אחת התופעות המציקות והכואבות (פיזית!) בציבור שלנו היא תופעת הווליום המטורף בחתונות. אנשי סאונד לא מקצועיים או אולמות מתוכננים גרוע גורמים למוסיקה בווליום בעוצמות מסוכנות וכואבות לשמיעה. אדיר זיק ז"ל הצר על התופעה לפני מעל עשור אבל כמו ררבים אחרים - ללא הועיל.

 

לאחר כמה וכמה חתונות בהן יצאתי החוצה במקום לשמח את החתן והכלה, רכשתי אטמי אוזניים מקצועיים המיועדים בד"כ לעובדים במפעלים, באתרי בניה ושאר סביבות רועשות. בתחילה השתמשתי בהן רק בארועים רועשים סתם (הפגנות למשל), ובהמשך גם בחתונות בהם בחרה הלהקה "לפוצץ" את האוזניים.

 

 

בפעם הקודמת (לפני חודשיים... ככה זה שעובדים בסטרס) חילקתי את הצעירים משתמשי האינטרנט לשניים: המשתמש הרציני והמשתמש שמחפש בידור. הסברתי גם שלרוב אין קשר ישיר בין הרמה הדתית האישית או המשפחתית/לימודית לבין צורת ההתנהגות באינטרנט. יש רציניים ש"אינם שומרים נגיעה" ומחפשי בידור שמקפידים על 3 תפילות ארוכות ביום.

 

במקרים רבים, החברים שלהם בבית הספר פשוט לא מתאימים להם! אם משיקולי רמה דתית, נטיה אידיאולוגית, תחביבים משותפים או כל סיבה אחרת. האינטרנט הוא פיתרון למצוא חברים טובים, שיקדמו אותם למקום שאליו הם שואפים*.

 

הבעיה העיקרית שלהם היא ההורים. בשני החופשים הגדולים האחרונים שלי כתיכוניסט כבר עבדתי כמתכנת.  על אף שניצלתי את רובו המוחלט של הזמן, אמי שתחיה לא אהבה במיוחד את העובדה שאני נמנע מלצאת מהבית, ויושב "בפיג'מה" מול המחשב.

אמא ראתה את תלוש המשכורת ואבא הלך איתי לבנק. כל זה לא עזר ברגע האמת כש"שיגעו אותי" בנסיון לשכנע אותי ללכת ולעשות משהו אחר.

גם אשתי היקרה נתקלה במחאות למראה שעות מאוחרות מול המסך, גם ובעיקר כשהייתה עסוקה בלהכיר שם את בעלה.

 

 

הסוג השני הם כנראה רוב הצעירים הדתיים. הם מחפשים במחשב ובאינטרנט את מה שהם מחפשים בטיולים ריקים בקניון או רביצה על הברזלים: בילוי. זה יכול להיות סרטים ב-YouTube, חדשות ספורט ב-Ynet או One, צ'טוט רדוד ב-Facebook או כל שימוש אחר.

ההורים שרוצים הילד קצת "יצא לנשום אוויר" ושימושים פסולים שונים הפכו את המחשב (ולאחר מכן - האינטרנט) מכלי ל"בעיה" שאיתה נלחמים הורים ומורים.

 

ההורים והמורים כורכים את שני הסוגים יחד, ונלחמים בשניהם באותה המידה, בה-בעת שהמענה לשני הסוגים צריך להיות שונה לחלוטין. הילד המקצועי נעלב מהמאבק בפעילותו החיובית בבסיסה ומאי ההבנה של הוריו בעוד שהמשועמם שאולי עזב את המחשב ילך לבילוי ריק עם חברים לקניון, לא, הוא לא יפתח דף גמרא.

 

 

 

__________________

* אינטרנט, מדיום של כתיבה, סגנון הכתיבה הוא דבר מכריע בבחירה אם כינוי מסויים יהיה חבר שלי או לא. חבר'ה שיודעים לכתוב או "לחפור" ימשכו בדרך כלל לחבר'ה איכותיים שהכתיבה והעולם שלהם יעניין אותם. הסיכון בשיחות רדודות או לא ראויות מאוד נמוך - זה לא מעניין אותם בכלל.

האמור נכון גם לגבי הסוג השני, שיגדירו את הראשונים "חפרנים" ו"יסננו" אותם מעל המסך או המקלדת שלהם. "מצא מין את מינו".

כאמור בפוסט הקודם - אין קשר לרמה דתית.

במהלך השבוע האחרון נפגשתי ב"אקראי" עם מי שהיה בעברו מנהל פנימיה של ישיבה תיכונית, שקונן באוזניי על בזבוז הזמן של תלמידיו דאז ושל ממשיכיהם מול המחשב והאינטרנט. צערו הרב והמסקנות שלו "הסתדרו" לי היטב עם הנסיון העשיר שלי ומסקנותיי האישיות בתחום.

 

 

 

בדרך כלל אני קורא בעלוני שבת מאמרים על האינטרנט ומזועזע מחוסר ההבנה המוחלטת של הכותבים, מהם רבנים מפורסמים וראשי ישיבות, ולעיתים סוגר את העלון בזעם וחוזר להתפלל.

בשבת שחלפה יצא לי לעיין באחד מעלוני השבת, במחקר של רפי קפלן מ"מעלה" על הרגלי השימוש של הצעירים הדתיים באינטרנט.

הנתונים לא הפתיעו אותי כלל וכלל, והסתדרו (בגדול) עם מה שהכרתי וידעתי עוד קודם. 

 

כאשר איש צוות חינוכי חושב על האינטרנט הוא בעיקר חושב על בעיית האתרים שאינם צנועים (כל אחד והגדרותיו). הבעיה העיקרית היא שהמורים והמחנכים צבעו את הכל "אינטרנט" ולא מבדילים בהבדלים בהרגלי הגלישה בין המשתמשים השונים והמענה הנדרש.

 

נתחיל בסוף: רק כ-10% (לכל היותר) מהנוער מסתובב בשלל הפלטפורמות והאתרים שמוצעים לציבור הדתי לאומי. האמור נכון לפורומים של ערוץ 7 ואתר "פסיפס", כמו גם המתחרים שלו, גדולים כקטנים, תהא רמתם הדתית אשר תהיה.

 

אחוז מסויים מהצעירים (כנראה בין 20-30%) בוחר בפלטפורמות רציניות (אלו הדתיות שהוזכרו, כמו גם אלו הפונות למקצועות, תחביבים וכו') היא בד"כ של חבר'ה ברמה אישית* גבוהה, כאלו היודעים לנסח משפטים נכון ולכתוב ברמה בינונית ומעלה. שאר החבר'ה לא מתקרבים בכלל לפורומים או אתרים לעידוד יצירה ומעדיפים את הצ'טים וה-Facebook.

 

חבר'ה בעלי רמה המינימלית הנדרשת גם יתעניינו יותר באינטרנט כמקור מידע, וינצלו את מכמניו כדי לקדם את עצמם מקצועית ואישית. כותב שורות אלו לדוגמא, או רבים אחרים שמצאו באינטרנט מקצוע, בן/בת זוג או שותפים לתחביבים.

 

את חבריהם לכיתה או לסניף, מסתבר שכל זה לא מעניין. הם מחפשים בעיקר בידור על כל סוגיו, וכלים לשריפת זמן. משחקי פעולה (אלימים), משחקי דו מימד בפלאש, סרטונים, סרטים או פייסבוק הם רק אמצעי למטרה הזו.

נראה לי גם שזה גם מה שהם יעשו מחוץ למחשב בבילויים ריקים עם החברים בקניון או על הברזלים בשכונה.

 

 

את כל זה לא מבינים ההורים או המורים. מבחינתם הילד "שקוע במחשב" והעיקר הוא לנסות להוציא אותו משם לצאת עם חברים או ללמוד או כל מטרה אחרת. לא מעניין אותם בכלל אם הוא עושה דבר יעיל או רק מבזבז את הזמן.

שני סוגי המשתמשים (חלוקה גסה למדיי שמן הסתם ניתן לבצע בצורה יותר מקצועית ויותר מעמיקה) מחייבים התייחסות שונה לחלוטין, בין מבחינה חינוכית בין מבחינה חברתית.

 

 

בפעם הבאה בעז"ה, מה חושבים ההורים על זה (גם כן לא מבינים כלום), על ההבדל בשימושים בין 2 הסוגים, וגם כמה רעיונות איך להתמודד עם התופעה עצמה.

אהבתם? לא אהבתם? התגובות מחכות לכם. אנטרקס ומעטפות נפץ יתקבלו בברכה: m@inn.co.il.

__________________________________

* רמה אישית אינה בהכרח רמה דתית. אם נשתמש בסטיגמות נראה שבמקומות הדתיים והרציניים ניתן למצוא הרבה "לא שומרים נגיעה" או בנות שאינן "דוסות" בהתנהגותן ולבושן.

העניין הוא בעיקר ביכולת התמודדות עם טקסטים ומכמני השפה העברית, ברמה הנדרשת כדי להתקבל ולהנות מפורום על רמה ו/או אתרים העוסקים ביצירה.

חינמון חרדי שהגיע לבית אל מבשר בכותרתו הראשית: "עלול לפרוץ מרי אזרחי", בעקבות עליות המחירים השונות. מוסיף ומזהיר הרדודון כי יו"ר עמותת חסד מפורסמת אומר ש"הביקושים מצד הנזקקים גדלים והתרומות פוחתות". עופר עיני מההסתדרות מאים בשביתה.

 

למעט המים (שם העליה במחיר  כנראה מוצדקת, כמו כל מוצר במחסור) והדלק (מיסים), במה בכלל אשמה הממשלה?
מטרת הסחר הזה היא להמשיך ולשמור על מחיר גבוה בישראל לתוצרת החקלאית, שכן המחיר עשוי היה לרדת

סוג גלוי בקרב כל מי שקצת קורא עיתונות כלכלית, היא העובדה שבשנים האחרונות בעולם הרחב זינקו מחיריהם של מוצרי יסוד רבים בעשרות ובמאות אחוזים, ללא קשר למיסוי או לשיטת השלטון הישראלית.

 

האמת קצת מורכבת יותר. הממשלה אמנם לא מעלה את המחירים אבל מסתבר ששולטת עליהם לא מעט. בעיקר בחסימת מתחרים, צורך ב"רשיונות" או בעיקר במיסוי  וחסימת ייבוא מתחרה שהיה יכול לגרור הורדת מחירים או ייעול השרות.

 

 

מים. הידעתם שאם אספתם מים בגיגית על הגג, המים שייכים למדינה? חוק המים מ-1959 קובע שכל מקורות המים בישראל, כולל מי ביוב ומי מרזבים מהגגות, הם בבעלות המדינה (תודה למוטי מקו ישר). אז איזה אינטרס יש לאדם חרוץ לאגור את המים הללו למשל להשקיה? או לשטיפת כלים ומקלחת? החוק הקיים גם לא מאפשר לחפור למשל בור מים (עזבו את הכדאיות הכלכלית, זה עניינו של החופר) או לאגם אותם בכל דרך אחרת. שלא לדבר על התקנים והחסמים החוסמים שימוש באמצעי טיהור למי ביוב ביתי ("מים אפורים"), לצורך הדחת אסלות או שטיפת רצפה, וזאת כשידוע שבית השימוש הוא זולל המים הגדול ביותר בבית.

 

 

 

 

 

 

אחד התחביבים שאשתי אימצה (ואני בעקבותיה) בחצי השנה האחרונה הוא לנסות לשדך ולתמוך בזוגות בשלבי הקשר הראשונים שלהם, ולא לשכוח את עולם הדייטים האכזר לאור העובדה הפשוטה שהיא קיבלה ממני טבעת לעיני האורחים והמצלמות.

 

אתמול היא נתקלה בגולשת, שבחור צעיר (18) ניסה לברר אצלה אודות חברתה המבוגרת ממנו בשנה וקצת. מבט אקראי על מסך המחשב שלה גרר בקשה להפנות את הגולשת אליי. עניתי מה שעניתי, אבל המסקנות לפניכם:

 

העולם המערבי (הפרסומות למשל) משיקולים כלכליים משתמש במיניות על מנת להפוך את הילדים לנערים (=צרכנים), ומאותם סיבות בדיוק מנסה להפוך את המבוגרים לנערים גם כן. כך ניתן לראות אנשים בגילאים מתקדמים שעוד לא החליטו מה יעשו כשישתחררו מהצבא או נסיעות להודו וכו'.

במגזר הדתי אפשר לראות אותם לפעמים נשארים עוד שנה בישיבה, לא מתוך כוונה להיות תלמיד חכם אלא סתם כי לא הוחלט אחרת.

ההורים לוחצים שילמד מקצוע, הילד בן 23 סיים את ה"הסדר" והוא רוצה לצאת לטייל, או שסתם אין לו מושג מה הוא רוצה בחיים ובמקרה הטוב עובד באיזו עבודה זמנית.

 

 

מיותר לציין שכל הסיפור הזה מרים בהדרגה את גיל הנישואין ואת חוסר היכולת לקבל החלטות רלוונטיות ומתאימות.

 

אז מה עניתי לשואלת? אתם בטח מסתקרנים ממניעים ענייניים או מציצנות.

שלחתי אותה לענות לו עם סידרה של שאלות על המתעניין, ועל עצמה במסגרתה תוכל ללמוד על מעשיו בעולם החופשי ועל דרך ההתמודדות שלו עם העולם-הזה (לעולם-הבא שלו דואג הרב).

למשל שאלות על התמדה במקומות עבודה או התנדבות גם כשקשה (הבחור מתנדב שנים ארוכות באחד משרותי החירום), שאלות על ידע בסיסי בתכנון כלכלי וגם שאלות על כיוון חיים אישי, רמה דתית וסגנון ובעיקר כיוון מקצועי יציב.

 

על הדרך גם שלחתי אותה לברר שלא מדובר בסתם התאהבות רגעית וחולפת על סמך מראה חיצוני, ובאותה ההזדמנות, האם היא מסוגלת להיות נשואה לחייל בסדיר במסלול שעליו הוא חולם.

 

 

נישואין בגיל צעיר זה לא בהכרח הפיתרון הטוב ביותר, אבל במקום לדחות אותו - לענ"ד עדיף לוודא שמי שנוקט בו אכן יודע מה הוא עושה ובשל לעבור שלב בחייו, וגם עזרה משמיים כמובן שלא תזיק.