בשכונה שקטה ומטופחת בעיר אינגולשטאט אשר בחבל בוואריה שבגרמניה, חי לו בשלווה ובנחת הפנסיונר בן ה-88 קלאס פאבר. הוא אב לשלושה ילדים וסב גאה לנכדים. אחרי שנים ארוכות בהן עבד בחברת 'אאודי', הוא נהנה מתנאי פרישה נוחים, הוא בעל מכונית גולף פרטית וחי חיי רווחה כלכליים. מדי יום יוצא פאבר יחד עם רעייתו ג'ייקובה, לטיול רגלי בפארק הסמוך למקום מגוריהם כדי ליהנות מהשמש החמימה. ג'ייקובה אשתו נעזרת במקל הליכה והם פוסעים לאיטם בשבילי הגן. האנשים מסביבם בוודאי יתקשו להאמין כי האדם הקשיש הניצב לפניהם, בעל שיער השיבה והחזות התמימה, היה בעברו חייל נאצי הולנדי שהתנדב בלהט להילחם בשורות האס.אס. הוא הורשע ברצח, נידון למוות בשנת 1947 בהולנד, ונמצא במקום החמישי ברשימת עשרת הנאצים המבוקשים ביותר בעולם מטעם מכון ויזנטל.

הכתב הבריטי מפתיע

את סיפורו הבלתי ייאמן של קלאס פאבר - הפושע הנאצי המתגורר בביטחה מזה שישה עשורים על אדמת גרמניה, חשף לפני יותר מחודש כתב שבועון ה'סאן' הבריטי, בראיין פליין. לאחר מבצע שערך לאיתורו, גילה פליין את פאבר מתגורר עם משפחתו בחבל בוואריה שבגרמניה. פליין נדהם לגלות כי אותו נאצי חי את חייו בחופשיות וללא הפרעה ושהוא בעל אזרחות גרמנית. על דלת האינטרקום בכניסה לביתו מתנוסס שמו 'ק. פאבר' ללא כל חשש. במשך זמן מה עקב הכתב הבריטי אחר הרגליו ואורח חייו של פאבר. שכניו תיארו אותו כאדם אדיב ומנומס. באחד הימים, במהלך טיול רגלי שיגרתי שערך פאבר עם אשתו בפארק השכונתי, פנה אליו פליין והציג את עצמו ככתב ה'סאן' הבריטי. פליין לא חיכה לתגובה, ושאל באופן מיידי את פאבר הקשיש האם הוא מביע חרטה על מעשיו הנוראים במהלך מלחמת העולם השנייה, והאם הוא חש חמלה כלשהי ביחס לקורבנותיו או לבני משפחותיהם? קלאס פאבר ההמום, אשר לא ציפה לשאלות מסוג זה, חתם את פיו וסירב בתוקף להגיב. אך הכתב הבריטי לא הירפה ושאל את פאבר על תחושותיו כלפי קורבנותיו, שבניגוד אליו, חייהם נגדעו. בפנים קפואות המשיך פאבר בהליכתו המדודה יחד עם אשתו ולא השיב דבר. הכתבה פורסמה ב'סאן' וזכתה לתהודה קטנה בלבד ברחבי בריטניה ומחוצה לה. לאחר פרסומה הודיע בתגובה משרד המשפטים הגרמני, כי תיערך בחינה מחודשת ביחס למעמדו המשפטי של פאבר במחוז בוואריה בו הוא מתגורר. שרת המשפטים של גרמניה ביקשה הבהרות בנושא. אך מעבר לאותה הודעה רשמית לא נעשה דבר.

גם עורך הדין הירושלמי דוד שונברג נתקל במקרה בכתבה המדוברת ב'סאן' הבריטי אודות פאבר והתקשה להאמין. "לא יכולתי לתפוש שדבר כזה אפשרי", מסביר עו"ד שונברג. "זה היה נשמע לי הזוי לגמרי. אדם שכבר ערכו לו משפט והוא הורשע ברצח - מסתובב לו חופשי וללא פחד במשך שישים שנה. יצרתי קשר עם הכתב, בראיין פליין, ושאלתי אותו לגבי הפרטים הידועים לו. התחלתי לחקור את הנושא לעומק", הוא מספר.

כאשר התבררו לעו"ד שונברג פרטי המקרה, הוא חש שעליו לפעול בנידון. "לא יכולתי להתעלם מהפרשייה, כי הבנתי שמדובר בדבר בעל חשיבות רבה וחששתי שהעניין עלול להתמסמס. החלטתי לארגן עצומה של עורכי דין ירושלמים בפנייה לשרים, אישי ציבור וחברי כנסת, שיפעלו לקידום מיצוי הדין עם אותו רוצח נאצי. אני חושב שאם מדינת ישראל היתה מביעה עמדה ברורה דווקא במישור הרשמי, היא היתה מסוגלת לקדם את העניין".

שונברג, יליד אנגליה ובן למשפחה של ניצולי שואה, ניסח הודעה והחל להפיצה בין הקולגות ברחבי הבירה. בעצומה נכתב כי: "ישראל צריכה למחות על אזלת היד של גרמניה, אשר הביאה לכך שהפושע הנאצי חי על אדמתה בשלווה מבלי שמוצה עימו הדין על הפשעים אותם ביצע במהלך מלחמת העולם השנייה. מאז שנות החמישים הוא חי חיי חופש ללא כל הפרעה. חרף בקשות חוזרות של רשויות החוק בהולנד להסגיר אליה את הפושע, עמדה גרמניה בסירובה להיענות לבקשה". כמו כן הובעה בעצומה דרישה להסיר כל מכשול משפטי המונע העמדת פושעים כגון אלו לדין ואת ריצוי עונשם. "בפניית ישראל לגרמניה עליה לדרוש את הסגרתו של פאבר להולנד לאלתר וכן שינוי גורף של המדיניות הגרמנית, המאפשרת אי העמדה של פושעים נאצים לדין או מניעת הסגרתם לארצות מוצאם", אומר עו"ד שונברג.

ההיענות היתה גדולה, ותוך יומיים בלבד חתמו מעל ל-150 עורכי דין ירושלמים על העצומה. בנוסף, תמכו בעצומה מרכז ויזנטל ישראל, מרכז הארגונים של ניצולי השואה ומכון 'יד ושם'. גם עו"ד יורי גיא-רון, ראש לשכת עורכי הדין, פרסם את תמיכתו בעניין: "כראש לשכת עורכי הדין הנני מצטרף בכל פה למאבק למען מיצוי הדין עם פאבר בגין פשעיו", כתב.

הדקה ה-90 לעשיית צדק

קלאס פאבר נולד בשנת 1922, תשכ"ב, גדל והתחנך בהולנד. שנתיים לאחר סיום מלחמת העולם השנייה התנהל נגדו משפט, בו נטען כי היה 'נאצי נלהב'. על פי העדויות, כשהיה בן 18 התנדב פאבר לאס.אס, סייר בצפון הולנד וטבח ללא רחמים ביהודים ובלוחמי ההתנגדות ההולנדים. פאבר הפך לקצין בשירות המודיעין הנאצי, עבד עם הגסטאפו והיה מוציא להורג במחנה מעבר בצפון הולנד בשם ווסטרברוק, שהיה מחנה מעבר מרכזי ליהודי הולנד. בנוסף, נטען במהלך משפטו כי ביצע בעצמו הוצאות להורג המוניות וכתוצאה מכך מניין קורבנותיו הינו גבוה ביותר. הוא הורשע ברצח אחד עשר בני אדם ונגזר עליו גזר דין מוות, אך עונשו הומתק למאסר עולם. בתחילת שנות החמישים ברח פאבר יחד עם עוד שישה קצינים נאצים מכלא ברדה שבהולנד. הוא וחבריו נמלטו לגרמניה והתקבלו שם בזרועות פתוחות. למרות שהיתה ידועה הרשעתו החד משמעית, התאפשר לקלאס פאבר להמשיך במסלול חיים נורמאלי. הוא בנה את ביתו, הקים משפחה וחי שם כמעט ללא כל הפרעה, במשך קרוב לשישים שנה. את האזרחות הגרמנית קיבל פאבר כבר בשנת 1943, בהתאם ל'חוק הפיהרר' מימי הרייך השלישי, שהעניק אזרחות גרמנית למשתפי פעולה ומתנדבים באס.אס. בעקבות כך טענו במהלך השנים הרשויות הגרמניות כי הן מנועות מהסגרתו של פאבר לארץ מוצאו הולנד, למרות בקשות חוזרות ונשנות מצידה. באופן תמוה, נשמר החוק שנחקק בימי שלטונו של היטלר, המגן על חיילי האס.אס, גם שנים רבות לאחר המלחמה.