כתב הרב נפתלי שטרן: "הדברים שנאמרו תמיד מפי הראי"ה זצ"ל, דברי תורתו שבעל פה, נאומיו, הרצאותיו, שיחותיו ודבריו... זוהי פרשה מיוחדת במינה של גדלות המעיין המתגבר שבעל פה, שטף של מעייני תורה וחוכמה שהיו נובעים ומתגברים תמיד מרוח פיו הקדוש. ובלי ספק הוא, שכל מה שנאמר מפי ראי"ה היה גדול יותר לאין שיעור, רחב יותר ומקיף, מכתב ראי"ה.

בלי גוזמא אפשר להגיד: לו היה על ידו תמיד כתבן רשם או איזה מקליט... כי אז היתה היהדות מתעשרת בעושר עליון של עשרות כרכי יצירות עליונות ודברי הגות וחזון, בכל שטחי הרוח והמחשבה הישראלית והעולמית. מי שזכה להיות במחיצתו של רבנו זצ"ל... היה חש ורואה כי איזה רוח עילאה ממללא מתוך פיו בלי שום פגם ועיכוב, עם הברקות וזיקי רעיוני קודש רצוא ושוב, וכולו שופע אור מאיר ומחמם את לבות שומעיו..." (ליקוטי הראי"ה א, עמוד 29).

עדות יקרה מסר פרופ' דוד תמר בשם דוד סבתי, פרופ' בער, וכך סיפר: "תלמיד הייתי אצל פרופ' יצחק בער ז"ל. הוא היה לא רק היסטוריון מעמיק אלא גם איש מחשבה מקיפה. פעם נתגלגלה שיחתנו על הרב זצ"ל ועל ספריו. ואמר לי אז פרופ' בער, כי אילו תרגמו את 'אורות התשובה' לאחת מלשונות אירופה, היה הרב נחשב בעולם התרבות הלא יהודי כאחד מגדולי ההוגים בדורות האחרונים" (שם עמ' 30).

בהקשר ל'אורות התשובה', סיפר הרב נריה, שאמר לו הגאון הרי"ד סולובייצ'יק, שהוא מעיין בספרי הרב קוק, ולדעתו "ספרו העיוני והמגובש ביותר הוא 'אורות התשובה', והחידוש העיקרי שבו הוא, שהתשובה אינה קשורה בחטא דווקא, אלא שהאדם שב אל עצמו, אל מקורו". עוד סיפר לו הרב סולובייצ'יק שהוא "מעיין גם ב'אורות הקודש' ושואב משם רעיונות, אלא שאני נותן להם צורה אחרת" (שם עמודים 250-251).

ומתוך כך ראוי לנו להתעורר לקראת הימים הנוראים הבאים עלינו לטובה, לעסוק בספר הקדוש והמופלא – 'אורות התשובה'.