הוריה של שרה, יהודית ואפרים מאיר, העבירו הילוך והחליטו לטוס לסין, לבצע את ההשתלה שם, כי זה היה המקום היחיד בו ניתן לבצע את התהליך במהירות. הטלפונים החלו לרוץ, והפרטים להיסגר.יום שני הקרוב נקבע כתאריך הטיסה. פתאום אמר אביה של שרה: "יהיה בסדר. ההשתלה תהיה פה בארץ". "אתה אופטימיסט חסר תקנה", השיבה האם.

השבת שהגיעה עצרה את ההכנות לטיסה. במחלקת טיפול נמרץ ישב גל ליד שרה, שהיתה נפוחה מנוזלים ומטושטשת, והתפלל בקול: 'התעוררי, כי בא אורך קומי אורי'. אחרי התפילה יצא למסדרון. שתי רופאות ניגשו אליו. "יש לנו בשורה בשבילך", אמרו "יש לב להשתלה. תתכוננו לנסוע".

"נכנסתי לחדר וסיפרתי לשרה, והיא אמרה 'ידעתי שזה יהיה היום'. ואז פתאום היא נכנסה להיסטריה ואמרה 'אני לא הולכת לשום מקום בלי אמא שלי'. ביקשתי מרופא גוי שהיה שם להתקשר להורים שלה". בעברו השני של קו הטלפון, בבית משפחת מאיר בבית אל, הבינו שצריך לענות. יהודית הרימה את הטלפון וקיבלה את הבשורה. היא הרגיעה את שרה, אמרה לה שימצאו את הדרך להגיע. החפצים בהר הצופים נארזו וגל ושרה יצאו לדרך, למרכז ההשתלות בתל השומר. לשמחתו של גל, הפראמדיק שנהג באמבולנס היה תושב שכונת בית וגן, בה מתגוררים הוריו, והוא ביקש ממנו שבדרכו חזרה ייכנס להוריו לספר להם על ההשתלה. כך יצא שכבר במהלך השבת נודע דבר ההשתלה, מה שהביא רבים להתפלל לרפואתה של שרה ולהצלחת ההשתלה.

האמבולנס הגיע לתל השומר ושרה הוכנסה פנימה לתחילת התהליך. גל המתין בחוץ, יחד עם הוריה של שרה, שהגיעו לאחר שקיבלו היתר לנסוע אליה בשבת. בזמן שהמתינו במסדרון עברה לידם אלונקה ובה צידנית. כשהבינו שהלב הוא זה שנמצא בצידנית, מכוסה בקרח, ניגש אביה של שרה, הניח ידיו על הצידנית ובירך את הלב שבתוכה.

הניתוח עבר בשלום, אך שרה נותרה מורדמת ומונשמת, בציפיה לכליה שתחזור לתפקד, לאחר חודשים ארוכים בהם לא תפקדה כמעט. כעת עם הלב החדש היא היתה אמורה לשוב לפעולה סדירה, אך זה לא קרה. "מי שעובר השתלה, אחרי יומיים כבר יושב", מספרת שרה "אבל אני המשכתי להיות מורדמת. לא הצליחו לגרום לכליה לשוב לפעילות. מי שהצילה את המצב היתה רופאת המשפחה הנהדרת מבית אל, שליוותה אותנו כל הדרך. היא הגיעה אחרי חמישה ימים, והציעה לקרדיולוג תרופה מסוימת שהם עוד לא ניסו". התרופה החדשה פעלה את פעולתה. שרה התעוררה ואחרי מספר ימים שוחררה מבית החולים, מצוידת בתרופות שמטרתן לגרום לגוף לא לדחות את הלב החדש. שרה חזרה לחיים רגילים. אחרי חודשים אחדים חזרה לעבודתה כסייעת של כיתת שילוב בבית הספר בבית אל.

שנה אחרי ההשתלה קיבלה אישור מהצוות הרפואי לכך שהיא יכולה להרות ללא חשש. אך ההריון המיוחל לא הגיע. חלפה שנה, חלפו שנתיים. טיפולי פוריות שהחלה בהם לא הועילו. אולי ההקרנות שעברה בגיל שנה פגעו בפוריות, ואולי בגלל שסבלה מאי ספיקת לב תקופה ארוכה. הריון אחד שנקלט בהתרגשות רבה הסתיים בהפלה ובמפח נפש גדול. "טיפולי פוריות זה סיוט מתמשך", מעידה שרה "זה עוד ניסיון ועוד ניסיון. גם ניסיון משמים. וכל פעם המתנה מורטת עצבים ואכזבה. זה הרבה הרבה תפילות". גל מספר איך אחרי כל תשובה שלילית, היתה שרה אומרת את תפילת חנה. אמא שלה ניסתה להרגיל אותה לרעיון שכנראה לא יהיו לה ילדים. "אם יהיו לך ילדים אני אוכל את הכובע", אמרה לה, אך שרה סירבה להיכנע.

ניסיון אחרון

לאחר מספר ניסיונות להרות באמצעות הפריות מבחנה שהסתיימו בכישלון, המליץ להם הצוות הרפואי לטוס לרומניה, שם מבצעים טיפולים שיגדילו את הסיכוי להרות. שרה וגל החלו לשקול את האפשרות, והחלו גם בהליכים לקראת אימוץ. רופא אחד המליץ להם לעשות 'ניסיון אחרון', אולי הוא יצליח. כל הצוות הרפואי, אלה במרפאה בבית אל ואלה בהר הצופים, כולם יחד קיוו והאמינו ש'הפעם זה יצליח'. וזה הצליח.

בגופה של שרה נקלטו שני עוברים. ההריון היה במעקב תמידי. בשבוע העשרים ותשעה הוחלט לאשפז אותה לשמירת הריון. הפעם הסכימה שרה ללבוש את הבגדים של בית החולים וגם צמידי הידיים למרבה ההפתעה לא גרמו לאלרגיה. שרה ניסתה ללמד משמעת את העוברים: "להישאר בפנים!" ציוותה עליהם "'לא לצאת לפני הזמן!" אך בשבוע השלושים ושלושה התברר כי היא סובלת מרעלת הריון, והוחלט לנתח אותה מיד. זה היה במוצאי שבת. הרופאים לא לקחו סיכון והרדימו אותה במינימום הנדרש. דקות ספורות אחר כך כבר נשמעה המנגינה הכי מתוקה בעולם, פעמיים. בכיין של התאומות מילא את החדר. שרה וגל לא הסתירו את בכיים, שתועד במצלמות ערוץ 2, ושודר בכתבה נרגשת שבוע לאחר מכן.

שרה: "ידענו שהסיפור הזה ישים אותנו באור הזרקורים. כבר בשבוע השמיני להריון התקשרו ממכון ההשתלות וביקשו לכתוב על זה. אני לא יודעת איך הם ידעו, אבל לא הסכמנו בשלב כזה מוקדם. בכלל העדפנו לשלוט בסיקור התקשורתי ולא שהוא ישתלט עלינו. לכן פנינו לסיוון רהב מאיר, שהיא ידידת המשפחה, והצענו לה לסקר את זה. אמרנו שאם כבר פרסום, אז שיהיה פרסום הנס. עשינו הסכם עם ערוץ 2 שהם יוכלו לצלם בלעדית אבל שזה יהיה בתנאים שלנו. ראינו שזה מאוד חשוב גם לרופא שלנו, שיהיה לזה פרסום".

הצוות הרפואי היה נרגש כולו. רופאת המשפחה בבית אל, פרופסור לביא שביצע את ההשתלה, דוקטור זכות שליווה את שרה בטיפולי הפוריות, ועוד רופאים. כולם היו נפעמים, ולא בכדי. זהו המקרה הראשון בארץ והחמישי בעולם בו נולדים תאומים לאחר השתלת לב. "המקרה הזה הוא המיצוי הכי טוב של הרפואה", אמר לכלי התקשורת דוקטור דוד זכות, הרופא שליווה את שרה במהלך טיפולי הפוריות, והיה גם המיילד, "לקחנו אישה שהיתה כמעט מתה, השתילו לה לב, והבאנו אותה למצב שהיא מביאה ילדים לעולם. זה מדגיש את חשיבות תרומת האיברים ואת כוח הרצון העז של בני הזוג לעמוד בסבל שלא רבים עברו כמותו. זה אולי הדבר הגדול והמרגש ביותר שעשיתי בחיי". גם הרופא שביצע את ההשתלה, פרופסור ג'יי לביא, לא הסתיר את התפעלותו בכלי התקשורת. "זה היה אחד הרגעים המאושרים בחיי. מדובר בסיפור מרגש מאוד של אישה אמיצה, שכנגד כל הסיכויים הצליחה להביא לעולם תאומות בריאות".