"אבל האמת היא, שאבא לא היה צריך את המזוזה כדי לדעת. הוא היה פותר לפעמים לאנשים בעיות גם דרך הטלפון ומבלי להכירם", מגלה בנו, "המזוזה היתה רק התירוץ. היא היתה ההסתרה שלו, שהוא מצליח לראות רק דרכה. וזו גם הייתה הזדמנות בשבילו לתקן את מזוזות ביתו של האדם שמגיע אליו".

השותפות עם הרב אליהו

קצת יותר מחודש חלף מאז איבד עם ישראל את גדול הדור, הרב מרדכי אליהו זצ"ל, והלב עוד לא מספיק לעכל, והנה הלך לעולמו ידיד נפשו, הרב משה בן טוב. סמיכות פטירתם של שני הצדיקים איננה מקרית. עוד בחייהם העיד הרב בן טוב על הרב אליהו כי "נפשו נקשרה בנפשו". הם נקברו אחד ליד השני בהר המנוחות והשותפות המיוחדת שקשרו בחייהם, נמשכת גם אחרי מותם.

"הפעם הראשונה ששמעתי את אבא מדבר על הרב בן טוב היתה לפני למעלה מעשרים שנה כשהיינו בסיור בארה"ב ומישהו ביקש לברר את דעת הרב עליו. הרב אמר עליו: בדקתי אותו כדי לראות האם הוא משתמש בשמות קודש או שהוא איש קודש בעצמו. ראיתי שהוא אינו משתמש בשמות קודש ואני מחזק את ידיו", מספר בנו של הרב מרדכי אליהו, הרב שמואל אליהו.

"הקשר ביניהם התחיל בעיקר סביב נושא טהרת המשפחה. הרב בן טוב רצה לנתב את כוח הראייה שלו במזוזות למשהו מעשי והרב עודד אותו. הוא אמר לו: תעודד את הנשים לשמור טהרה, וכל מקרה עם שאלה הלכתית שיש לך – תעביר את אותם האנשים אלי. היתה ביניהם שותפות פלאית".

250 אלף זוגות עברו דרך הרב לבקש ברכה, רובם ככולם חילונים, וכמעט 80 אחוז מהם הוא הצליח לשכנע להתחיל ולשמור על טהרת המשפחה, על כל פרטיה ודקדוקיה. המקווה הראשון מני רבים שבנה היה באלון מורה, שכן ההתיישבות היתה חביבה עליו עד מאוד, ובבאר שבע הוא הקים גם מקווה לנשים נכות.

איך אומרים מקווה בצרפתית?

גם בצרפת הוא חולל מהפכה ענקית בתחום. "כשהגיע לראשונה לפריז היה שם מקווה אחד, והיום יש שם כבר 64 מקוואות", מספר בנו. "פעם הוא שכנע מישהי מאלסקה, חילונית לגמרי, לטוס פעם בחודש במשך שעה וחצי כדי לטבול במקווה".

"בימים הטובים הוא היה מקבל 25 זוגות ביום. בפריז היה מקבל 60 זוגות ליום ובכל כמה ימי עורך שם כנס תשובה והיו מגיעים לשם בכל פעם חילונים רבים ל'הילולה' שהיה מארגן. לצרפת הוא היה נוסע פעם בשלושה חודשים למשך כחודש ועושה שם מהפכת תשובה – משכנע לעלות לארץ, לסגור עסקים בשבת, לשמור טהרה. אני רואה עכשיו בישיבות את הילדים שצמחו מהמשפחות הללו. יש שם כבר המון בעלי תשובה. היתה לו סיעתא דשמיא".

כשהתרבו הפונים, ביקש ספר הלכתי על מנת להדריך את הזוגות. כך נולד הספר 'קיצור דרכי טהרה' שנערך ע"י הרב שמואל אליהו על פי הספר המלא, 'דרכי טהרה', שכתב הרב מרדכי אליהו.

הספר תורגם ל-8 שפות, כולל אמהרית וכתב ברייל, ונמכר עד היום בכ-180 אלף עותקים. כפועל יוצא של הפעילות, הקים הרב בן טוב את 'מוסדות דור ודור', כד לתת המשך טיפול לאנשים. וכך, כל זוג שהיה יוצא מהרב היה יכול להיפגש בו ברגע עם מדריכת טהרה שהיתה מלווה אותם בצעדיהם הראשונים ובכלל, בכל מה שהזדקקו.

הם הקימו מערך שלם של מדריכות כלות ומדריכי חתנים, בלניות, פרוייקט 'טהרה-פון'. יש להם גם בית הוראה פעיל ובו ארבעה רבנים שנותנים פסיקת הלכה לפונים ללא תשלום, וכעת הם פותחים את בית ספר 'שלמותא' - להכשרת שדכניות, הורות ומשפחה, עורכי חופה, יועצי נישואין וסופרי סת"ם. ויש להם גם מפעל חסד, כולל הכשרה לרבנים, כולל נץ ומסגרת לימוד לעיוורים.

גם הכנסים השנתיים של המוסדות, שנערכים מדי שנה בבנייני האומה לאלפי נשים, מדריכות ולומדות טהרה, כבר הפכו לשם דבר. "הם עושים עבודה ענקית של קירוב", מעיד הרב שמואל, "הרבה פעמים השתתפתי בכנסים שהם עורכים ברחבי הארץ".

איך הרב הצליח לגרום לזוגות חילונים לעשות כזה מהפך בחייהם?

הרב שמעון: "הוא הוכיח לאנשים שכל הבעיות, הקשיים והצרות שלהם מגיעים בגלל שהם לא שומרים על טהרת המשפחה. כי זה היסוד. וכשהיסוד של הבניין עקום – כל הבניין עקום.

"בסיעתא דשמיא ובצורה פלאית הוא הצליח להפוך לאנשים את החשיבה על כך – מדבר פרימיטיבי למשהו שכדאי להם לשמור. היה מבקש מהם: תשמרו רק שלושה חודשים, אבל אחרי שהם טעמו מזה הם לא רצו להפסיק. הוא תמיד אמר לאנשים: טוב להתחתן פעם בחודש מאשר פעם בחיים. כך הוא שכנע".

הרב ענתבי: "הרב הביא את האנשים להבנה שזה הפתרון לכל הבעיות שלהם. פעם אחת הגיעה אליו אישה חילונית מקיבוץ צובה לאחר שלא הצליחה להביא ילדים הרבה שנים וביקשה מהרב ברכה. הרב אמר לה לשמור על טהרת המשפחה אבל לא לעזוב את הקיבוץ. כשהיא יצאה שאלתי את הרב למה הורה לה כך והוא הסביר לי: בשביל לעשות קידוש ה'. אם בקיבוץ יידעו שיש להם ילד בזכות טהרת המשפחה – זה יעשה יותר קידוש ה'. הייתי אצל הרב כשהם התקשרו לבשר לרב שנולד להם בן והזמינו אותו להיות הסנדק. הרב שאל אותי אחר כך: איך אלך לשם אם אין שם מזוזה? ומיד אמר: אם אלך לשם, הם כבר ישימו מזוזה. כזה הוא היה. אף פעם לא אמר ישירות מה לעשות, תמיד כדרך אגב ובלי לפגוע או לבייש, ותמיד יצאו ממנו עם חיוך".

"המוטו שלו היה: אם אני לא אוהב אחד מישראל – אני לא יכול לברך אף אחד מישראל", ממשיך הרב ענתבי, "הוא היה אומר: רב זה קל להיות. אבל צדיק – זה קשה. רב לוקח קוויטלעך, מסתכל על הפתק וממשיך הלאה. אבל מולי יושבים אנשים – ואני יושב ובוכה יחד איתם".