מי היה מאמין שבעלי יראיין את מפיש", אמרה לי אשתי תוך שאני מתאם מועד לראיון עם שרון רג'יניאנו, שחקן בעל תשובה ומנהל בית הספר למשחק ביד בנימין. אולם העובדה שהראיון נערך במרחק של מטרים בודדים מחדרו של ראש ישיבת 'תורת החיים' בה למדתי, מלמדת שהשינוי הגדול לא חל בי, אלא דווקא ברג'יניאנו. הוא זכור לרבים כמי שגילם את דמותו של מפיש, החייל הפלישתי גדול הגוף וקטן השכל מקומדיית המצבים הטלוויזיונית 'חצי המנשה' בטלוויזיה החינוכית לפני כעשור וחצי.

בלי קידות לקהל

רג'יניאנו נולד בחולון בשנת תשכ"ח (1967) למשפחה "יהודית שלא הולכת בדרכי התורה, חוץ מלאכול כשר בפסח, לצום ביום הכיפורים ולעשות קידוש בליל שבת, במקביל לצפייה בטלוויזיה". חידק המשחק קינן בו עוד מצעירותו אבל ה"מחלה" התפרצה רק אחרי תום שירותו הצבאי, כשפנה ללמוד בבית הספר למשחק 'בית צבי'. המוסד הזה היה כל כך חילוני, עד שהוא מגדיר אותו כ"חרדי מרוב שהוא חילוני". רג'יניאנו מספר כי ב'בית צבי' מלמדים "שהגאווה והמקום שלך על הבימה הם הדברים החשובים ביותר. יש שם כל הזמן תחרויות מונולוגים, מי הכי טוב ומי הכי יפה. אתה כל הזמן נמצא במקום שמלמדים אותך שאתה זה הדבר הכי חשוב, וזה די מלחיץ". הגאווה של השחקן מול השליחות שעליו למלא הן מוטיב חוזר ונשנה בדבריו של רג'יניאנו, עד כדי כך שניכר שעיקר תהליך התשובה שעבר לפני כמה שנים היה בעיקרו תיקון של אותה גאווה.

כשסיים את לימודיו בבית הספר למשחק, הבין רג'יניאנו שהוא למד שם רק את אהבת המקצוע. "למורים לא הייתי מחובר, ולא למדתי מהם הרבה". היום, כמורה למשחק, הוא מלמד בצורה שונה מזו שלמד: "אני מלמד מהחוויה ומהניסיון שלי". הוא רואה בעובדה שלא התקבל מיד לתיאטרון רפרטוארי, דוגמת 'הבימה' ו'הקאמרי', את מה שהפך אותו לשחקן: "לא היתה לי עבודה קבועה, וזה מה שעשה אותי ללוחם בדרך שלי, וכך הפכתי לשחקן יוצר".

רג'יניאנו שיחק בכל סוגי המדיה, בסרטים בארץ ובחו"ל ובטלוויזיה. אולם אהבתו הגדולה היא התיאטרון, שבמסגרתו שיחק במחזות שהועלו ב'הבימה', ב'גשר' וב'צוותא' וגם בחו"ל. רג'יניאנו מדבר הרבה על הרצון שלו להשפיע, דבר שהוא בנפשו של האמן, והתיאטרון הוא מבחינתו המקום האמיתי: "בתיאטרון השחקן נמצא לך מול העיניים, אתה יכול לגעת בו. אתה יכול לקום באמצע ולומר: 'לא מעניין אותי מה שאתה עושה'. גם רב נמצא על במה וגם אחרים, אבל בתיאטרון יש את הרגש, שהוא זה שמשפיע מאוד". אולם דווקא ההשפעה הגדולה שיש לתיאטרון היא זו שמעצימה גם את תחושת ה"אני" של השחקן. "אפילו לומר שפעם נהניתי ממחיאות הכפיים והיום אני כבר לא נהנה זו גאווה", הוא אומר. בבית הספר שלו הוא הנהיג שהשחקנים לא יוצאים בגמר ההצגה וקדים קידה כדי לקבל מחיאות כפיים. "בוא תגיד לשחקן שיוותר על הקידה, הוא יגיד לך: 'מה, לוותר על מחיאות הכפיים?!'. להשתחוות אני משתחווה רק לקב"ה. לא שהקהל לא מוחא כפיים ולא שהיום אתה לא ניזון מהפידבקים שאתה מקבל מהקהל, אבל לא מחיאות הכפיים הן שאמורות להניע אותך, אלא השליחות שאתה ממלא. זו הנאה גדולה מאוד להיות במקום שבו אתה משפיע ולא אתה העיקר".

רג'יניאנו חדור תחושת שליחות בעבודתו. "אני בטוח", הוא אומר "שבאיזשהו מקום בעולם יושבת כרגע מחתרת איסלמית ומתכננת להפציץ את ישראל. גם אנחנו מחתרת, יחידה צבאית שפועלת בדרך לא אלימה. גם אנחנו רוצים לשנות. הלחימה שלנו היא לשנות אנשים על ידי שימוש ברגשות, על ידי יצירה ואמנות. האדם מזדהה עם השחקן וכתוצאה מזה הוא משתנה". המטרה שלו היא לגרום לקהל לקום ממקום מושבו אחרי ההצגה ולהיות אדם אחר. בני אדם, לדעתו, מונעים הרבה מהרגש שלהם. "אני חזרתי בתשובה בגלל הרגש, ריגש אותי מאוד להיות יהודי", הוא אומר. כדוגמא להשפעה רצויה בעיניו, הוא מספר על אדם שניגש אליו בכותל וסיפר לו שאימו קראה את הכתבה שנערכה עימו בכתב העת 'הידברות', וכתוצאה מזה היא חזרה בתשובה. "אמא שלי שמרה את כל הכתבות שעשו עליי עיתונים חילוניים בתקופה הקודמת שלי, ועשו עליי הרבה, וזה לא השפיע שום דבר", הוא אומר.

השחקנים הגויים מקנאים

החזרה בתשובה של רג'יניאנו לא היתה מהפך פתאומי, אלא תהליך איטי של כמה שנים. בעצם, הוא אומר, מי שהחזיר אותו בתשובה היה הקב"ה. "תמיד, גם כשהייתי במקומות הכי גרועים, אמרתי לעצמי: טוב טוב, תפסיק, הרי בסוף אתה תחזור בתשובה". את האיתותים לטובה מלמעלה הוא זוקף כבר לזכות אביו, שהחליט ללמד אותו לקרוא בגיל חמש דווקא על ידי "בראשית ברא אלוקים" ולא על ידי אמצעים מודרניים ללימוד קריאה. לדבריו, כל אחד מקבל איתותים מלמעלה, "אבל אני בים, אני במסיבה, ומתעלמים מזה". הוא מוצא בעברו החילוני יתרון מסוים, משמעותי במיוחד לימי התשובה הממשמשים ובאים: "כשאני נופל על פניי בסדר העבודה ביום הכיפורים עולים לי מראות אחרים מאלו שעולים לדתי מלידה. לי קל יותר לחפש מה לתקן מאשר דתי שעבורו החיים הם רוטינה קבועה", הוא אומר.

גם כשכבר היה בתוך תהליך התשובה הוא ניאות לשחק בסרט הוליוודי שצולם בדרום אפריקה. הוא מספר כיצד הגויים שם לא הבינו מדוע הוא מקבל תמיד ארוחות ארוזות וחתומות בהכשר רבה של קייפטאון. הם לא קלטו מדוע הוא מבקש שיעירו אותו בטלפון בשבע בבוקר בשבת תוך שהוא מודיע להם שלא יענה לטלפון, ולא הצליחו לתפוש מה הסיבה לכך שהם התבקשו על ידו לבוא ולפתוח לו את הדלתות החשמליות האוטומטיות, גם כן בשבת. יחד עם זאת, הוא מספר שראה אצלם קנאה. "גם הגויים היו רוצים להיות יהודים", הוא אומר. בסרט, The Deal שמו, משחק רג'יניאנו בימאי ישראלי כושל. העובדה שמדובר בדמות ישראלית אפשרה לו להכניס מדי פעם מילים בעברית, כמו 'שמע ישראל', תוך שהוא מרגיע את הצוות שהמילים הן לצורך העלילה. גם תליון של מגן דוד התירו לו לענוד במהלך הצילומים. הסרט יצא לאקרנים לפני כשנתיים, ותקופה קצרה אף הוקרן בארץ.