המערכת התנגדה לחוק בכל תוקף. בתחילה נטעו אנשי משרד המשפטים הרגשה אצל חברי הכנסת כי החוק מיותר, והם יפעילו שיקול דעת רחב ואוהד בבקשות להקפאת הליכים ולמחיקת רישומים פליליים מכאלו שנעצרו על עבירות קלות במהלך המחאה. רוב חברי הכנסת, ביניהם רוב מכריע של ח"כים מהימין, השתעשעו לרגע במחשבה שהליך החקיקה יתייתר. עד מהרה הוברר כי כוונותיהם הטובות של הממונה על האכיפה הפוליטית במשרד המשפטים, שי ניצן, ושל חבריו מצומצמות הרבה יותר מששיערו הח"כים. הצעת החוק נכתבה ונחתמה בידי עשרות חברי כנסת. אחרי מאמצים רבים הצליחו שוחרי החוק להעביר את ההצעה לדיון דווקא בוועדת משנה של ועדת חוץ ובטחון של הכנסת. ועדת החוקה היתה אז בראשותו של פרופסור מנחם בן ששון, חבר כנסת מטעם קדימה ואיש השמאל הדתי. החשש היה שבן ששון מתנגד לחוק וימשוך את הטיפול בחוק זמן רב. הלהיטות של בן ששון להעביר את הדיון לוועדה בראשותו, והתבטאותו כי ההתנגדות לפינוי מאחזים מפחיתה את הסיכוי לחקיקת החוק, רק הבהירו את מצב העניינים. אך בוועדת החוץ והביטחון הסתבר כי גם אם אין מי שיעכב את הטיפול בחוק מבין המחוקקים, הרי שאנשי משרד המשפטים מעכבים את החוק בשיטות השמורות בדרך כלל לנבחרי ציבור. "הם פשוט הפעילו פיליבסטר", מספרת סטרוק. נאומים בלתי נגמרים של נציגי הפרקליטות הצליחו לעכב את הטיפול בחוק בוועדת חוץ וביטחון. הוועדה לביקורת המדינה היתה גם היא בראשות קדימה, אך היו"ר, חה"כ עמירה דותן, אהדה את החוק ועשתה רבות למען קידומו. לשם הגיעו אנשי משרד המשפטים כשהם מצהירים שלא הספיקו להכין את הנתונים שנדרשו בידי אנשי הוועדה. לדיון בוועדת החוקה לפני הקריאה השנייה והשלישית בכנסת, הגיע שי ניצן באיחור ובאמתחתו הסתייגויות רבות שהיו אמורות לעכב את אישור החוק בעוד פרק זמן. אך בן ששון חזר זה מכבר לאקדמיה, ודוד רותם מישראל ביתנו, שיושב כיום בראש הוועדה, לא חיכה לו. בפתיחת הישיבה העמיד רותם את החוק להצבעה, הסתייגויותיו של ניצן נשמעו במהירות.

ביניים: אחיזת עיניים או כפיות טובה

לא רק שי ניצן לא שבע נחת מרותם ומהחוק. בדיון האחרון ניסה חבר הכנסת שלמה מולה מקדימה לנסות ולעצור את החקיקה. הח"כים הערבים ניסו לשכנע להחיל את החוק על כל עבירה הנעשית על רקע פוליטי. חבר הכנסת מיכאל בן ארי מהאיחוד הלאומי מחה על יוצאי הדופן הרבים שאינם כלולים בחוק, שהותירו חלק מהמפגינים לחסדי מערכת המשפט. "החוק הוא אחיזת עיניים", אמר בן ארי בצאתו מוועדת החוקה, ומחה על הכניעה לשי ניצן באחדים מסעיפי החוק. גם מידד מ'חננו' מרגיש כי לא נעשה מספיק. סטרוק מתקוממת כנגד הקולות הללו. "כבר מההתחלה היה ברור כי אנחנו לא יכולים להשיג הכול. בהחלט ידענו שאנו נוותר על חלק מהעצורים כדי להוציא את רובם. באלו שנשארו אנו נתמוך ונטפל ככול יכולתנו", אומרת סטרוק "להגיד שהחוק הוא פיקציה זו כפיות טובה כלפי ח"כים רבים מסיעות שונות שנלחמו כדי להעביר את החוק, שיועיל להרבה מאוד חבר'ה".

אכן ח"כים רבים חתומים על העברת החוק, חלקם אף השקיעו בעניין הרבה מיוקרתם ומרצם. רובי ריבלין מהליכוד, דוד רותם מישראל ביתנו, אורי אריאל והרב יצחק לוי מהאיחוד הלאומי-מפד"ל, ויעקב מרגי מש"ס היו הבולטים שבהם. אך נראה כי דווקא מיכאל איתן מהליכוד לקח את העניין כפרוייקט אישי. איתן, שנמנה דווקא על המחנה היוני במפלגת השלטון, בילה שתי קדנציות בראשות ועדת החוקה, האחרונה שבהן סמוך להתנתקות. "בזמן ביצוע תוכנית ההתנתקות, ועדת החוקה היתה מעין כתובת, ראתה את עצמה כגוף שצריך להגן דווקא על הצד היותר חלש, על הצד שרצה להביע את המחאות שלו, שרצה לממש את חופש הביטוי, צד שהיה צריך לשלם מחיר כבד מאוד עבור ביצוע מדיניות ממשלתית", אמר איתן מאוחר יותר. במסגרת פעילות הוועדה בראשותו נחשפו בפניה מקרים רבים של אכיפה דרקונית, חסרת תקדים ולא פעם לא חוקית כנגד המפגינים. באחת הישיבות התגלה כי במשרד המשפטים הוציאו נהלים מיוחדים לטיפול במפגיני ההתנתקות. איתן דרש לראות את הנהלים, במשרד המשפטים לא ששו לעשות כן. לבסוף הוסכם על ועדת משנה מצומצמת שתקבל לידיה את המסמך ותדון בו. בדיוני ועדת המשנה גוננו אנשי הפרקליטות על הנהלים החמורים והבהירו כי רק ביד קשה יוכלו למנוע אנרכיה וסיכול החלטה דמוקרטית. בהתערבות ועדת המשנה שונו חלק מהנהלים. אחרים אושרו לאחר שחברי הוועדה קיבלו הבטחות בעל פה ממשרד המשפטים, כי לאחר ההתנתקות יקלו עם העצורים, ובכך יאזנו את האכיפה הדרקונית. "לאחר ביצוע ההתנתקות ועדת החוקה עמדה על כך שההבטחות שניתנו כיצד תופעל מערכת אכיפת החוק יקויימו", אמר איתן בדיון לאחר ההתנתקות "הסתבר לנו שצריך להמשיך ולעקוב אחר פעולותיה של מערכת אכיפת החוק משום שחלק גדול מההבטחות הופר, ואני רוצה שזה יהיה ברור".

מבחינת איתן, חוק החנינה אינו חוק המפלה לטובה את פעילי הימין אלא מדובר בחוק המורה על אפליה מתקנת. "חשוב להדגיש", אומרת סטרוק "כי החוק בא לאזן אכיפה לא שיוויונית של רשויות החוק בזמן ביצוע ההתנתקות".

ביניים: הממלכתיות נסדקה

את ליבם של חברי הכנסת ריככו עם לא מעט עדויות אודות האכיפה האגרסיבית, השקרים והמניפולציות של משרד המשפטים והמשטרה, אך בעיקר עם הנזקים הגדולים בעטיו של הליך פלילי שנגרם לצעירים ישרי דרך שהשתתפו בהפגנות. העדויות והלחץ לפעול למען אותם צעירים הגיעו בעיקר מהורים מודאגים. בולטת במיוחד היתה פעילותו של הרב חיים רטיג, ראש ישיבת ההסדר ברעננה, שבנו השתתף בהפגנות וספג כתב אישום. "הבן שלי היה על הגג בכפר דרום", סיפר הרב לחברי הכנסת, "הוא היה עם ארוסתו שגורשה מגני טל ואז נסע לסייע לחבר בכפר דרום. כשדיברתי איתו בטלפון, הוא היה על הגג. אמרתי לו שהוא לא ייגע, לא מרים יד על שוטר אלא עם ידיים בכיסים. מחאה כן, אבל לא מרים יד. כך חונכת בבית וכך אני מבקש. הוא אמר לי בסדר. אז הוא נעצר, קיבל קצת מכות מהשוטרים, לא נורא, זה היה באופן מידתי. אחרי שהוא היה כבול ואזוק, חטף מכות קצת באוטובוס, אבל זה חלק מהמשחק. אנחנו בסך הכול ממלכתיים ואנחנו בעד להיות חלק מהמשחק של הדברים, וזה לא נורא כל כך מבחינה זאת". הרב סיפר שתמימותו הממלכתית נסדקה כשהגיע לסייע לבנו העצור. "כשהגעתי לבית הכלא בפעם הראשונה להארכת מעצר ביום שישי, הזדעזעתי. הכניסו שישים קטינים ובגירים ביחד אזוקים לבית המשפט, כמו בהתרת נדרים ערב יום כיפור אבל ההיפך. שיקרו ואמרו שהם לא רוצים לבוא, כי לא היה להם כוח להוציא אותם ממתקן הכליאה. אז כולם קיבלו הארכת מעצר אוטומטית, משהו מדהים, התגייסות כזאת כללית של המערכת. אני אומר לכם שמבחינה זאת עד היום כל פעם ששמעתי ממיעוטים אחרים שהם נרדפים כמו ערבים, חשבתי שהם קצת משקרים, קצת מבלפים, אבל היום אני הרבה יותר בצד שלהם", אמר הרב, שטען שלמרות שבנו לא עשה דבר, ולמרות שההליכים שננקטו נגדו לא היו חוקיים, הרי המחיר שהוא נדרש לשלם הוא בלתי נסבל. "הוא נמצא בגבעתי בחזית עזה והוא מוכן להיכנס לעזה, אם הוא יתבקש לעשות כך", סיפר הרב רטיג "הוא צריך לצאת לבית המשפט בבאר-שבע, לגשת לשם לדיון, להוריד את האפוד, שכפ"ץ וקסדה, ולאחר הדיון לחזור חזרה לקו בעזה".