הימים הנוראים הולכים וקרבים ובאים אלינו. ימים של חשבון נפש, על כל מה שעשינו ונעשה עמנו עד כה, ועל כל מה שייעשה עמנו מכאן ואילך. והחשבון נורא ונוקב: על שעות שאבדו בביטול תורה, על הזדמנויות לביטויי אהבה בין איש לאשתו שירדו לטמיון, על ילדים שלא נולדו מחמת טרדות או השפעות זרות, על מעשים טובים שהתרשלנו מלעשות, על עזרה שלא הושטנו כשהיה צריך, ועל כל החטאים שחטאנו ולא הספקנו לתקן. אכן ימים נוראים, מלאי הוד.

וברא ה' את התשובה, שעל ידה יכול אדם לשנות את דרכו, להצטער על חטאיו ולקבל על עצמו שלא יחטא עוד, ומתוך כך זדונותיו נהפכות לשגגות. ואם יעמיק בתשובתו עד שתהיה תשובה מאהבה, יתרחש הנס ויהפכו זדונותיו לזכויות. ויסוד התיקון והתשובה הוא שיעמוד האדם לפני בוראו ויוצרו, מקור חייו, ויתפלל על תיקון העולם: שיתקדש שם ה' אלוקינו על ישראל עמו, ועל ירושלים עירו, ועל ציון משכן כבודו, ועל מלכות בית דוד משיחו, ועל מכונו והיכלו. וידע כל פעול כי ה' פעלו, ויבין כל יצור שה' יצרו, וייעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונו בלבב שלם. ותהיה שמחה בארצו וששון בעירו, וצדיקים יראו וישמחו, וישרים יעלוזו וחסידים ברינה יגילו.

ואם אכן נתעלה משטף החיים וטרדותיהם ונעמוד לפני ה' ונחשוב בכנות על חיינו ומעשינו, מובטח לנו שנשפר את דרכינו. ניזכר בכל התקוות הטובות שהיו לנו, בכל הספרים הקדושים שרצינו ללמוד, בכל המעשים הטובים שרצינו לעשות, בקשרים שרצינו לחדש, בסליחות שרצינו לבקש. ומתוך כך נקבע נכון יותר את סדר העדיפויות שלנו, ונזכה לשנה טובה ומתוקה.

כואב לשמוע שישנם אחים יהודים שמחרימים אותנו, מתיישבי יהודה ושומרון. אנחנו זוכים שמתקיימת בנו הנבואה העתיקה (ירמיהו לא): "עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל, עוד תעדי תופיך ויצאת במחול משחקים. עוד תטעי כרמים בהרי שומרון... ושבו בנים לגבולם". בבכי ובתחנונים חזרנו לארצנו, באנו אל ההרים השוממים, והאדמה החלה לתת את יבולה, והמשפחות הולכות ונבנות. ואילו הם - עוז, יהושע, גרוסמן, סמי מיכאל - שונאים. ושלא ינסו ללמד על כך זכות. חרם פירושו הוקעה גמורה, ניתוק, שנאה. גם מי שמחליט לקרוא בספריהם מסיבותיו השונות, שיידע שהם עצמם בחרו לשנוא אותו. ואם הוא דווקא רוצה לקרוא בספריהם של מחרימנו, עדיף כבר שיקרא את דוסטוייבסקי, שבוודאי היה סופר יותר גדול.

כמדומה לי שמספריהם ומורשתם של המחרימים הללו לא יישאר כלום כמעט. לא יותר ממה שנשאר ממורשת היהודים תומכי תנועת ה'בונד' באירופה.

פתאום רעשה התקשורת. נמסר שהגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א אמר בדרשתו שהלוואי והקב"ה יעניש את אויבינו הפלשתינים הרוצחים ויביא עליהם דבר, והלוואי שאבו מאזן ימות. מיד צוירה דמותו של הרב כאויב האנושות ומכשיל השלום העולמי. כאילו נחשפה האמת הנוראה של היהדות.

בכל שבוע, באלפי מסגדים בארץ ובעולם, מטיפים לרצח של יהודים ולהשמדתה של מדינת ישראל, ומבטיחים גמול לכל מי ש'יזכה' לרצוח יהודי. לא מדובר שם בתפילות לשמיים אלא בהוראות הפעלה, שאכן יוצאות אל הפועל בארץ ובעולם. ועל כל זה אסור לדבר, שמא יידעו היהודים מה חושבים עליהם באמת ולא ירצו לקבל את מס השפתיים והבטחות השקר.

ואילו התפילות שלנו הן לתיקון האדם באשר הוא, ולשלומם וטובתם של כל העמים, ורק מול שונאים שאין בליבם חרטה וצער אנו נלחמים ומבקשים סיוע מן השמים כדי לנצחם. הרב ביטא בדבריו את האמת ואת רחשי לב העם בתפילותיו.

בעקבות דברים שכתבתי על הרב צבי יהודה מלצר זצ"ל שיזם לראשונה את מסלול ההסדר, ויחד עם חתנו הרב יהודה עמיטל זצ"ל הגשים את יוזמתו בישיבת הדרום ברחובות, זכיתי לקבל התייחסות רחבה מאת רבה של חיפה וראש אבות בתי הדין בה, הרב הגאון שאר ישוב כהן שליט"א. ואביא בפניכם את תמציתה.

תחילה ציין הרב כהן שאכן ההסדר הממוסד עם השלטונות נעשה לראשונה בישיבת הדרום. והוסיף כי הדבר נעשה בסיועם של גיסו הרב גורן, הרב הראשי לצה"ל, והרב הצבאי הרב יצחק עפשטיין, קרובו של הרב מלצר, ששכנעו את רה"מ דוד בן גוריון בנחיצות העניין.

ויסוד הדברים במה שלמדנו אצל יהושע בן נון, ששילב לימוד תורה גם בעת מלחמותיו, וכאשר התבטלו פעם מתורה, בא המלאך להוכיחו על כך. והאריך בהבאת מקורות לזה.

ולאחר מכן הוסיף: "למען האמת ההיסטורית אני חייב להוסיף כי אני קשור באופן אישי עם הניסיון הראשון להקים ישיבת לומדי תורה במסגרת 'המדינה והצבא שבדרך' - ניסיון שהביא לפסק ההלכה הראשון שחייב את בני הישיבות להתגייס.

"כדי להכין את צה"ל, הוקם אז ע"י ההנהגה הציונית 'מרכז המפקד לשרות העם'. בירושלים עמד בראש מרכז זה לא אחר מאשר הרה"ג ר' מרדכי הלוי פרום זצ"ל, ר"מ בישיבת מרכז הרב ובעלה של ציפורה תחי', נכדתו של אור ישראל וקדושו מרן הרב (קוק) זצ"ל ובתו של מו"ר הגרש"נ רענן קוק זצ"ל, מנהל הישיבה.

"כדי לאפשר לכולנו, בני הישיבה יוצאי המחתרות השונות - ההגנה האצ"ל והלח"י, ללחום יחד, יזמנו הקמת 'ישיבה לוחמת', במסגרת ההגנה על הרובע היהודי של העיר העתיקה בירושלים. זה היה אז המקום היחידי בו התאחדו כבר שלושת המחתרות לגוף לוחם אחד.

ליוזמה זו קיבלתי את ברכתם והסכמתם של ראש הישיבה, מו"ר הג"ר צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, וכמובן את ברכתו של אבי מורי ורבי, הרב הנזיר הקדוש זצ"ל. אמנם היו ראשי ישיבה שהסתייגו מן היזמה, אולי מפני החשש שהוא יביא לביטול הסדר דחיית השרות לבני ישיבות הנהוג עד היום. ראש ישיבת מרכז הרב מרן הגרי"מ חרל"פ זצ"ל שמר על שתיקה, אך היו מבני משפחתו ומהמקורבים אליו שפעלו נגד הרעיון.