קשה לצפות מנתניהו שיכריז כי התמיכה במדינה פלשתינית היתה טעות שהוא חוזר בו ממנה. אבל ראש הממשלה יכול להציב תנאים משלו למשא ומתן, ובעיקר עליו להימנע ממחוות נוספות ומכניעה לתנאים שמעמידים הפלשתינים. המשא ומתן הוא אינטרס פלשתיני יותר מאשר ישראלי, ואין שום סיבה שישראל תזחל אל שולחן הדיונים. חזרה למדיניות של "לא יתנו - לא יקבלו" היא המינימום שנתניהו נדרש לשוב אליו, שאם לא כן - במה עדיף שלטונו על שלטון השמאל. בוודאי שאין מקום למחוות כגון העברת שטחים נוספים לשליטה ביטחונית של הרשות הפלשתינית. שטחי סי המצומצמים שבשליטת ישראל הם כבשת הרש שנותרה כדי למנוע את התעוררות הטרור הפלשתיני ולהבטיח חיים נורמליים להתיישבות היהודית. אם נתניהו לא זוכר זאת, על חבריו בליכוד ובחזית ארץ ישראל להזכיר לו.

5.  נתון חשוב שהתפרסם אתמול יכול לסייע לנתניהו להשתחרר מחששותיו מפני אליטות השמאל ולחזור אל עצמו ואל דרכו. לאחר עשרות שנים בהן זכה 'ידיעות אחרונות' לשליטה טוטאלית בשוק התקשורת הישראלית, הצליח העיתון החדש 'ישראל היום' להעפיל לראש טבלת החשיפה של העיתונות היומית בישראל. לראשונה מזה שנים רבות קם מתחרה של ממש למקהלת העיתונאים השמאלנית שדחפה את כל ממשלות ישראל ואת הציבור בישראל למדיניות של התפרקות מערכים יהודיים וציוניים ומנכסים אסטרטגיים.

'ישראל היום' אינו עיתון ימני, אבל הוא שומר על איזון ראוי בין שמאל לימין. עיתונאים בעלי דעות ימניות אינם משמשים בו עלה תאנה, והם נהנים ממעמד מקצועי שאינו נופל מזה של בעלי הדעות השמאלניות. מדור הרכילות המעטר את עמוד הגב שלו אינו מעיד על אנינות טעם, אבל גם בתחום הצהוב הזה הוא לא גרוע יותר ממתחריו.

יש המבקשים לגמד את ההישג בטענה כי 'ישראל היום' הוא חינמון. אך אין ספק שאלמלא היה מדובר בעיתון מקצועי ומעניין, לא היו ישראלים רבים כל כך מוצאים בו עניין ומבזבזים עליו את זמנם, שבמקרים רבים יקר לא פחות מכסף. כידוע, גם עבור הצפייה בערוצים 1, 2, ו-10 לא משלמים כסף, וגם לא עבור ההאזנה לרשת ב' ולגל"צ או עבור הגלישה באתרי החדשות. ואף אחד לא מזלזל בגלל זה ברייטינג שמשיגים כלי התקשורת החינמיים הללו.

בעקבות המהפך הזה במפת התקשורת נהנה נתניהו, לראשונה בחייו הפוליטיים, מתמיכתו של העיתון הנקרא ביותר בישראל. עליו לנצל את הרוח הגבית הזאת כדי לחזור אל נתיב התנועה הנכון. המסקנה הנוספת המתבקשת היא שלא רק בתחום העיתונות המודפסת אלא גם בתחום התקשורת המשודרת יש לאפשר שוק פתוח ותחרות חופשית. זה יהיה הרבה יותר הוגן והרבה יותר נעים אם ניתן יהיה להקים גם תחנות רדיו וטלוויזיה שבהן הקול היהודי והלאומי אינו בטל בשישים.