באחד באדר משמיעין על השקלים, ובאחד באלול, או בספטמבר, משמיעים על התשלומים למעונות...
צעד של יייאוש? יו"ר הבנק הפדרלי האמריקני שולף את הנשק הכמעט אחרון שנותר לו כנגד המיתון המתמשך / פנחס לנדאו
נאומו של יו"ר הבנק הפדרלי של ארה"ב, פרופ' בן ברננקי, תפס בארץ כותרות עקב הנימה האופטימית שהיתה בו, אולם חלקו הזה של הנאום הוא הפחות חשוב. החלק החשוב יותר בנאומו של היו"ר הוא זה שבו הבהיר מה בדעתו לעשות על מנת להתמודד עם הבעיות הכלכליות שעדיין מאיימות על ארה"ב. מדובר בהצהרת כוונות חשובה, בעיקר משום שתקפם של צעדי התמרוץ שהנהיג הממשל האמריקני ואשר הביאו למידה מסוימת של צמיחה בארה"ב עומד לפוג. צעדים אלו לא יחודשו ככל הנראה, מאחר שבחירות אמצע הקדנציה בארה"ב עשויות לשנות את יחסי הכוחות בקונגרס, ולהטות את הכף לטובת הרפובליקנים, אשר תומכים באופן מסורתי בריסון תקציבי והקטנת החוב הלאומי.
בנאומו של יו"ר הבנק הפדרלי התברר כי כפי שהעריכו פרשנים כלכליים לאחרונה, מתכוון ברננקי להגדיל את הבסיס המוניטרי באמצעות רכישת איגרות חוב ממשלתיות. מדובר בצעד המדיניות הכמעט אחרון שנשאר בידי ברננקי, לאחר שהשימוש בכלי הריבית איננו אפקטיבי יותר, מאחר שזו נושקת לאפס. הרחבת הבסיס המוניטרי באמצעות רכישת אג"ח הוא צעד שנוי במחלוקת, ככל הנראה אפילו בתוך ועדת השוק הפתוח, אשר תפקידה הוא לאשר צעדים מעין אלו. המחלוקת סביב כלי מדיניות זה נוגעת לשני היבטים עיקריים. חלק מהמתנגדים סבורים שאין בו כל תועלת, מכיוון שהבעיה של השוק איננה חוסר רצון של המלווים להלוות, אלא חוסר רצון של הלווים ללוות. מתנגדים מסוג אחר סבורים כי צעד זה עשוי לעיתים להיראות כמועיל לטווח הקצר, אלא שבטווח הארוך נזקו גדול מתועלתו עקב העלאת החוב ויצירת אינפלציה. כעת נותר לחכות ולראות מי צודק, האם היו"ר ברננקי או שמא דווקא מתנגדיו.
הכותב הוא יועץ כלכלי ופיננסי