אשמה מסוימת מוטלת על מנהיגים ויועצים דתיים, שמתעלמים מתהליכים מרכזיים שמתרחשים בחברה הדתית. הם יוצרים לעצמם תמונה כאילו האנשים שמבקרים את הרמה הדתית בצבא ובחינוך הממ"ד הם אנשים שוליים, ואם לא שוליים אז לפחות קיצונים או הזויים שאין מה לדבר עמם. ומתוך כך הם מעודדים את הממסד הממלכתי (בעיקר במשרדי החינוך והביטחון) להתעלם מהציבור התורני ולהתנכר לו.

כך גם נוהג הממסד הדתי-לאומי עצמו, שמתוך פזילה קבועה לכיוון החילוני רגיל להתעלם מהתופעות הקשורות להתחזקות תורנית, ומתעקש להגיב באיחור לכל התרחשות. וכל זה בשם הצורך ב'רלוונטיות'.

גם אנשי תקשורת שונים שותפים לכך. מי שקורא מאמרים וכתבות ב'מקור ראשון' או באתרי אינטרנט שונים, משוכנע שהבעיה המרכזית בציבור הדתי היא שהרבנים אטומים ומיושנים, ובעקבות כך נוצרות מצוקות משפחתיות וחינוכיות ותסבוכות ציבוריות. על פי אותן כתבות, הציבור מתרעם על הרבנים המיושנים, ומשתחרר מהעול הכבד תוך הסתייעות בפסיכולוגים וברבנים אמיצים שמכירים בעליונותם של אנשי המקצוע על העמדה החובבנית של הרבנים.

חובה לציין: בשעת הצורך, ראוי לבקר עמדות רבנים. אבל דווקא בתחום ערכי המשפחה והדרכתה, שבו מרבים כל כך לטעון כלפי הרבנים, צודקים הרבנים ומצליחים לאין ערוך יותר מכל הפסיכולוגים למיניהם.

ונחזור לאותן כתבות מוטות. הקורא בהן מבין שבחברה הדתית קיים לחץ חברתי חזק ללדת הרבה ילדים, אבל כיום נשים רבות משתחררות מן הלחץ הזה ומעיזות להחליט בעצמן מה ייעשה בגופן. כל זה תוך התעלמות מכך שבפועל מספר הילדים במשפחה בציבור הדתי הולך וגדל. הקורא מתרשם שאנשים רבים מתקשים לשמור דיני טהרה ומחפשים היתרים שונים, בעוד האמת היא שקיים זרם אדיר של משפחות שמצטרפות לשמירת דיני טהרה - תופעה שניכרת מאוד במקוואות.

אישים ממשרד החינוך והביטחון שנעזרים במידע הזה מגששים באפלה, כושלים ומכשילים.

אמנם נציגי הציבור הדתי לאומי שטועים בזה תדיר, פועלים מתוך רצון לנהל את הציבור על מי מנוחות בשביל הזהב המאוזן. אבל הם מחפשים את הפתרונות מתחת לפנס שמדליקה העיתונות, שמייצגת מיעוט חילוני זעיר וחצוף, במקום להאזין לרחשי ליבו של העם, שאוהב תורה ומסורת, אוהב את ארץ ישראל וגם את המתנחלים. וכפי שפורסם לא מזמן, שרוב הציבור מעריך את המתנחלים ורואה בהם את החשמונאים של ימינו.

לו היו אותם עיתונאים קשובים לרצון הלאומי להתקשר יותר אל המורשת, היו מבינים שלא צריכה להיות סתירה בין התחזקות בתורה ללימודי מדע וערכי עבודה. שאין סתירה בין נאמנות לארץ ובין שגשוג כלכלי ומעורבות חברתית. אבל כאשר מתעקשים להעמיד את הערכים הללו בהתנגשות, דוחפים רבים לחרדיות קיצונית או לחילוניות קיצונית.

זכאים החיילים המסורים, שבזיעתם ודמם מצילים את כבוד ישראל בשדה המערכה, שיהיו להם מפקדים ראויים וממשלה ראויה. להם ולמסירותם הכבוד והאהבה.