מבזקי חדשות


ג' כסלו תשע"ב, 29/11/2011

האח הגדול יגן עלינו מעצמנו, ויגבה מס בשביל זה


או: זבולון אורלב בעד שנמשיך לשלם אגרה לרשות השידור ולשאר מרעין בישין.
 
לפני שנים ארוכות הייתי אז בבית הספר היסודי. היו בחירות (96).  בתור יחסית מעורב פוליטית אני זוכר את הלחץ שהיה להצביע למפד"ל על מנת לשמור על ארץ ישראל קצת אחרי חתימת הסכם אוסלו.גם כשהייתי קצת גדול יותר (99), שוב היו בחירות, ושוב אותו דבר. בבחירות שהיו ב-2001 אפילו זכור לי שהתנדבתי או שהייתי פעיל במשהו שקשור.
 
הצורך הקיומי הזה להגן על מפעל ההתיישבות, גורם לכך שאנחנו מתעלמים מתכונות חשובות אחרות של נבחרינו היקרים. בנושאים כלכליים למשל, או בנושאים חשובים אחרים.
כך למשל, ניתן לראות קו עקבי של חלקם (בדגש על המפד"ל הוותיקה) - שמקדם התערבות ממשלתית בכל מיני נושאים, בתקווה שהאח הגדול ישמור עלינו מעצמנו.
את כל מה שאתם רואים כאן מצאתי בדקות בודדות של שיטוט בארכיון ערוץ 7 על חבר הכנסת הוותיק של המפד"ל -ח"כ זבולון אורלב (אפשר לחפש גם אחרים, למשל הרב פרופ' הרשקוביץ התנגד חלקית בממשלה לאחד מהחוקים להגבלת בג"ץ). אני מנחש שחיפוש מעמיק יותר בארכיון הכנסת ימצא סיבות נוספות .
 
לפני כעשור וקצת ניסתה קבוצה של חברי כנסת (אתר הכנסת טוען שזה רחבעם זאבי, ובהמשך צבי הנדל  - מהאיחוד הלאומי) לבטל את האגרה היקרה והמיותרת המשולמת לרשות השידור, בין דרך רשיונות הרכב ובין עבור אחזקת טלוויזיות.
תשאלו עכשיו את החברים שלכם ביישוב או בשכונה. כמה מהם באמת צופים בערוץ 1 ו/או רוצים לשלם את האגרה?
לא צריך להיות דתי כדי לתעב את המס הזה.
 
נדמה לי שאז הוא הכשיל את המהלך, אבל אני לא באמת זוכר, וגוגל לא מצא הוכחות חד משמעיות. אבל למקרה ששכחתי, בפעם האחרונה שהגיע נושא רשות השידור לכנסת,  חזקי עזרא ציטט את אורלב אומר ככה:
"אם כל הצדדים לא יתנו את חלקם לעצירת התהליך הטרגי הזה, (קריסת רשות השידור מ.ל) ייעלם מן הנוף אחד המוסדות שחשובים לקיום הדמוקרטיה הישראלית"., כך ח"כ אורלב.
האח הגדול לא חושב שאנחנו יכולים להחליט מה אנחנו רוצים לקנות, ובמה לצפות, וצריך לגבות ממנו מס כדי לממן את מה שחשוב.
 
הטלוויזיה החינוכית. תשאלו עכשיו את השכנים שלכם (שיש להם טלוויזיה) מי צופה בה.
גורם בלשכת ראש הממשלה רצה לסגור את הטלוויזיה החינוכית. עוד גוף יקר ולטענת רבים גם מיותר.
ח"כ זבולון אורלב מתנגד למהלך, "מדובר ברעיון הזוי שיש בו פגיעה קשה ואנושה במערכת החינוך. יעודה של הטלוויזיה החינוכית הוא לראות את עולם התלמידים במרכז ולהשתלב בכל העשיה החינוכית של מוסדות החינוך בהתאם לחוק מטרות החינוך".
 
זכותו. האם גם אתם בעד לבזבז 60 מליון ש"ח על הגוף הזה?
 
 
ובמה הוא כן תומך?
אחרי שסיימנו עם מיסים, נעבור להתערבות בעולם חופשי:
 
אני מתעב את הפסטיגלים למינהם, מעולם לא הייתי באחד כזה ובעז"ה גם לא תהיה לי סיבה להיות שם. יקר, מרעיש ולא חינוכי. ובכל זאת, זכותם של מארגני הפסטיבלים לגבות איזה סכום שירצו, מכל הורה שמוכן לשלם. אורלב חושב אחרת.
אני מסכים עם המעורבים שלא צריך לשלם את המחירים המופקעים, אבל למה שההם שם בכנסת יגידו לי מה לשלם ולמי? למותר לציין שאם לא ישלמו, ירד המחיר, או שהאירוע יתבטל כשמארגניו ישאו בהפסגים כספיים. חוקי כלכלה פשוטים.
 
ההורים לא מספיק טובים. צריך להשקיע מכספינו מליארד (!) שקל, כדי לפקח על המעונות. אמיר וויטמן מ"תכלס" כבר כתב  יותר טוב ממני מה ה"תועלת" בפיקוח על תחום כלכלי (כלשהו), וההשלכות על מחירי השרות המפוקח. בדרך כלל, התירוצים קשורים לשלום הציבור, לביטחונו ובטיחותו.
 
ונסיים כמובן, ברדיפה אחרי טוקבקיסטים, אם אם השפה בה התנסחו אינה בדיוק דבש נופת צופים. אולי גם נשים מכשיר הקלטה בשיחות סלון?
יאמר לזכותו שהוא התנגד בזמנו גם להקרנת סרט התעמולה ג'נין ג'נין ודומיו, אבל אתם יודעים מה קורה כשמי שמחליט מה מותר ומה אסור הם השופטים.
הבלוגר עו"ד יהונתן קלינגר טוען שאורלב תמך גם בחוק הזיהוי הביומטרי שמטרתו להקל עוד יותר על הרשיויות לסמן אותנו, ויאפשר למידע שידלוף (כמו כל מאגר מידע ממשלתי שכבר דלף, למשל מרשם התושבים) לשמש גורמים עויינים. משה פייגלין הסביר את זה טוב יותר.
 
 
בין לבין זה נראה (מהחיפוש בלבד) שהוא גם מקדם דברים שבאמת נועדו לקדם את בוחריו, הוא מרבה להתלונן על כך שבוחריו ברחו למפלגות אחרות, (במקרה מצאתי, אבל בטח יש עוד עשרות כתבות כאלה) האיחוד הלאומי מחד והליכוד מאידך. אולי העלנו פה כמה רעיונות למה.
 
 
וכל זה רק משיטוט קצר ברשת. פשוט חיפשתי "אורלב" עם עוד ביטויים שהיו זכורים לי כצרכן חדשות.






כותרות היום ביטחוןמדיניות בארץ כלכלה פנאי

ד' חשון תשע"ב, 01/11/2011

QR Code, והצעה (מהפכנית?) לנותני הכשרות


לאחרונה אפשר לראות מספר רב של ספקים משתמש במה שנקרא QRCode כדי לאפשר כניסה לאתר של המפרסם. את הקוד "מצלמים" במכשיר הנייד ונכנסים לאתר הרלוונטי.
 
הנה למשל דוגמא. צלמו את זה במכשיר חכם מתאים (iPhone למשל, או Android כלשהו) ותגיעו לערוץ 7.
 
 
הנה רעיון קטן לביצוע לאנשי הרבנות: אפליקציה (או אתר אינטרנט) שמצלמים בו בר-קוד של מוצר או כותבים את המספר שלו, ונותנת תשובה לגבי מצב הכשרות שלו, אם היא תקינה או מזוייפת ואולי גם השם של המשגיח במפעל.
 
טכנולוגית זה לא מאוד מסובך לביצוע וכמדומני שגם לא מאוד יקר. עכשיו נראה מי מסוגל להרים את הכפפה.



י"ד אלול תשע"א, 13/09/2011

חופה היא לא שיעור כללי


לפני כשבועיים נכחתי בחתונה של חברה של אשתי. הריחוק הטבעי והעובדה שאיש אינו מכירני איפשר לי לצלוח את האיחור הארוך תוך כדי ישיבה מול המחשב הנייד שלי ופתירת כמה עניינים טכניים חשובים.
"בגן עדן מקדם" שרה התזמורת ואכן החופה מתחילה. משום הנימוס קיפלתי את המחשב ואביזריו לתוך התיק והתיישבתי בשולי החופה, ליד אשתי -חברה-של-הכלה- המתלהבת.
 
הקריין מבשר שאת החופה יערוך הרה"ג מרדכי גילדנשטורן ראש ישיבת כרם צפניה *.
כבוד הרב לוקח את המיקרופון מידי הקריין ומתחיל לנאום. אני מסתכל סביבי ורואה לאט לאט איך הקהל הקדוש (שרובו עומד!) מתחיל אט אט לאבד את סבלנותו ושולף את האייפון או הגלקסי מהכיס. אחרים מעדיפים לפטפט עצמם לדעת עם החבר/ה או בן/בת הדודה שעומד/ת בדיוק לידם.
 
בשבוע שאחריו נכחתי בחופה אחרת, גם כן חברה של אשתי, וגם כן הרב גילדנשטורן, כשאני שומע את הטלפון שלי מצלצל. עניתי. לשואלת מעבר לקו ששאלה האם החופה התחילה עניתי ש... כן, אבל אם תגיעי לפה תוך 20 דקות תספיקי לראות את תחילת הארוע.
 
 
ומזל טוב למעורבים.
___________________
* שם בדוי כמובן. בדקתי היטב בגוגל לוודא שאין בטעות ישיבה כזו.



כ"ח סיון תשע"א, 30/06/2011

כבוד התפילה וכבוד הבריות


בשבת שחלפה נכחתי בשבת 7 ברכות של קרובת משפחה בגוש דן. דקות בודדות מאז כניסת השבת וקיפול המחשב עברו עד שהבחנתי מה מנהגם של המחותנים: תפילות ארוכות כאורך הגלות. מאגר עלוני שבת משמעותי שהביאו אחיי הצעירים (ועל כך יבורכו) סייעו לי לשרוד את החוויה המייאשת. בסוף זה אכן נגמר.
 
תפילת הבוקר יועדה לשעה שמונה. כיוונתי בערב שבת שעון מעורר מתאים אולם בזמן אמת החלטתי לישון עוד חצי שעה בהנחה שלא אפסיד כלום.
ההנחה לא התבדתה. בשעה 8:35 הגעתי לבית הכנסת תוך שאני מגלה שהם אי שם בתחילת פסוקי דזמרה. חילקתי את הזמן בין פסוקי זדמרה ותפילת שחרית לבין ערימת העלונים איתה הגעתי מבעוד מועד. בין לבין אודה שלא נמנעתי מלדבר  (בשקט, בצד)
בסביבות השעה 9:30 (שעה וחצי לאחר תחילת התפילה) החלה קריאת התורה. המעורבים לא היססו והעלו כמעט את כל הנוכחים (כמה עשרות) לתורה, תוך שהם קוטעים את הקורא כל שלושה פסוקים.
 
בין לבין, מצאתי את עצמי קם מהכיסא ומתהלך אנה-ואנה כארי בסוגר, כשהזמן העובר מצרף לרשימת המטיילים גם אנשים מבוגרים ורציניים לחלוטין שאיבדו את העשתונות והתהלכו אף הם אנה ואנה ככלב המנסה למתוח את קצה הרצועה עד שנחנק.
והמארחים ממשיכים. "מישהו לא עלה לתורה?", מחשש עינא-בישא של מאן-דהוא שנעלב.
 
אז נאמר את זה כאן: לא נעלבתי שלא עליתי, ואף אחד מהנוכחים גם כן לא. הקב"ה יברך את המתפלל והעולה לתורה גם בלי תזכורת של הגבאי.
כבודו של אף אחד לא נפגע פה, מי שכן נפגעה - היא התפילה, וכבודה של קריאת התורה שבוזה על ידי מאבדי העשתונות והמטיילים.
 
 
והכי חשוב, מזל טוב ! שתזכו להרבה שנים מאושרות ביחד



כ"ט אייר תשע"א, 02/06/2011

אטמי אוזניים בחתונות - המשך


הפוסט הקודם, על אף שהיה קצר יחסית גרר הרבה תגובות, רובן המוחלט באופן אישי ולא על גבי האתר.
 
במסגרתו הועלו מס' נקודות. ננסה להתייחס אליהן.
 
אבל עוד קודם, ניתן קצת רקע למי שאינו בקיא:
על פי החוק שעבר בתשס"ב (2001), חייב כל בעל אולם להתקין מד רעש שיהבהב וירצד, ולאחר 60 שניות יפסיק את החשמל להגברה באם היא רועשת מדי. בתשס"ו הוחמר הנוהל ל-85 דציבל במקומות הישיבה (להבדיל מרחבת הריקודים)
 
בתמונה: המכשיר (בשחור),  ומנורת ה"צ'קלקה" בחתונה רוויית-דציבלים בקיבוץ צרעה משה למפרט - ערוץ 7
 
לפני כשנתיים נכחתי בחתונה שהייתה בחדר אוכל מכובד של ישיבה. רוב הארוע אני וחבריי היינו רחוקים מהאולם לאור העובדה שלא יכולנו להסתובב שם עקב הרעש הקיצוני.
בשלב מסויים של הארוע, נכנסתי, ניגשתי לאיש הסאונד ושאלתי אותו בעדינות - "תשמע, אתה נראה לי מקצועי, למה הכל נשמע כזה גרוע?".
הלה (שבקושי שמע אותי) העיף מבט על התקרה ואמר  - "תסתכל". האקוסטיקה של האולם הייתה איומה.
 
אבל זה לא תמיד נכון. גם באולמות איכותיים עם קירות סופגי רעש ואקוסטיקה מתאימה, נתקלתי בלהקות מפוצצות אוזניים.
בארוע אחר, בו כבר הייתי עם אטמים, ראה אותי בעל האולם עם אטמי האוזניים ואמר בכאב שהאוזניים שלו "הלכו" בגלל העבודה.
 
 
יש למישהו רעיון איך אפשר להתמודד עם הבעיה?


עמוד: ראשון | 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32

מאחורי המסך

מאת

משה למפרט

משה למפרט, נשוי, מתכנת, על נושאים מגוונים בין פוליטיקה לבין אינטרנט וטכנולוגיה.
הירשם ל RSS של הבלוג


תגובות, הערות, הארות ומעטפות נפץ ניתן להעביר בדואר אלקטרוני: moshel@a7.org
 


עוד בבלוגים