הפתרון אינו רחוק כל כך, הבעיה שאנשים מקובעים בכל מיני הנחות יסוד, ואינם מוכנים לתכנן את חייהם בגמישות. רוב האנשים קונים דירות לפי תחושת היוקרה שהן משדרות, לכן הם מוכנים לשלם הרבה כסף עבור 'שכונה טובה' ומפרט 'איכותי', והקבלנים מספקים את הביקוש לפי הנכונות של הקונים לשלם. אבל מי שיחליט תחילה שהוא מוכן לשלם על דירה לכל היותר 400 או 500 אלף שקל, יופתע למצוא במקומות רבים בפריפריה דירות במחיר המתאים, וגם יופתע להיווכח שאפשר להגיע משם בקלות יחסית למקומות העבודה במרכז, ועוד להרוויח זמן איכותי בנסיעה (בתחבורה הציבורית) לשמיעת שיעורי תורה מוקלטים.

ואותו הכלל נכון גם לגבי החינוך. והיה ראוי להאריך בזה מאוד, ובינתיים אסתפק באמירה כללית זאת.

ומכל מקום, ככל שיותר אנשים יבחרו כך את מקום מגוריהם, כך מחירי הדירות ועלות החינוך יירדו בכל הארץ. ומנגד, ככל שיש יותר אנשים שמוכנים לשלם סכומים גבוהים עבור דירות וחינוך, כך מחירם ברוב המקומות יעלה. כי חוקי ההיצע והביקוש הם שקובעים את המחירים.

שאלה: האם צריך לתת מעשר כספים גם ממה שמשלמים עבור ביטוח בריאות וביטוח לאומי, הואיל ואנו מרוויחים מזה שירותי בריאות והבטחת הכנסה בזמנים קשים?

תשובה: כיוון שתשלומים אלו חובה, גם כאשר אין נהנים מהם אין לשלם מהם מעשר. ומי שיקבל משכורת מביטוח לאומי, יפריש ממה שיקבל מעשר כספים.

שאלה: האם אפשר להפחית את תשלום המשכנתא והארנונה מהמשכורת, ורק מהיתרה להפריש מעשר?

תשובה: יש להפריש מעשר מכל הנטו, ואין להפחית ממנו את תשלום המשכנתא והארנונה. וכשם שאין מפחיתים את מה שמוציאים עבור מזון ובגדים שנהנים מהם, כך אין מפחיתים את הוצאות המשכנתא והארנונה, שבזכותם נהנים מהבית ומהמגורים באותו אזור.

שאלה: אדם שמוציא כסף עבור הנסיעות לעבודה ועבור האוכל שהוא קונה בעבודה, האם הוא יכול להפחית את ההוצאות מהנטו שקיבל?

תשובה: קניית האוכל בשעת העבודה אינה נחשבת הוצאות עבודה, הואיל ובכל מקרה היה צריך לאכול. אבל את עלות הנסיעות למקום העבודה אפשר להפחית מן המשכורת ולהפריש מעשר מהשאר, משום שלולי הצורך להגיע לעבודה לא היה נוסע לשם. ואם בכל אופן פעם בשבוע היה צריך לנסוע לשם כדי לבצע קניות או כדי לבקר את הוריו, אזי יש להפחית מהנטו את הנסיעות של שאר הימים, אבל את הנסיעות של אותו היום שממילא היה נוסע אין להפחית.

ככלל, אין להיות במינוס בבנק. לדעת רבים אף יש בזה איסור ריבית, שהואיל והכסף הלך למימון החיים השוטפים ולא להשקעות, אין עליו 'היתר עסקא' (שועה"ר, פרח שושן, חיים ביד ועוד). ואף שיש מקילים (שואל ומשיב, מהרש"ם), ברור שאין בזה חכמה. ועל כן קודם צריך לכסות את המינוס ואח"כ לתת מעשר.

אמנם מי שאינו מסוגל להתאפק מלבזבז את כספו, ובכל אופן הוא תמיד יהיה במינוס, אזי ייתן מעשר כספים גם כשהוא במינוס. שלא יהיה מעשר הכספים פחות חשוב מכל צרכי המותרות שבעטיים הוא נכנס למינוס.

שאלה: כשאדם נמצא במשך זמן מסוים במצב דחוק, האם עליו לקחת הלוואה כדי לתת מעשר כספים?

תשובה: אין צורך לקחת הלוואה, אלא ירשום בפנקסו מידי חודש בחודשו כמה הוא חייב למעשר, ולבסוף כשיצא מן הדוחק יפרע את כל חובו. למשל, מי שחייב כסף לחברו ואינו יכול להחזיר לו את חובו וגם להפריש מעשר כספים, מוטב שישלם תחילה את חובו לחברו, ואת תשלום מעשרותיו לצדקה ידחה בכמה חודשים.