מה הסיכויים שהשופט דרורי יעז לדחות ערעור על אי-הרשעתו של תושב קרית ארבע שהעליב שוטר אתיופי? עיתונאות אמיצה נמדדת בנכונות לשלם מחיר כלכלי על מאבק לטובת הציבור.
לא ברור מי בנשיאות בית המשפט המחוזי בירושלים החליט לארגן לשופט המחוזי משה דרורי התעללות נוספת. עוד פחות ברור מדוע דרורי לא נמנע מלשבת בתיק בו יזדקק לכוחות נפש רבים כדי להוציא משפט צדק.
כזכור, שופטי בית המשפט העליון ערכו לינץ' ציבורי מלווה בהתגייסות תקשורתית בשופט חובש הכיפה, כאשר נראה היה שדרורי ימונה לעליון ללא הסכמתה של דורית בייניש. העילה למתקפה על דרורי היתה אי- הרשעתו של צעיר חרדי שהדף ברכבו צעירה ממוצא אתיופי בפתח חניון בירושלים. השופט דרורי ניסה ליישם גישה מתקדמת של צדק מאחה, והחליט על אי-הרשעה לאחר שבאולם בית המשפט הצהירה המתלוננת כי סלחה לנהג לאחר שהתנצל.
דרורי, שהמוניטין שלו נפגעו קשות בעקבות אותה פרשה, נדרש כעת להכריע בערעור שהגישה הפרקליטות על אי-הרשעתו של תושב קרית ארבע בבית משפט השלום בירושלים. השופטת אילתה זיסקינד גזרה על האיש עונש ללא הרשעה, לאחר שהעליב שוטר ממוצא אתיופי, כדי לא לפגוע במשרתו כמורה. לפני שלוש שנים הגיע האיש שיכור בפורים למערת המכפלה, וקרא קריאות גנאי גזעניות לעבר השוטרים. שירות המבחן המליץ לא להרשיע את האיש, שהתנצל ושב והתנצל על התנהגותו הגסה בזמן שהיה בגילופין. אך דעתה של הפרקליטות לא התקררה, והיא ערערה על פסק הדין של השופטת זיסקינד. לדיון בערעור בהרכב שבו יושב השופט דרורי טרחה המשטרה לשגר את השוטר האתיופי ואת העיתונות, כדי שזו תוודא שדרורי משתף פעולה עם טקס ההשפלה שנתפר עבורו. ואכן, דרורי הצליח להביע בדיון חוסר נחת מפסק הדין של שופטת השלום - פסק דין רדיקאלי הרבה פחות מזה שנתן הוא בעצמו אך לפני מספר חודשים.
עו"ד עינב שוהם מהסנגוריה הציבורית גילתה תעוזה לא מבוטלת כשהעירה לשופט הבכיר כי מתקבל הרושם שהתיק הזה הוגש "כתיק מבחן לבית המשפט ולשופט דרורי". השופט השיב כעוס כי אינו נמצא במבחן של אף אחד. היא גם עשתה את עבודתה נאמנה כאשר הציגה מספר רב של מקרים דומים בהם נאשמים, שאינם תושבי קרית ארבע, לא הורשעו בנסיבות דומות ואף חמורות יותר, והפרקליטות לא ערערה על פסק הדין. ואנו לא באנו אלא להוסיף תמיהה על תמיהתה, שכן מתברר שהעלבת שוטרים אתיופים יכולה להיות נסלחת בקונסטלציה שונה. בראשית השנה התראיין לגלי צה"ל איש התנועה האסלאמית, כאמל חאטיב, ושיחרר לאוויר העולם את ההצהרה המדהימה הבאה: "לא יתכן ששוטר אתיופי, כושי, הוא שימנע ממוסלמי להתפלל במסגד אל אקצא". ח"כ מיכאל בן ארי מהאיחוד הלאומי כתב ליועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז, והפנה את תשומת ליבו לדבריו של חאטיב. לפני חודשיים הוא קיבל מענה מעו"ד שי ניצן, הממונה על האכיפה הפוליטית בפרקליטות, כי אין כוונה לפתוח בחקירה נגד חאטיב. ניצן טען כי ספק אם דבריו של איש התנועה האסלאמית עלו כדי הסתה לגזענות, ובכל מקרה מדיניות התביעה היא להתערב במקרים שכאלו כמה שפחות.
ביניים: מס שפתיים לזכויות האדם
חלפה עוד חצי שנה, ושוב נידון עניינו של יגאל עמיר בפני שופט מחוזי. שוב משולם בחפץ לב מס השפתיים לערכי כבוד האדם וחירותו. שוב מדגיש השופט כי גם את גדול הפושעים אי אפשר להעניש פעמיים. אך שוב נשלח עמיר לעוד חצי שנה של בידוד בכלא.
כבר כמעט 15 שנה מונעים השב"כ והשב"ס את שילובו של רוצח ראש הממשלה בחברת אסירים. הנימוק העיקרי היה ונשאר הסכנה שעמיר יפיץ את משנתו המסוכנת אל תומכיו שמחוץ לחומות. הפעם היה זה שופט בית המשפט המחוזי בנצרת, דוד חשין, שהסכים לוותר על חשיבה ביקורתית לרגע אחד ונסחף בדמוניזציה של האסיר הכלוא. הוא ויתר על השאלה המסקרנת, מה יש בה באותה משנה מסתורית. מהן המילים שעלול עמיר להעביר בסתר לתומכיו, מילים שבכוחן לסכן את בטחון המדינה.
