"מי שעובד על הפרויקט הזה - נשרט", קובעת גורה ברגר, דוברת החברה. היא מביאה כדוגמה את אפולו, אדם מאוד תל אביבי שהמושג 'חילוני' הוא אנדרסטייטמנט לגביו. אל אפולו נדרשו משחזרי הבניין, בשל ידע מקצועי ייחודי שיש לו. לפני כמה ימים הוא אמר לי 'את לא יודעת מה המקום הזה עשה לי' - ואני יודעת, כי גם לי המקום עשה את אותו הדבר. כשאתה כאן, אתה מרגיש חולייה בשרשרת של העם היהודי"

הרברט סמואל, הנציב הבריטי, התפלל ב'חורבה' בשבת הראשונה בה הגיע לארץ, בשנת תר"פ. היתה זו שבת 'נחמו', והנציב היהודי, שזכה לכבוד רב, עלה למפטיר בשבת המסמלת את תחיית העם היהודי. הרב קוק, נשיא בית הכנסת, עמד בסוף ברכות ההפטרה וחזר בקול על המילים 'על כסאו לא יישב זר', קריאה שהדהדה שנים אחר כך בליבות האנשים שנכחו באירוע. סמואל עצמו העיד שהשבת ההיא נחרתה עמוק בליבו

ניסים ארזי, יו"ר החברה לפיתוח הרובע היהודי: "הוחלט שהמקום הוא ראשית לכל בית כנסת, עם רב, שלוש תפילות ביום, שבתות וחגים, כנסים תורניים ולימוד תורה. יחד עם זאת, חשבנו שיש לאפשר לעם ישראל לראות וליהנות מההיסטוריה היהודית שהיכתה שורשים מחדש. תהיה כאן הדרכה, כזאת שתאפשר סיור ולימוד על מה היה פה ואיך נשקפת מכאן ההיסטוריה היהודית"  

ביום ראשון השבוע, לא יכלו העוברים והשבים ברובע היהודי שלא לעצור לרגע, להרים את העיניים ולהביט בהתרחשויות אי שם בגובה 25 מטר. מנוף אחד היה בתהליך מורכב של פירוק מנוף אחר, והרעש היה רב. לא כולם הבינו מה מתרחש, אנשים שאלו זה את זה במה מדובר והתכוונו למנוף או למבנה המרשים המתנשא מאחוריו. התשובה היתה לפעמים משיכת כתף ולעיתים "אה, זה ה'חורבה'", ככה סתם. אדם אחד אפילו שאל אם הורסים כאן בית כנסת.

אבל האמת היא שזה היה יום חג. מנכ"ל החברה לפיתוח הרובע היהודי, ניסים ארזי, שהניע את כל שלבי שיחזור ה'חורבה' מתחילתו, היה נרגש. פירוק המנופים והעברתם מעל חומות העיר העתיקה, לאזור שבו אפילו רכבים לא עוברים בסמטאות, היווה לפני כמה שנים את האות לכך שהפרויקט יצא לדרך. פירוק המנופים כעת היה אות לכך שהנה, הבניין הושלם.

ארזי, אדם חובש כיפה, אולי היה שבוי בקסמיו של היעד עוד לפני שהחלו העבודות, אבל היו אחרים שזה קרה להם תוך כדי. "מי שעובד על הפרויקט הזה - נשרט", קובעת גורה ברגר, דוברת החברה, "הרי כאן מונחת כל ההיסטוריה של עם ישראל, מבית ראשון ועד היום". היא מביאה כדוגמה את אפולו, אדם מאוד תל אביבי שהמושג 'חילוני' הוא אנדרסטייטמנט לגביו. אל אפולו נדרשו משחזרי הבניין, בשל ידע מקצועי ייחודי שיש לו. "כשהוא ראה את התמונות, התחקירים והשרטוטים, הוא אמר: 'אני את הדבר הזה עושה רק בארץ', והוא התעקש והצליח. היום הוא אחד השגרירים הנאמנים ביותר של החורבה. לפני כמה ימים הוא אמר לי 'את לא יודעת מה המקום הזה עשה לי' - ואני יודעת, כי גם לי המקום עשה את אותו הדבר. כשאתה כאן, אתה מרגיש חולייה בשרשרת של העם היהודי".

הכל יש בה, ב'חורבה': ממצאים מימי הבית הראשון והשני, רישומם של מאבקי היהודים להיאחזות בארץ, עמידה מול ערביי הארץ, מפלה ותקומה ושוב מפלה ועוד תקומה, והיסטוריה של יהדות מעורבת בציונות. ועוד לא דיברנו על ההדר של המקום, שהוא גם יפה וגם לא מתנשא, מתאים לרובע ולעיר הקודש. על כל אלה מרחף היום גם ניחוח קל של פוליטיקה, שבלעדיו אף מבנה ציבור איננו משמעותי, בטח אם הוא בית כנסת. הנוסח, אגב, יהיה אשכנז, על זה אין ויכוח (בינתיים).

ביניים: גם הנציב הבריטי התרגש

הסיפורים המגוללים את תולדותיה של החורבה הם רבים, מרתקים, ומחזיקים כמה גרסאות. נקודת ההתחלה יכולה להיות במקומות שונים על ציר ההיסטוריה. אפשר להתחיל אותו בשנת 1267, עת הקים הרמב"ן בית כנסת, כנראה במתחם זה, או 350 שנה אחר כך עם התיישבות השל"ה הקדוש במקום.

שמו של בית הכנסת 'החורבה' ניתן לו בשנת תס"א (1700), עת עלה ר' יהודה החסיד מפולין לירושלים בראש קבוצה שמנתה מאות אנשים. רבי יהודה החסיד התכוון לכונן בית כנסת, ולעמוד בראש עדה פרושית חזקה במקום. הקבוצה לוותה כסף מהשכנים הערבים ורכשה את 'חצר האשכנזים', אך רבי יהודה החסיד נפטר ימים אחדים בלבד אחרי עליית הקבוצה ארצה, מה שהשאיר את חבריה בבלבול, חלל גדול וחובות כבדים.

הקבוצה הקימה בית כנסת וניסתה לכסות את החובות, אך לשווא. הנושים, שסבלנותם פקעה, שרפו את בית הכנסת על ספרי התורה שבו ואת בתי האשכנזים, ואסרו על האשכנזים לשוב למתחם בכלל.

אגב, קיר מאותה תקופה נשאר עומד על תילו, ואפשר להציץ לתוכו מבית הכנסת המחודש.

כמאה שנים אחר כך, הגיע לירושלים ר' אברהם שלמה זלמן צורף, שעלה לישראל במסגרת עליית תלמידי הגר"א, והחליט לקומם את הריסות בית הכנסת, דבר שהגר"א עצמו דרבן את תלמידיו לעשות, כחלק מקידום הגאולה הקרבה. ראשית, היה על צורף לפעול למחיקת החובות הכבדים ולהתיר לאשכנזים לגור במקום. בנוסף, הוא תר אחר אישור לבניית בית הכנסת מחדש.