יוכי המשיכה ללכת עם סבתה לאורך השוק עד שהגיעו ליד בית הכנסת 'ישועות יעקב' שנמצא באמצע השוק. הסבתא נכנסה לבית הכנסת ואז יוכי התעוררה...

יוכי התבוננה מסביב וראתה שהבוקר הגיע. היא ידעה בוודאות גמורה שהחלום היה אמיתי. היא אמרה "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה. רבה אמונתך", ונטלה את ידיה. כעת חשה שהעניין דחוף ביותר וכי עליה לבצעו ללא שום דיחוי. מיד התקשרה להוריה המתגוררים בירושלים. היא דיברה עם אביה ואמה, בתה של גיטל-שרה, וסיפרה להם את החלום לפרטי פרטיו. הוריה היו נסערים ולא ידעו מה לחשוב על כך. יוכי, שניסתה כל העת לשכנעם במוחשיות של החלום, הציעה:

"בואו נקיים שיחת ועידה עם משה הסייד ונשמע מה יש לו לומר".

האם, שהכירה היטב את הסייד הידוע בשכונת מאה שערים וזכרה את השיפוצים שעשה אצל אמה, מצאה את מספר הטלפון שלו והצליחה להשיג אותו מיד. הן שוחחו עמו בשיחת ועידה וביקשו לדעת אם גיטל-שרה דייטש המנוחה חייבת לו כסף. משה לקח את יומנו, החל לדפדף בו ואמר להן:

"בואו נבדוק, רק רגע... הרבנית גיטל-שרה חייבת לי... 875 שקל..."

לאחר שנרגעו מתדהמתן, סיכמו שבתה של המנוחה תגיע אליו ותיתן לו את הסכום הנדרש. יוכי הניחה את השפופרת, אבל עדיין לא נרגעה. היא חשה שרוחה של סבתה מרחפת מסביבה וממש מתחננת אליה: "תעשי זאת כבר! תעשי זאת כבר! לא ירדתי אלייך סתם..."

יוכי לא הייתה מסוגלת לשאת את המועקה והתקשרה לאמה מדי פעם כדי לברר אם כבר שילמה את הכסף למשה הסייד.

בצהרים אמה התקשרה אליה מביתו של משה הסייד, והיא שמעה איך אמה משלמת את הכסף ואיך הסייד מרגיע אותה באומרו: "זהו. החוב נמחק אין לך מה לדאוג יותר".

באותו רגע חשה יוכי בהקלה עצומה. היא הבינה איך ניתן בעולם הזה לעזור למי שנמצא בעולם הבא, ובעיקר איך כדאי לנהוג בעולם הזה לפני שמגיעים לעולם הבא...