ותיקין גם במטוס

אולם כדי להבין מי באמת היה צבי קמיל ומהיכן שאב את הכוחות לכל הפעילויות הענפות הללו, כדאי ללמוד מה היה סדר היום שלו. קמיל נהג לקום בסביבות השעה שלוש לפנות בוקר כדי להכין שיעור בדף היומי, אותו היה מעביר בבית הכנסת 'גבורת ישראל' ברחוב בר כוכבא בתל אביב, לא לפני שהיה טובל במקווה שמתחת לבית הכנסת. לאחר הטבילה היה מתפלל שחרית כוותיקין במקום.

על תפילת 'ותיקין' היה מקפיד במשך עשרות רבות של שנים, בימי חול ובמועדים, בראש השנה (בו שימש גם כבעל תוקע) וביום כיפור, כמו גם ביום טוב ראשון של פסח אחרי ליל סדר שהסתיים בשתיים בלילה. לשמחות משפחתיות היה נוסע רק לאחר שווידא שיש במקום השמחה מניין לתפילת ותיקין, וכשהיה צריך לנסוע לחו"ל לרגל עבודתו האזרחית או הממלכתית היה דואג לבדוק אם יש מניין ותיקין באזור. אם היה – צעד לשם קמיל ברגל בשבת אפילו שעתיים, ואם לא – היה מתפלל ביחידות והולך לבית הכנסת הקרוב כדי לשמוע קריאת התורה. קמיל דקדק על עצמו בעניין זמן התפילה, עד שגם אם היה מצוי בשעת הזריחה במטוס היה דואג לוודא מראש עם הטייס את גובה הטיסה, היעד והמיקום המדויק, ומחשב במשך זמן רב מתי בדיוק יחול הנץ החמה. זאת תוך שהוא משתמש בחישובים שונים ובמחוגה, ונעזר בהשוואות בין קו הרוחב בו היה מצוי המטוס באותה עת לקו הרוחב בו מצויה ישראל.

העובדה שהיה מתפלל שחרית כוותיקין היתה גורמת לעתים לכך שבית הכנסת בו היה מתפלל את שאר התפילות, 'קוממיות אברהם' של הרב גורן, היה נותר ללא כהן שיישא את כפיו. פעמים רבות בשבתות היה צבי הכהן קמיל מגיע במיוחד לבית הכנסת, אחרי שהתפלל וקידש, כדי לזכות את הציבור בברכת כהנים.

סוף השבוע היה מוקדש למשפחה. לקמיל ולאשתו נולדו בן וארבע בנות, כשאחת מהן, עטרת, נפטרה בצעירותה ממחלה קשה לפני עשרים ושמונה שנים. קמיל היה סב לעשרים וארבעה נכדים ואף תשעה נינים. כמי שידע להכין אוכל מיוחד, היה נוהג בכל ערב שבת, יחד עם אשתו צפירה, להכין אוכל לכמה וכמה ממשפחות צאצאיו, תוך שהם דואגים לוודא מה בדיוק רוצה כל משפחה. הוא היה מקפיד לערוך את קניותיו דווקא בשוק הכרמל, "כי לכבוד שבת צריך אוכל טרי". המוכרים בשוק הכירו את 'אדון צבי' החביב, אולם הם ודאי לא שיערו שמדובר באחת מדמויות המפתח במערכת הביטחון של ישראל. 'אדון צבי' מצידו גם לא היה מעוניין שיידעו. תפקידו הבכיר היה עלום גם מאחרים שהכירו אותו. חוקר החסידות הרב ד"ר יצחק אלפסי, שישב במשך שנים ליד קמיל בבית הכנסת 'קוממיות אברהם', מספר כי הוא אמנם שמע על כך ששכנו קיבל את פרס בטחון ישראל, אולם לא קמיל היה המקור לכך. "אחרים בבית הכנסת לא ידעו אפילו את זה", מספר אלפסי.

פשטותו וצניעותו של קמיל לא עמעמו את זהרו בעיני אנשי המדע, ואולי אף להיפך. חתנו אבי רט מספר כי פעם כשנפגש עם אנשי מדע בכירים בחו"ל ובהם אף חתני פרס נובל, הם סבבוהו כמו אדמו"ר וציפו למוצא פיו. בהזדמנות אחרת, שאל רט את חותנו מיהו האורח שביקר בביתו, ונענה שהיה זה פלוני אלמוני, חתן פרס נובל לפיזיקה, שבא לארוחת ערב כדי "לדבר על כמה עניינים".

יוסי שמרלר עבד עם קמיל ב'אירוטל' על פיתוח המכשור החדש. הוא מספר כי הייחוד המקצועי בו ניחן הבוס שלו היה בשילוב בין היכולת האנליטית הגבוהה לבין כושר ההמצאה הגדול, שהתאפיין ב"חשיבה מחוץ לקופסה". על פיתוחים רבים שלו יש להניח כי לא נשמע לעולם, אך חלקם מוכרים לכל. ה- MRI הישראלי הראשון פותח, כאמור, על ידו, וערכו המכריע לעולם הרפואה המודרני ידוע. בשנים האחרונות עבד קמיל בעזרתו של שמרלר על פיתוח ה'זאפר', מכשיר שדווקא אינו כל כך מסובך מבחינה טכנולוגית, אך הוא מדגיש את הצד האנושי של קמיל. מכשיר זה נותן פיתרון לסוג מסוים של רפואה אלטרנטיבית הגורס כי מחלות נוצרות על ידי איבוד אנרגיה. המכשיר עזר לאנשים רבים להירפא ממחלות שונות או לפחות להקל על תסמיניהן, החל באלצהיימר ופרקינסון וכלה בפצעי בגרות.

הכסף לא מעניין

חתנו של קמיל, איש החינוך דורון אייזנטל, בעלה של בתו תהילה, מספר כי במהלך ה'שבעה' נראתה בבית דמות לא מוכרת בלבוש רבני. בירור קצר העלה כי אותו אדם היה הגבאי במניין הוותיקין של קמיל. באחת הפעמים, לאחר שהאיש הזכיר בברכת 'מי שבירך' לחולים שם של חולה, ניגש אליו קמיל והתעניין לזהותו של החולה. אותו גבאי ענה לו כי מדובר בבנו שמאושפז ב'איכילוב'. כשקמיל שמע זאת הוא מיד הציע את עזרת ה'זאפר', וכך הגיע לבית החולים, בהתנדבות כמובן, כשהוא מצויד במכשיר כדי לטפל בבן. ביום פטירתו של קמיל התקשר אליו אבי החולה כדי לקבוע המשך טיפול, אולם כבר לא היה עם מי לקבוע.

כשנודע כי דמות תורנית ציבורית מסוימת חלתה במחלה קשה הוא הזדעזע וממש התחנן כי יקשרו אותו למישהו מבני המשפחה, תוך שהוא אומר: "אני יכול לרפא אותו!". אייזנטל מספר כי ב'שבעה' הטלפון הנייד של צבי לא הפסיק לצלצל בגלל אנשים שרצו לשמוע על המכשיר. לדעתו, אחד הדברים שהניעו את קמיל להפנות את כושר המצאתו גם לצד הרפואי היה העובדה ששכל את בתו כשהיתה בת עשרים. בנוסף שכל קמיל גם שניים מנכדיו, אך בני המשפחה מספרים כי הוא מעולם לא הביע תרעומת כלפי שמים על האסונות שפקדו את משפחתו.

פיתוח ידוע נוסף של קמיל הוא כרטיס חיוג, מה שמוכר בארץ כ'ביג טוק'. פיתוח זה נעשה בתקופתו ב'אירוטל'. רבים ברחבי העולם משתמשים כיום בכרטיסים הללו, שניתנים להשגה כמעט בכל מרכז קניות, אולם הזכויות על השימוש בפטנט, שנרשם כחוק בכמה מדינות בעולם, לא תמיד הגיעו לבעליהן החוקיים. אילו זה היה כך, היה קמיל הופך ככל הנראה למיליארדר, אולם גם מה שכן קיבל תמורת הפטנט הפך אותו לאדם אמיד. בני משפחתו מספרים עם זאת כי לא הכסף היה זה שעניין אותו. בלוויה סיפר אחד הנכדים כי לפני זמן מה הלכו כמה מהנכדים עם סבם לקנות מכונית חדשה. למרות שהיה יכול להרשות לעצמו הרבה, הדגיש קמיל באוזניהם כי הוא מחפש את המינימום שיספק את צרכיו באופן בטיחותי.