לשאול את הרבי אפילו אחרי שהוא מת. אני לא אוהב את התופעה הזאת".

בשתי התשובות האחרונות שלך התייחסת לשני קצוות של הציבור הציוני-דתי. האם יש היום ציבור אחד כזה?

"זו שאלה שמטרידה אותי וגם כואבת לי. עד לפני עשור היה ברור שיש ציבור ציוני-דתי אחד ומגובש, גם אם הדעות בו מאוד שונות. היום זה כבר לא ברור. מדהים אותי לראות, למשל, שאין סיכוי שבחור מישיבת 'הר ברכה' ייצא עם בחורה ממדרשת 'מגדל עוז'. בית הלל הרי הסכימו להינשא לנשים מבית שמאי. אז אומרים לי, 'מה זה מחלוקת בית הלל ובית שמאי לעומת המחלוקות שלנו'". הוא צוחק.

את קו השבר מסמן הרב נבון בהסכמי אוסלו, ואת שיאו בהתנתקות: "כל עוד היתה לנו תחושה שמדינת ישראל נמצאת באופן כללי בקו של עלייה מבחינת ארץ ישראל וכדומה, לא היתה לנו בעיה. ב-15 השנים האחרונות נדמה כאילו המדינה מתרחקת מהחזון שלה, והמחלוקת הגדולה בציונות הדתית, כמו שאני רואה אותה, היא האם אני רואה בה עדיין המדינה שלי עם כל חסרונותיה, או שאני נותן גט למדינה ומקים אלטרנטיבה". על מגוון השסעים האחר שמפלג את הציבור, כמו זה הדתי-תורני, אומר הרב נבון שתמיד היו פערים בין אנשי 'מרכז הרב' ל'קיבוץ הדתי', אבל השבר של 'ראשית צמיחת גאולתנו' נתן את האות גם לסדקים האחרים, והפיץ את בני המגזר לכל עבר.

כן, הרב נבון היה רוצה לראות את הציבור מאוחד, לא מטעמי נוסטלגיה אלא ממניעים של איחוד כוחות והשפעה על הציבור הכללי במדינה. "ככל שאנחנו מבזבזים את הכוח שלנו על עימותים פנימיים, היכולת שלנו להשפיע על המדינה פוחתת".

לרב נבון אין שאיפות פוליטיות. הוא אומנם הביע תמיכה פומבית במפלגת 'הבית היהודי', וגם הופיע באתר האינטרנט של התנועה עוד בתקופת המשאל האינטרנטי-ציבורי. "יום אחד התקשר אלי אדם ואמר שוועדה לאיתור מועמדים מטעם 'הבית היהודי' הציעה את שמי, וביקש את הסכמתי להיות באתר. חשבתי על זה רגע ואמרתי כן. האמת שלא הקדשתי לזה יותר מידי מחשבה". אבל מסתבר שגם כאן, הפוליטיקה פועלת מאוד מהר. "פתאום מועמדים אחרים התקשרו אלי, הציעו לי דילים ואמרו לי 'תביא לנו את התומכים שלך ונביא לך את שלנו'. אמרתי שאין לי תומכים או מחנה, אני לא באמת רץ..."