אורית סטרוק מתקוממת כנגד מבקרי החוק: "כבר מההתחלה היה ברור כי אנחנו לא יכולים להשיג הכול. בהחלט ידענו שאנו נוותר על חלק מהעצורים כדי להוציא את רובם. באלו שנשארו אנו נתמוך ונטפל ככול יכולתנו. להגיד שהחוק הוא פיקציה זו כפיות טובה כלפי ח"כים רבים מסיעות שונות שנלחמו כדי להעביר את החוק, שיועיל להרבה מאוד חבר'ה"

הרב חיים רטיג סיפר לח"כים שתמימותו הממלכתית נסדקה כשהגיע לסייע לבנו העצור. "כשהגעתי לבית הכלא בפעם הראשונה להארכת מעצר ביום שישי, הזדעזעתי. הכניסו שישים קטינים ובגירים ביחד אזוקים לבית המשפט. שיקרו ואמרו שהם לא רוצים לבוא, כי לא היה להם כוח להוציא אותם ממתקן הכליאה. אז כולם קיבלו הארכת מעצר אוטומטית, משהו מדהים, התגייסות כזאת כללית של המערכת"

"לאחר ביצוע ההתנתקות ועדת החוקה עמדה על כך שההבטחות שניתנו כיצד תופעל מערכת אכיפת החוק יקויימו", אמר ח"כ מיכאל איתן בדיון לאחר ההתנתקות "הסתבר לנו שצריך להמשיך ולעקוב אחר פעולותיה של מערכת אכיפת החוק משום שחלק גדול מההבטחות הופר"

בואו ונתחיל מהסוף. הארגון לזכויות אדם ביש"ע פרסם קו פניות לאזרחים שנעצרו במהלך המחאה כנגד ההתנתקות. "צריכים לסיים את הטיפול בתיקים לפני שבג"ץ יתערב", אומרת אורית סטרוק, העומדת בראש הארגון והרוח החיה מאחורי חקיקת חוק החנינה לעצורי ההתנתקות, שעבר לפני חודש וחצי בכנסת. החוק המורה לפרקליטות לבטל הליכים פליליים ולמחוק רישומים פליליים של כל מי שנעצר בעבירות קלות במהלך המחאה, היה כמובן לצנינים בעיניהם של רבים והעתירה לבג"ץ לא בוששה להגיע. מספר ערבים שנעצרו בהפגנות בשכונת שמעון הצדיק בירושלים עתרו לבית המשפט כנגד החוק הטרי. "אין זה ראוי שעדת הרוב בבית המחוקקים תחליט מהו אירוע טראומטי ייחודי בעבור קולקטיב כה הטרוגני, כגון חברת המהגרים והתושבים הרב-תרבותית הישראלית", נכתב בעתירה בעלת הניחוח הפוסט ציוני. "הכול יודעים כי מעמד משמח בעבור הרוב - פעמים רבות אינו אלא אסונו של המיעוט, ולהיפך". מספר אנשי רוח ואישי ציבור יהודים מיהרו לבקש להצטרף אל העותרים הערבים. המשורר נתן זך, הסופרים רונית מטלון וסמי מיכאל, פרופסורים דוגמת ירון אזרחי ואליס שלוי, ופוליטיקאים בדימוס כמו יוסי שריד ואורי אבנרי. למרות סוללת האישים המרשימה בתמהיל של עצורים מההפגנות האופנתיות בירושלים, ההד התקשורתי לעתירה היה חלש מהצפוי, אך עורר דאגות בקרב פעילי הימין. "הכול מונח על כתפיו של עו"ד אייל ינון", אומרת סטרוק. ינון, שמונה זה מכבר ליועץ המשפטי של הכנסת, אמור להגן על החוק בפני בג"ץ. אך ינון הוא בשר מבשרה של פרקליטות המדינה, שם שירת במשך שנים ארוכות, ועל החיבה המועטה שרוחשים בפרקליטות לחוק החדש עוד נספר בהמשך. אך בין אם ינון ימלא את תפקידו באמונה ובין אם יעשה זאת בחוסר רצון בולט, נשיאת בית המשפט העליון, דורית בייניש, כבר הכריעה את המערכה. אל הזירה נשלח השופט הדתי אליקים רובינשטיין, שסירב להוציא צו ביניים ולהקפיא את ביטול כתבי האישום וההרשעות. הוא קבע את הדיון הראשון בעתירה לעוד ארבעה חודשים. תרגילים מעין אלה ממשיכים בדרך כלל בגרירת רגליים של עוד חודשים ארוכים, כך שרוב עצורי הימין יסיימו לממש את זכויותיהם בחוק, העתירה תתייתר ובייניש תיחלץ במינימום נזק מהמוקש הפוליטי שהונח לפתחה. השופטים יוכלו להביע אי נחת מהחוק, ולהמשיך הלאה.

ביניים: בגין הבן נגד בגין האב

אם יוסי שריד ונתן זך לא יכלו שלא לנסות לחבל בחוק, הרי שהתנגדותו של השר בני בגין לחוק היתה צפויה פחות. אומנם בגין אחז במעשיהם של שאר נסיכי הליכוד, וחזר לכנסת כשגם הוא מותיר את חזון ארץ ישראל השלמה לחובשי הכיפות. אך הצטרפותו לשרי מפלגת העבודה באופוזיציה לחוק בוועדת השרים לחקיקה היתה הפתעה. בגין הבן טען כי החוק אינו שיוויוני. בגין האב לא נזקק לחוק לפני שלושים שנה כדי לחלץ מהליכים משפטיים כמעט את כל מפגיני ימית. "ההתנגדות לפינוי בימית היתה אלימה לאין שיעור מההתנגדות לפינוי בגוש קטיף", אומר ברוך מרזל "זרקנו למשל עשרות בקבוקי תבערה כדי לחסום את הדרך של הכוחות המפנים והיו אפילו יריות באוויר כדי להרתיע את הכוחות". למרזל כבר אז היה עבר פלילי בעבירות התלויות בארץ, והוא היה בין ששת המפונים היחידים, חמישה גברים ואישה, להם לא ויתרו אז על ההליכים הפליליים. עוד מספר אזרחים הורשעו ונענשו עוד לפני שתם הפינוי, וגם הם נשאו את עונשם. "היחידים שהועמדו לדין היו אלו שעשו דברים חמורים יותר. מיכאל בן חורין למשל גנב חמישה מבנים יבילים גדולים שנועדו לפינוי ומיקם אותם בתוך סיני. אדם אחר זייף חותמות של משרד הפנים ונתן לאלפים אישור של מגורים בימית לפני הפינוי". מרזל נכלל ברשימה המצומצמת בשל עברו הפלילי, חבלה בפסי רכבת ישנים והימלטות ממעצר בתוך הפינוי. אתי מידד היתה אחת מאלו שנחונו בידי בגין באותה תקופה לאחר שהואשמה בכניסה לשטח צבאי סגור. בעלה שמואל (זנגי), ראש עמותת 'חוננו', הסתובב בכנסת לאחר ההתנתקות ופגש ביו"ר הכנסת היום, אז ח"כ מהשורה, רובי ריבלין. הוא סיפר לריבלין, מאחרוני אנשי 'חירות' בכנסת, על מעשיו של מנהיגו הגדול לפני שנות דור. ריבלין נרתם מיד לנסות ולחזור על המהלך ולהקל מעל מפגיני ההתנתקות. מנחם בגין, מכל מקום, לא נדרש לחוק באותה תקופה כדי להורות לפרקליטות לשלח לחופשי את הרוב המכריע של העצורים. לטוב ולרע, היתה מערכת אכיפת החוק ממושמעת יותר ואוטונומית פחות מזו של ימים אלו.