סקר החשיפה האחרון של TGI, שמצא כי ישראל היום מוביל בפער זעיר על ידיעות אחרונות באמצע השבוע, חולל רעידת אדמה קטנה בביצה התקשורתית. אנשי ידיעות סירבו להתרגש ושידרו, לפחות כלפי חוץ, עסקים כרגיל, אבל מהלכים שונים של המו"ל נוני מוזס מראים שמאחורי הקלעים התמונה שונה. דרך טובה לבדיקת הלכי הרוח בידיעות היא מעקב דווקא אחרי מערך השיווק של העיתון. את מודעות הפרסום העצמי של ידיעות בשלטי חוצות, וכמובן בעיתון עצמו, קשה היה להחמיץ בשבועות האחרונים. מי שמנוי על ידיעות יכול היה גם לשים לב שלאחרונה נושרים מהעיתון כמעט מדי יום פליירים המבשרים על מבצעים מיוחדים למנויים: 'קפה ומאפה' בהנחה, קופונים לקניית ציוד משרדי, הנחות בחופשות ועוד.
בימים האחרונים, כך נראה, החליטו בידיעות להעביר עוד הילוך ולפנות לקהלי יעד חדשים: צ', תושבת יישוב מעורב בשומרון התנסתה במכונת השכנוע האגרסיבית של העיתון של המדינה (לשעבר). "זה התחיל במכתב שמודיע לנו שבתאריך מסוים יגיעו ליישוב נציגי העיתון ומי שמעוניין יוכל להיפגש איתם. זרקתי את המכתב לפח. אחר כך הם התקשרו וביקשו לבוא, ולמרות שדחיתי אותם, הם בכל זאת הגיעו לביתי והציעו כל מיני מבצעים למי שעושה מינוי. כשאמרתי להם שבגלל התכנים אני לא יכולה להכניס את העיתון הביתה, השיבו לי: 'אז תקראי בחצר'. וכאשר צ' העירה על הקו השמאלני של העיתון נפל לנציג האסימון: "אה, את דתייה". נציגי העיתון עברו גם בבתים נוספים ביישוב, ולאחר מספר ימים התקשרו שוב לצ' וניסו לשכנעה לחזור בה מ'סרבנותה'.
מסקנה: כלפי חוץ 'ידיעות אחרונות' ממשיך ללכת עם הראש מורם, אבל בבטן כבר מרגישים את הפרפרים. בינתיים הם באים לידי ביטוי בעיקר בצד השיווקי, אבל אם יימשך הלחץ - ומומלץ לכל מי שפונים אליו מהעיתון להעלות את הנושא - מישהו שם יבין אולי לבסוף שיש בעיה גם עם התכנים.
..........................................
סזון תקשורתי / ישראל מידד
בשבוע שעבר פרסם 'הארץ' ידיעה חדשותית אודות פעילות תנועת הנוער העובד והלומד בקיץ זה. התנועה מקיימת 'קייטנת הפלמ"ח' בה "תלמידי כיתה ד' נלחמים בבריטים". לפי הכתב, אלי אשכנזי, חניכי התנועה בכפר תבור "הוכיחו כי יש צעירים שעדיין רוצים להידמות לפלמ"חניקים של הימים ההם. בין א"ש לילה, ריקודי עם וצ'יזבטים הם מזכירים: יגאל אלון הרי היה מהמושבה שלנו".
למעלה מ-70 תלמידים השתתפו ב'שבוע פלמ"ח' של הקן המקומי. לפי הקומונרית: "במהלך השבוע הנחלנו את ערכי הפלמ"ח ליצירת חברה טובה וחברת מופת כערך משמעותי - לאו דווקא ליצירת חייל שלוחם היטב, אלא חבר פלמ"ח, לא רק בהיבט הקרבי שלו". יורם בר-קובץ מהנהגת התנועה הסביר "כי מחנות הקיץ של התנועה מאפשרים להעביר דברים שבשיעורי ההיסטוריה מתקשים לעשות". דיווח הוגן, ענייני ואפילו בנימה של סימפטיה.
ואז נזכרתי שאותו עיתון התרעם על פעילות דומה רק לפני כמה חודשים. ב-22 בדצמבר האחרון, אור קשתי הפך פתאום לכתב חינוך ונוער ופירסם בהארץ כתבה תחת הכותרת "היסטוריונים: תוכנית הלימוד של שר החינוך גדעון סער מקדשת את המוות - מש' החינוך יוזם תוכנית על עולי הגרדום". התוכנית, פרי יוזמתה של גאולה כהן מבית מורשת אצ"ג, כללה כאלף תלמידים מכיתות ח'-ט' שהשתתפו בתחרות ארצית של חיבורים ויצירות אמנות. גורם במשרד החינוך צוטט: "השר גדעון סער רתם את היחידות המקצועיות כדי לקדם את הנושאים הערכיים הקרובים ללבו. זו דוגמה לאופן שבו נכנסת האידיאולוגיה שלו לחומר הלימודים". היסטוריון עלום-שם הוסיף ש"זה מטריד שדווקא משרד החינוך בוחר להעביר מסר שמקדש את המוות ורואה בו דבר נשגב".
כנראה שהמחלוקות בין הפלמ"ח לבין "הפורשים" עדיין אקטואליות, והארץ עדיין ממשיך בסזון.
..................................................
לחשוב 'נכון' / חני לוז
אחד המיתוסים שאנשי תקשורת מרבים לצטט הוא שלתקשורת אכן יש השפעה על נושאי החשיבה שלך, אך היא אינה מכתיבה לך מה לחשוב.
הבה נבדוק האם אכן התקשורת רק מכתיבה את הנושאים ולא את הדעה ה'נכונה' עליהם.
כמה דוגמאות: גיליון 'את' מביא כתבה על תנועה הקרויה 'פמיליזם'. זו תנועה שקמה כמענה לנרטיב של הפמיניזם הקיצוני. 'מעריב', בעליו של 'את', מקדם את המגזין של עצמו, ודואג להכניס כתבות פרומו באתר NRG. הכתבת מיכל לברטוב כותבת כך:
"נשים לא צריכות לצאת לעבוד. גברים צריכים להרוויח יותר מנשים. הפמיניזם מפורר את מוסד המשפחה. ארגוני הנשים השתלטו על המדינה. מאחורי ההצהרות האלו עומדת תנועה ישראלית חדשה - תנועת הפמיליזם, שחותרת 'להציל' את המשפחה הגרעינית. בגיליון 'את' החדש נחשפים לראשונה אנשי התנועה, ומבטאים את עמדותיהם מעוררות הדאגה".
דוגמה נוספת: יעל דן ושלום ירושלמי לא אהבו את המחאה של ד"ר חגי בן ארצי, גיסו של רה"מ, נגד הדרישה להיכנע לתכתיבי החמאס לשחרר מחבלים בתמורה לשחרור גלעד שליט. ירושלמי כתב במעריב נגד בן-ארצי, שהחליט לצאת באופן גלוי וקולני גם נגד משפחת שליט עצמה. דן היתה כל כך נסערת ולא הסתירה את התייצבותה נגד בן-ארצי. אמירות שלה כמו: "האמת - מדהים הטקסט הזה. מדהים. בלתי יאומן", או "איך אתה מעז עם מיקרופון פתוח לשאוג על בני המשפחה האלה?", לא מותירות ספק שכמנחה ברדיו ממלכתי יש לה את המנדט החד משמעי להכתיב למאזינים מה הדעה הנכונה.
כך גם בראיון שקדם לסוגיית שחרור המחבלים - העלאה בתשלום על הפלה מלאכותית יזומה על רקע כלכלי: "אז את אומרת - שייענשו, או שיילדו את הילד הבלתי רצוי או שייענשו, כי זה יעלה להם הרבה כסף... מדיניות הענשה היא מאוד מוזרה".
אין לי בעיה שהתקשורת תיתן במה להשמעת דעות ולא רק לדיווח. במעריב יש במה מסוימת גם לדעות שונות. השאלה היא למה במקרה של גל"צ לא מאפשרים למשלמי המסים לשמוע גם מגישים ומגישות עם דעה אחרת?
.....................................................
ביקורת הנקרא
"מקור המסמך הוא מקור אמין ופורה מזה שלושה עשורים. אין לי ספק לגביו" (אמנון אברמוביץ, אולפן שישי, ערוץ 2)ועכשיו כשיש ספקות לגבי 'מסמך גלנט', מה זה אומר על האמינות של אברמוביץ' עצמו?
בדקנו איך הסלבס מתמודדים עם החום (ynet) אין מה לומר, עיתונאות חוקרת במיטבה
תושבים, אזרחי ישראל, ובהם ילדים רבים, נותרו לא רק חסרי בתים ברובם, אלא גם מושפלים, מתוסכלים והלומים (מאמר מערכת, 'הארץ') אפשר להירגע, לא מדובר בחרטה מאוחרת על הגירוש מגוש קטיף. 'הארץ' מתייחס להריסת בתי הכפר הבדווי הבלתי חוקי אל-עראקיב בנגב