"בשיעור שמסרתי בזמנו אצלכם בישיבת הר-ברכה, סיפרתי על הניסיון שנעשה בכרוז שהופץ בחוצות ירושלים לתאר את אור ישראל וקדושו מרן הרב זצ"ל כמתנגד לגיוס בני ישיבות, ואת ההכחשה הנמרצת של מרן הגרצ"י הכהן קוק זצ"ל, שהסביר שדברי הרב נאמרו לגבי שירות בצבא בריטניה במלחמת העולם הראשונה. לפי בקשתי ויוזמתי כתב מרן הגרצ"י זצ"ל את מאמרו-קונטרסו הידוע 'למצוות הארץ', שהודפס בירושלים בימי המצור. גם אאמו"ר הרב הנזיר הקדוש זצ"ל כתב אז את קריאתו-פסקו 'לבני הישיבות -בצבא הגנה לישראל'.

"בימים ההם היה הרובע היהודי של העיר העתיקה נתון במצור... אני עוד הצלחתי להיכנס לרובע, להשתתף במלחמת הגנתו, להיפצע קשה וליפול בשבי האויב בירדן, בו הייתי נתון שבעה חדשים. חבריי, לצערי, לא הצליחו (להיכנס לעיר העתיקה), אך לחמו במסגרת צה"ל. ומהם נפלו כקדושים במערכה הכבדה.

"נראה לי כי ראוי שקוראי 'רביבים' יידעו גם על היוזמה הזאת שלנו - מייסדי 'ישיבת ההסדר' הראשונה במסגרת 'המדינה שבדרך', שהיתה הגורם לפסקי ההלכה של מורינו ורבותינו בדבר החובה והזכות של בני הישיבות להתגייס למלחמת מצווה בשורות צה"ל. פסק ההלכה הזה הוא הבסיס ההלכתי של כל רשת ישיבות ההסדר, שב"ה מנו ומונות כעת אלפים רבים של בני ישיבות, מקדשי שם שמים ברבים.

שלך באהבה, ובברכה והוקרה רבה, הרב שאר-ישוב כהן".

ניזכר בכל התקוות הטובות שהיו לנו, בכל הספרים הקדושים שרצינו ללמוד, בכל המעשים הטובים שרצינו לעשות, בקשרים שרצינו לחדש, בסליחות שרצינו לבקש. ומתוך כך נקבע נכון יותר את סדר העדיפויות שלנו, ונזכה לשנה טובה ומתוקה

בנימה אישית אוסיף, שאני מרוצה מכך שדווקא לאחר שישיבת הר ברכה סולקה ממסלול ההסדר על ידי שר הביטחון והרמטכ"ל, הזדמן לי מתוך הדברים שכתבתי לזכרו של הרב עמיטל זצ"ל לעסוק במצוות השירות בצבא ותולדות ההסדר. אילו הייתי מתעלם מערכו של צה"ל, כטענת מאשימיי, הייתי נוהג בדיוק כמו אותם גנרלים ואישי ציבור שאני מבקר, ששמים את עצמם במרכז ומתוך דאגה לעתידם וקידומם שוכחים את ייעודו של צה"ל - להגן על העם והארץ. ועלינו ללמוד מרבותינו הרב צבי-יהודה והרב הנזיר לומר את האמת גם כשהלב כואב. בעת שהיו אבלים ודומעים על תלמידי הישיבה שנפלו בקרבות, וליבם מלא דאגה על הלוחמים ועל הבן היקר שנפצע קשה ושרוי בשבי, ומי יודע אם יחזור, טרחו לכתוב ולהדפיס את המאמרים החשובים על ערך השירות בצבא. והאב האוהב 'הנזיר' הוסיף בצד מאמרו: "ושאר ישוב בשבי האויב".

ביום חזרתו של הרב שאר ישוב מן השבי נלקח לבית מרפא בזכרון יעקב. למחרת בבוקר הגיע הרצי"ה קוק מירושלים לבקרו. בהתרגשות רבה חיבקו ובכה על צווארו, ומסר לו את הקונטרס 'מצוות הארץ' שהופיע בזכותו, ובהקדשה כתב: "לידיד נפשי, אהובי וחמודי, היוזם, היועץ, הדורש. חוברת זו שמורה מיום הופעתה, לשוב פדויי ה' בשלום, ובאו לציון ברינה, כנפש אוהבך ומוקיר בית אביך הגדול".