תחקיר: מדוע מתעקש מכון פוסט-ציוני לערוך השתלמויות בנושא התרבות המערבית לרבנים וראשי ישיבות?
הרב אורי שרקי, מבכירי הרבנים ב'מכון מאיר', מסתייג מיד כשהוא שומע שתכנית הר"מים שייכת לבית היוצר של מכון ון ליר. "הבעיה היא מה היסוד שעומד מאחורי התכנית הזו. עצם זה שמדובר במכון ון ליר, זה כבר חשוד", הוא נזהר. "ון ליר הוא מוסד קלאסי של האליטות השמאלניות. ברור שיש פה כוונות מסוימות". הרב שרקי מדגיש כי אמנם הוא עצמו שמע כמה הרצאות במכון ון ליר, וכי הוא לא רוצה לפסול אוטומטית כל דבר שיוצא מבית מדרשו של המכון, אולם לדבריו יש להתייחס לכל יוזמה שלהם בבחינת 'כבדהו וחשדהו'. "התזה שלהם, אך על פי שאינה אמורה בפירוש, היא שהנורמה העליונה היא זו של התרבות המערבית. עם זאת, ישנה טולרנטיות כלפי תופעות משנה, ותחת הגג הזה נמצאת מבחינתם גם היהדות. מדובר בחלק ממזימה כללית של החלשת הרוח הלאומית שלנו".
מדוע לדעת הרב מבקש המכון לפנות דווקא אל רבני הציונות הדתית?
"הם מנסים להשתלט על כל דבר שהוא מוקד השפעה. הם מזהים אצלנו גרעין של תרבות אלטרנטיבית. אנו מציגים אלטרנטיבה לשלטון האליטות".
שינוי עמדות אינה המטרה
הרב אלישע אבינר, ר"מ בישיבת ההסדר 'ברכת משה' במעלה אדומים, הוא חבר ועדת ההיגוי של תכנית 'אפיקי דעת'. על הספקות באשר לתכנית הר"מים ובעיקר באשר לאכסניה בה היא מתארחת, הוא משיב בשני הסברים עיקריים. הראשון הוא העובדה כי בתכנית לא נלמדים מקצועות היהדות, וזו נקודה שיחד עם חבריו הרבנים בצוות הוגדרה כקו אדום. שנית, מסביר הרב, התכנית מיועדת לר"מים וראשי ישיבות, בכירי הרבנים והמחנכים של הציבור הדתי, "אם עליהם אנחנו לא סומכים שיש להם ראש על הכתפיים, אז על מי כן נסמוך? אם לא סומכים עליהם, אפשר לסגור את הישיבות עכשיו".
המטרה שהוגדרה בוועדת ההיגוי, מסביר הרב אבינר, היתה "שאנשי חינוך יכירו את העולם שתלמידיהם חיים בו, יבינו את שורשי התרבות המערבית ויידעו להתמודד איתה. אין שום מטרה של שינוי עמדות, זה בהגדרה. זה מיועד רק למי שחושב שזה מתאים לו ויכול לסייע לו בעבודה החינוכית. מי שלא מתאים לו וחושש שיש פה מזימה, לא צריך להשתתף".
הרב נפתלי רוטנברג, מבכירי המכון העומד כאמור בראש אגף תרבות וזהות יהודית, הקדיש ל'בשבע' דקות שיחה ארוכות במאמץ לנפץ את התדמית השמאלנית של המכון בו הוא מכהן בתפקיד בכיר, תוך שהוא פורש את מגוון הפעילויות בתחומי היהדות והמשובים החיוביים מקרב הציבור הדתי. את התכנית 'אפיקי דעת' הוא מתאר ככזו שצמחה מתוך דרישה מהשטח, וגם מתוך רצון של המכון להעניק משהו למגזר בעל ההנהגה המתפתחת. לדבריו, התכנית גובשה לאחר התייעצויות עם גדולי הרבנים. "הציבור הדתי עצמו מגדיר כאתגר הגדול ביותר שלו מבחינה חינוכית, איך להיות יהודים תורניים בתוך התקופה הזו, להבין מהי המודרנה, שמשמעותה אינה בהכרח חילון. המטרה היא לשרת את הציבור הדתי בנושא הזה".
אתה מבין את ההסתייגויות של רבנים, שלא רוצים לחסות בצילו של מכון ון ליר?
"רואים מי ומי היושבים בחדר. אם ראשי ישיבות מהשורה הראשונה נמצאים שם - אז גמרנו, נגמר הסיפור. לא מדובר באנשים טיפשים. אנחנו לא מטיפים לכלום. עולם ישיבות ההסדר עובר תקופה לא קלה, למשל בכל הנושא של ישיבת הר ברכה, כן מדינה, לא מדינה. כאן מקבלים כלים. למרות שאנחנו לא מטיפים לכלום", הוא מיד שב ונזהר.
הרב פרופ' רוטנברג מסביר כי ככל הנראה, אם כי טרם הוחלט סופית, המחזור הבא של התכנית יהיה האחרון. "זה פרויקט שנועד לשרת את החברה, ואם כיסינו כ-45 ר"מים בתוך עולם ישיבות ההסדר, אז התכנית די מיצתה את מטרתה".
נאורות לחשוכים: אפיקי דעת לחובשי הכיפות / שחר פלד
במאבק המתמיד על ליבה של מדינת ישראל, האם יהא זה לב אזרחי נאור, שיהדותו היא עוד גוון בשלל גווניו, או לב יהודי טהור, שאזרחותו היא חיוב בין הלכותיו, נטוע מכון ואן ליר באופן חד משמעי בצד האזרחי של המתרס.
כיצד, אם כן, מגיעים אל הליבות? כיצד מדליקים אור באפלת חייהם הנבערת של יהודים שטרם קלטו שהם חיים במאה ה-21 (למניין האזרחי, כמובן), וכיצד נותנים להם את כל תורת הנאורות על רגל אחת?
הפתרון החדש של ואן ליר: 'אפיקי דעת' - 16 מפגשי יוקרה בארבעה אשכולות מאירים.
הבעיה כמובן היא ההספק. יש כל כך הרבה אור לשפוע וכל כך מעט זמן להחדירו אל מתחת לכיפות הללו. האם נספיק לדחוס שם גם את בקט:מחכים לגודו, במסגרת אשכול התרבות? האם נסביר את הפנאופטיקון של פוקו במסגרת טפטופי הפוסטמודרנה, ואת תפקיד האופיום להמונים במבנה העל המרקסיסטי באשכול הפכ"מ? ומה לגבי הנאורות עצמה באשכול התגבשות המודרנה? האם נזכה את התלמידים החשובים בידע אודות הארה בסגנון האאופקלרונג הגרמני בעל ההיבטים הרלגיוזיים העמוקים או בסגנון הצרפתי האנטי-קלריקלי החריף...
אין זה משנה, העיקר להכניס קצת נאורות לחושך הזה. וקחו גם איזו מלגה קטנה, כדי שאם ישאלו אתכם למה אתם לומדים משהו שכל אחד יכול ללמוד באמצעות הקלקה או שתים באינטרנט, לא תיכנסו לדיסוננס קוגניטיבי חריף, אלא תוכלו לומר שזה בשביל המלגה הנחמדה בת אלף השקלים.