לא לכל השוטרים המורשעים נמצא מקום על הסט של הסרט המצליח 'עג'מי'. ערן נעים, שוטר ממחוז תל אביב שצולם לפני מעט יותר מחמש שנים מתעלל במפגין כתום ליד אוניברסיטת בר אילן, זכה בתהילה, אך גם בהרשעה, בעבודות שירות ובתביעת נזיקין שנענתה בבית המשפט. למרות שהבטיח למפגין החבול כי "אנחנו נכניע אתכם", לא זכה סגנו של נעים, השוטר אלירן אברהם, להשתלב בתעשיית הקולנוע המקומית. אברהם הסתפק בהרשעה, עבודות שירות, ותביעה אזרחית לפיצוי. שנה לאחר גזר הדין, כשחרב הפיטורין מהמשטרה מרחפת מעל ראשו, התיישב אברהם אל המקלדת וכתב הודעה באתר 'שוטרים חשופים בניידת'. אברהם איים בהתאבדות, מנהל האתר מיהר לדווח למשטרה, ומשלחת של מפקדיו לשעבר נשלחה כדי להרגיע את הבריון שבור הלב.

את 'שוטרים חשופים בניידת', אתר בית חם לשוטרים אלימים, הקים מיקי הראל. גם הוא, כמו נעים ואברהם, שוטר שהורשע באלימות ופוטר מהשירות. את האתר הוא הקים כדי לתמוך בארבעת השוטרים מהצפון שהורשעו בהטמנת מטעני חבלה בבתיהם של חברי ארגון פשיעה באזור נהריה. הראל שירת דווקא במרכז, כראש צוות שוטרי סיור במשטרת
אחרי עמונה פנינו לכל מיני אנשים בציבור הדתי-לאומי כדי שיגישו תלונות, אבל אנשים לא הגיעו להתלונן במשך חודשים, ואפילו שנים. קיבלנו פנייה מהיישוב עופרה שנתארגן כך שבני נוער יוכלו להגיע ולמסור עדות בשעות אחה"צ. דאגנו שתישאר חוקרת אחרי שעות העבודה. ואני מתחייב לך שבאותו ערב אף אחד לא הגיע
ראשון לציון. אל ניידת הסיור שלו הוא נהג לצרף את בני אלקריף, ידיד בעל זרוע ללא תעודת שוטר או מתנדב, שנוכחותו בניידת לא נרשמה ביומני הפעילות, אך הותירה את רישומה על גופם של אזרחים. לפני שמונה שנים סיירו הראל, אלקריף ומתנדב צעיר ברחובות ראשון לציון ועצרו רכב ובו שני צעירים. הנהג התבקש להציג תעודות. התפתח ויכוח שבסופו דחף הנהג את הראל דחיפה קלה, או נגע בחזהו, תלוי כמובן את מי שואלים. שני הצעירים סיימו את הערב מאושפזים בבית החולים עם חבלות קשות. אחד מהם השתחרר רק כעבור שלושה ימים. "הצעירים דיווחו על שלושה תוקפים אך אנחנו ידענו רק על שניים שהיו בניידת", מספרת עו"ד קרן אלטמן, פרקליטה בכירה במח"ש (המחלקה לחקירות שוטרים) ומי שהיתה התובעת במשפטו של הראל. אלטמן הגישה כתב אישום נגד השוטר הראל והמתנדב הצעיר, אך במקביל המשיכו במחלקה לחפש את האדם השלישי. רק כעבור שנתיים פוענחה התעלומה. אלטמן העניקה למתנדב הצעיר מעמד של עד מדינה, וזה סיפר איך השוטר הדיח אותו למסור עדות שקר כדי לכסות על השתתפותו של אלקריף באלימות. בית משפט השלום גזר על הראל ואלקריף שישה חודשי עבודות שירות. הפרקליטה לא ויתרה, ערערה למחוזי, וזה שלח את השניים אל מאחורי סורג ובריח. 

הדתיים בראש

ראיון נקבע לי במשרדי המחלקה לחקירת שוטרים (להלן: מח"ש) עם סגן מנהל היחידה, עו"ד משה סעדה, האישיות הדומיננטית היום במחלקה (ראש היחידה הוותיק, עו"ד הרצל שבירו, עומד לפרוש בשבועות הקרובים). סעדה, איש רהוט, מרבה לאחרונה לייצג את היחידה בוועדות הכנסת ובתקשורת. העובדה שסעדה חובש כיפה ודאי אינה מפריעה לו לעשות זאת אל מול התקשורת הדתית. כשעורכת הדין אלטמן מצטרפת גם היא לשיחה, מתברר כי גם במח"ש חושבים כמו חוקר התקשורת הנודע מרשל מקלוהן, כי לעיתים המדיום הוא המסר. וכך, כשלמולי שניים מראשי המחלקה, האחד עם כיפה והשנייה עם כיסוי ראש שלא היה מבייש אף אישה ביישובי גב ההר, מגיע המסר כי מח"ש היא יחידה יעילה שמסוגלת ורוצה למצות את הדין עם שוטרים אלימים. ולפחות בכל מה שקשור לתדמית המחלקה בציבור הדתי, העניין לא ברור מאליו. בדו"ח מקיף שחיבר הארגון לזכויות אדם ביש"ע בראשותה של אורית סטרוק על פעילות מח"ש בעקבות אירועי עמונה, הצטיירה המחלקה ככזו שלא מסוגלת או לא רוצה לטפל באלימות שוטרים, לפחות לא כאשר מדובר בהתנכלות למפגיני ימין. בדו"ח של סטרוק, שזכה לסיקור תקשורתי אפסי אך לדיונים סוערים בוועדות הכנסת, נטען כי מח"ש סיכלה העמדה לדין של עשרות שוטרים עבריינים שהשתתפו בפשיטה המשטרתית האלימה בעמונה. הדו"ח מתאר חומרים מפלילים שנעלמו להם, שוטרים בכירים ששיתפו פעולה עם שיבוש חקירה, ובעיקר רשלנות מדהימה של החוקרים ומוטיבציה מינימלית לפענח פשעים ולאתר חשודים.

עו"ד סעדה טוען כי הדו"ח לא הועבר אליו לתגובה בטרם פורסם, וכי ביחידה נעשתה בעקבות הדו"ח עבודה פרטנית. "אין טענה בדו"ח שאין לנו עליה תשובה, אנחנו יכולים להפריך אותן אחת לאחת", טוען סעדה ומתלונן שבתקשורת ובכנסת אין מי שיקשיב לתשובותיה המפורטות של מח"ש על הדו"ח החמור. גם אנחנו לא יכולנו להרשות לעצמנו לצאת ממעגל השטחיות ולעבור תיק אחר תיק עם סעדה ואנשיו. אך גם אם לכל שאלה בנפרד יש תשובה, עדיין אנשי מח"ש חייבים להעניק הסברים אל מול הסטטיסטיקה שהציבה למולם סטרוק. מאה ושלוש תלונות של יותר ממאה וחמישים מתלוננים הוגשו למח"ש בעקבות אירועי עמונה. 52 תקליטורים, למעלה ממאה שעות תיעוד מוסרט, ועוד מאות רבות של תמונות ואלפי מסמכים. עדויות לתקיפה סדיסטית של קטינים, לתקיפה מינית של נערות, ולחבלות מכוונות שגרמו לנכויות. ארבע שנים אחרי האירוע לא הצליחו במח"ש להנפיק אלא ארבעה כתבי אישום פליליים וכתב אישום משמעתי אחד.