בחודש טבת תשס"ה הלכה לעולמה בשיבה טובה גיטל-שרה דייטש ע"ה משכונת מאה שערים. היא היתה צדקת ואשת חסד מופלגת השייכת לבני עלייה של ירושלים של מעלה. בעלה, הרב יהודה דייטש זצ"ל, היה תלמיד חכם וחסיד של רבי דוד מלעלוב, וכאשר נפטר מדום לב בגיל צעיר יחסית הותיר אותה עם עשרה ילדים. למרות השבר בחייה עשתה מעשי צדקה לרוב ונהגה לתת מאכלים ומלבושים לעניים, עסקה בקירוב רחוקים ואירחה חוזרים בתשובה. גיטל-שרה גידלה היטב את בניה ובנותיה, וחיתנה אותם עם משפחות רבנים ואדמו"רים. היא לבשה בגדים מהודרים כמו מלכה, ועם זאת הייתה מאוד צנועה. חשו בביתה היטב את כל החגים והמועדים שקיימה בהידור רב, ויראת השמים שלה הייתה מלאה בשמחה.

נכדתה, יוכי גולדמן המתגוררת בביתר עלית, הייתה קשורה אליה באופן מיוחד והצטערה מאוד על מותה של הסבתא הצדקת שהותירה חלל ריק גדול בלכתה. לילה אחד, במוצאי שמחת תורה תשס"ו, חלמה יוכי חלום.

בחלומה ראתה את עצמה פוסעת בשוק מאה שערים, שהיה קרוב לביתה של הסבתא המנוחה. לפתע ראתה את הסבתא צועדת מולה, לבושה במיטב בגדיה ותכשיטיה שאותם נהגה ללבוש בחגים ובשמחות, כשהיא נראית מאושרת ביותר. יוכי ידעה בחלום שסבתה אינה בחיים ושאלה אותה בפליאה: "רגע, סבתא, מה שלומך? איך יכול להיות שאני פוגשת אותך כאן?!"

"אני נמצאת בעולם העליון. אני מאושרת וטוב לי מאוד", ענתה הסבתא בפנים קורנות, "ורק דבר אחד מעיק עלי מאוד, ואני מתחננת בפנייך שתעזרי לי באותו עניין..."

יוכי לא הבינה בדיוק איך היא יכולה לעזור לסבתה שנמצאת בעולם הבא. הסבתא המשיכה לדבר:

"בערך שנה לפני שנפטרתי עשיתי שיפוצים בבית לכבוד החג ונשארתי חייבת למשה הסייד 875 שקלים..."

בשנייה שהסבתא אמרה את הסכום, יוכי ראתה את המספר 875 מופיע באוויר.

"... אם את יכולה לשלם עבורי את החוב, מה טוב, ואם לאו, תיגשי לאחד מבניי, ר' עמרם או ר' מתתיהו ותבקשי מהם שישלמו מיד את הכסף למשה הסייד".