הרב שבתאי סבתו ערך סיום ש"ס ערב מלחמת יום הכיפורים, התגייס לגדוד רפואה והציל את חייו של הרב חנן פורת שנפצע. מימות דוד המלך והחשמונאים לא היו עוד לוחמים שכאלה. האם היה כדאי, למרות המחיר הכבד, להיאבק נגד הפעלת צה"ל במשימות גירוש. הפניית חיילי צה"ל נגד אחיהם למען מטרות פוליטיות משחיתה את צה"ל. אפשר לשרת בצה"ל בלי להזדקק לפשרות ערכיות. אין מה להשוות בין סרבנות השמאל לסירוב לגרש יהודים מתוך שיקולים של תורה.

לקראת יום העצמאות, ומתוך הדאגה לרפואתו של הרב חנן פורת, נזכרתי בסיפור. במלחמת יום הכיפורים גויס חנן לקרבות בחזית הדרום, ובאחד הקרבות שמעבר לתעלה נפצע קשה מאוד. הוא הובהל חבוש אל גדוד הרפואה שחנה ליד התעלה.

בגדוד הרפואה שירת הרב שבתאי סבתו, מבכירי תלמידי ישיבת 'מרכז הרב', ת"ח גדול בנגלה ובנסתר שמשמש כיום כראש ישיבת 'מצפה יריחו'. בח' בתשרי תשל"ד זכה הרב שבתאי, שהיה אז כבן עשרים וארבע, לסיים את הש"ס הבבלי. הסיום נערך בביתו של ראש הישיבה הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, ששמח שמחה גדולה בתלמידו.

יומיים לאחר מכן פרצה מלחמת יום הכיפורים, והרב שבתאי גויס לגדוד הרפואה. מרוב פצועים עבדו הוא וחבריו יומם ולילה. לאחר כשבועיים, כמדומה שביום שמחת תורה, ראה פתאום הרב שבתאי שאחד הפצועים קשה שהובהלו אליהם הוא חנן פורת, מפאר גידוליה של הישיבה. הוא היה חיוור מאוד מאובדן דם והרב שבתאי, שקיבל אותו, ראה שהניחו אותו בטעות בשורת הפצועים שעוד צריכים חבישה, למרות שכבר היה חבוש והיה צריך להניחו בשורת הפצועים העומדים לקראת הטסה לבית החולים. אבל כיוון שחנן כבר היה שם החליט הרב שבתאי לבדוק אותו, והנה התברר שבסערת הקרב טעו החובשים לא חבשו את אחד הפצעים הקשים שלו, ודרכו היה הדם שותת עד שעמד למות. כמובן מיהרו לחבוש את הפצע, אבל גם כך העריך הרופא שאין לחנן סיכוי להגיע חי לבית החולים לאחר שאיבד דם רב. כיוון שלא נותרו להם עוד מנות דם, הורה הרופא לשלושה חובשים, וביניהם הרב שבתאי, לשכב על הרצפה ולתרום דם. במהירות בדקו איזה דם מתאים, ועירו אותו לגופו של חנן. את שתי המנות הנותרות שמרו לפצועים אחרים. לאחר מכן הטיסו אותו לבית החולים, שם הצילו את חייו - לתפארת התורה, העם והארץ.

וסיפר הרב שבתאי שהתחושה של אנשי גדוד הרפואה היתה, שהפצועים שפונו לבתי החולים כבר יישארו בחיים, אבל הם שנותרו תחת הפגזות כבדות ליד התעלה, ספק אם יחזרו. לכן ביקש מהרב חנן שימסור דרישת שלום להוריו, שבנם השני, הרב חיים, לחם באותם ימים בחזית הצפון (כמסופר בספרו 'תיאום כוונות'). אבל כפי הנראה הרב חנן היה מעורפל הכרה מאובדן דם, ורק לפני כשבוע, כשסיפרתי לו על מה ששמעתי מהרב שבתאי, שמח לשמוע שגם הרב שבתאי סבתו היה שותף בהצלתו.

מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. מימות דוד המלך והחשמונאים לא היו עוד לוחמים תלמידי חכמים גאונים וצדיקים שכאלה, שלחמו מלחמות ה' למען עמנו וערי אלוקינו.

בעקבות הפיכתה של ישיבת הר ברכה לישיבה גבוהה הגיעו מספר שאלות, ואשתדל לענות על חלקן.

האם פתאום בגלל אופיו הבעייתי של שר הביטחון מתבטלת מצווה מהתורה לשרת בצבא?

האם אפשר לומר שהתפקחתם והבנתם את מה שהציבור החרדי טען תמיד, שהעיקר להרבות בתורה?

שאלה: האם שווה היה לדבר על החובה לסרב פקודה ולבקר את צה"ל, ולהפסיד על ידי כך את המצווה החשובה לשרת בצבא?

תשובה: מצווה גדולה מן התורה להתגייס לצבא. ושתי מצוות עומדות בבסיס החיוב, וכל אחת מהן מצווה כללית ששקולה במידה מסוימת כנגד כל המצוות. האחת - להציל את ישראל מיד אויביהם, והשנייה - לשמור על ארץ ישראל שתהיה בידי עם ישראל.

ולמרות שפגם גדול דבק בצה"ל, בהיותו שותף מרכזי בפשע הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון, עדיין עיקר מטרתו להגן על העם והארץ, ולכן מצווה להתגייס לצה"ל. אלא שכדי לתקן את הפגם הגדול, מוטלת עלינו אחריות לחזק את העמדה השוללת גירוש יהודים, ולהשמיע את הביקורת הנדרשת על צה"ל. לא בשביל לקנטר, אלא כדי לשמור על ייעודו המקודש, וכדי שהשחיתות לא תמשיך לכרסם בו.

וגם אם הבעת העמדה הזו גורמת לביטול ההסדר, עדיין צריך לאומרה. ראשית, מפני שיש מצווה ללמוד תורה וללמדה, ולמסור את דברי רבותינו שאסור לחייל לגרש יהודים, ושאסור להסכים שיכפו על חייל לעבור על דברי תורה. בנוסף לכך, עמדה זו יכולה להועיל מאוד לצה"ל שלא יתדרדר יותר, ושלא ימשיך להשחית את עצמו במעשים המכוערים הללו. וכמו שאמר ריש לקיש (מנחות צט, ב) שלפעמים ביטולה של תורה זהו קיומה, ולכן שבר משה רבנו את לוחות הברית. כך לפעמים סירוב הפקודה - דווקא הוא יכול להועיל לצה"ל לשומרו לקראת ייעודו האמיתי. וכך החיילים שאינם מוכנים לעזוב את ישיבת הר ברכה,ומשום כך יושבים כיום בכלא, מסייעים לשמירת ייעודו של צה"ל.

ובכל אופן, גם במסגרת הישיבה הגבוהה ימצאו התלמידים את הדרך לשרת בצבא, וכפי שתלמידי ישיבת 'מרכז הרב' מצאו את הדרך המתאימה לשירות צבאי באופן שביטא את מלא הערכים התורניים ובלא פשרות ערכיות.  

לצה"ל יש ייעוד, וכאשר משתמשים בו למטרות אחרות - וחמור מזה, בתחומים ששנויים במחלוקת לאומית - משחיתים אותו. וזו אחת הסיבות המרכזיות לחוסר הצלחתו של צה"ל להשיג ניצחון מכריע על אויבינו בעימותים האחרונים.