כאשר המטרה היחידה של הצבא היא להילחם באויב, כל המערכת הצבאית חותרת להעצמת כוחו של צה"ל, לפיתוח שיטות לחימה, להגברת ההרתעה, ובשעת הצורך להכרעת האויב. לפי זה מחליטים גם את מי לקדם ואת מי לא, ואז הקצונה הבכירה ממוקדת במטרה, ויש סיכויים טובים שתצליח. אבל הפוליטיקאים, בתהליך הדרגתי, הכניסו את צה"ל לפעילות נגד מתנחלים, וכך ההשחתה בקרב הקצונה הבכירה גברה. לממשלה נוח מאוד להעמיד את הצבא נגד המתנחלים. על ידי כך היא זוכה באהדה של רוב הציבור, שתומך בצה"ל. אלא שאת צה"ל זה משחית. מעתה המפקד אינו נמדד רק על פי הצלחתו מול האויב, אלא גם בהצלחתו להביס את המתנחלים ולקדם עמדותיו הפוליטיות של שר הביטחון.

נניח למשל שמח"ט תכנן פעולה להריסת בית בהתנחלות. הוא תכנן את הפעולה כיאות, יצר תנועות הסחה, תמרן, ובלי שהמתנחלים הספיקו להזעיק עזרה הגיחו החיילים בהפתעה והחלו בהריסת הבית. מספר מתנחלים צעירים התנגדו וניסו להפריע לבולדוזר, נשים צעקו על החיילים שהם שותפים לפשע, וקבלו מדוע רק נגד בתים לא מוסדרים של יהודים שולחים מחלקות של חיילים, ואילו הערבים בונים ללא הפרעה. החיילים הגיבורים נעלבו מאוד, אך הצליחו ברוב תושייה להתגבר על ההפרעות, ותוך התגוששות עם המתנחלים סיים הבולדוזר את הריסת הבית.

בסיום המבצע המוצלח, סידר דובר צה"ל למח"ט ראיון בכלי התקשורת, או ביקש ממנו שימסור דברים בשם "גורמים בכירים בצה"ל". במסגרת זו תקף המח"ט בטענות קשות את המתנחלים, שבמקום להגיד תודה לחיילים ששומרים עליהם, מפריעים להם לבצע את תפקידם. הוא אמנם הדגיש בהגינות שלא כל המתנחלים קיצונים ומתפרעים, אבל בכל זאת האשים אותם בכך שלא עקרו את "העשבים השוטים" שגדלו אצלם, אשר מאיימים על צה"ל ועל קיומנו.

ובכן, מה אתם חושבים, האם שר הביטחון יתקשר אליו בערב כדי להביע בפניו את מלא הערכתו הכנה כלפיו? האם העובדה שהמח"ט סייע לשר הביטחון בקידום עמדותיו הפוליטיות תזכה אותו ביחס חיובי בסבב המינויים הקרוב? האם כאשר המח"ט ימליץ על קידום של אחד מפקודיו המלצתו תזכה ליחס מיוחד? האם כשיבקש ציוד חדש לחטיבתו יזכה להעדפה? כמדומה שהתשובה ברורה. זה מה שמשחית את צה"ל. צריך להיות קצין ערכי במיוחד כדי שלא לחטוא בזה.

שאלה: שמעתי שיחה מאלוף אחד שטען, שצבא לא יכול להשלים עם סרבנות. וכמו שאין להסכים שחיילים מהשמאל יסרבו לשרת בשטחים, כך אי אפשר להסכים שחיילים מהימין יסרבו לפנות יישובים. האם אין צורך להתחשב בטענה זו?

תשובה: טענה זו, שמושמעת על ידי מפקדים רבים, מבהירה עד כמה הפיקוד הבכיר של צה"ל הושחת. מי שמשווה את הסירוב להשתתף בעיקר תפקידו של צה"ל, לעמוד מול האויב, לסירוב לבצע פעולה אזרחית נגד בני עמו של החייל, שכח לגמרי את תפקידו של צה"ל. אולי הוא שכח שצה"ל הוא ראשי תיבות: "צבא ההגנה לישראל"...

היו אישים שטענו לזכותי כי כשם שמותר לאקדמאים מהשמאל להביע את עמדתם כנגד "פשעי המלחמה" שצה"ל מבצע לדעתם, כך מותר גם לי להביע את עמדותיי. וכנגד זאת השיבו ראשי מערכת הביטחון, שהם מתנגדים להתבטאויות הקשות משני הצדדים במידה שווה.

גם השוואה זו מקוממת ומבטאת תפישה עקומה. איך אפשר להשוות בין התנגדות לעיקר פעולותיו של הצבא, שהן הגנה וביטחון, שמגיעה עד לקריאה להחרמת ישראל ולהעמדת קציני צה"ל לדין בחו"ל, לבין התנגדות לפעולות שהצבא מבצע, בניגוד למקובל, כנגד בני עמו שהם עצמם משרתים בצבא.

אגב, גם הרבנים שטענו כי מגיע לרבנים חופש אקדמי שגו, שכן החובה והזכות להביע דעת תורה עומדת מעל לחופש האקדמי. דעת תורה אינה שוות זכויות לכל שאר האידיאולוגיות, הקמות ונופלות לפרקים. היא היסוד והתשתית לקיומו של עמנו לאורך כל הדורות, והיא היסוד לתיקונו המוסרי של העולם.