מדי פעם אנחנו קוראים בתקשורת על סיפור חדש במסגרתו איש ציבור נאשם באונס או בפשע מיני חמור אחר. התקשורת הרדודה והוולגרית כמובן חוגגת עם תאורים פלסטיים "מכתב האישום עולה כי בתאריך כך וכך הנאשם עשה כך וכך", תוך פרוט מקסימלי והשלמת פרטים במקרה הצורך.

בפרשת קצב כמובן שהמצב לא היה שונה. התקשורת הרדודה והדוחה (שאני נמנע מלקרוא, אבל שומע באונס בנסיעות), היודעת שהיא השופט, הקטגור וגם התליין דשה עד דק בכל זווית של הנושא. גם המתלוננת וגם הקצב שכרו יועצי תקשורת ושילמו להם ביד רחבה. בישראל תשס"ט, יועץ תקשורת חשוב יותר מעורך דין.

 

למען האמת, כמו שזה נראה, נשיא מדינת ישראל לשעבר עשה את מה שאלפים לפניו עשו, ואלפים אחריו לדאבונינו עוד יעשו: קידום חברות לעבודה באמצעים מפוקפקים. "ארגוני הנשים" הצבועות המבקשות להעמידו על המוקד מן הסתם יודעות את זה אבל מעוניינות בהאדרת שמן כמי שהצליחו לשים נשיא בישראל מאחורי סורג ובריח, על מנת להפחיד את הקרבן הבא שלהן, יהא  מי שיהיה.

 

לנשיא קצב, לרב שלמה אבינר, לקציני צה"ל המואשמים מדי פעם בהטרדה מינית או אונס, ולשאר אנשי ציבור, הנה כמה טיפים על חשבוני למניעת תלונות שווא:

 

1. לעולם אין להימצא עם אישה בחדר סגור. חיילת יכולה להעליל על מפקדה שהטריד אותה מינית לאחר שהתלונן עליה ואחר כך - לך תוכיח שלא היו דברים מעולם.

בעבר כבר פורסם על קצין בדרגת רס"ן שכר חדר עם חיילת שלו ולמחרת הואשם באונס. אל תעשה שטויות לא יעלילו עליך.

2. זה עובד? אל תיגע.  אל תחשוב אפילו על לגעת בעובדות הכפופות לך. מחר תזוז לא נכון, וכשמחרתיים תנסה להתקדם לתפקיד בכיר היא תיזכר ותעליל.

 

3. האמור מוקדש לחיים רמון. שמור לשונך מרע. המנע מביטויים מיניים ו/או וולגריים. אחר כך לך תוכיח שדיברת לא ברצינות.

 

אין בלבי אפילו טיפת צער על כך שהנשיא לשעבר "דינא דמלכותא דינא", הקצין הטיפש או כל חסר-מח אחר הולך לכלא על טפשותו, אבל אנסים - הם לא.

 

 

 

ואם כל זה מוכר לכם מספרים ישנים בני מעל אלפיים שנה, הכל על אחריותכם בלבד.

הממשלה החדשה תהיה כנראה ימנית ודתית על אפו וחמתו של ראשה. כמה רעיונות קטנים שנבחרינו יוכלו להפיק מהם תועלת:

 

1.  לא להילחם בזנות המשודרת, המודפסת והמוצגת לראווה באמצעים חוקיים. זה נשמע מאוד מאוד קורץ מסיבות של צניעות ו/או זכויות האישה, אבל כל מלחמה נגד הדברים הללו תיכשל, בעוד שנגלה את עצמנו מוגבלים. חוק שמים פתוחים לחלוטין, לכל סוג וצבע הוא הערובה היחידה לכך שגם שידורי איכות יוכלו להיות באוויר, וערוץ 7 באינטרנט הוא רק הדוגמא החיה והטובה ביותר לכך.

אמנם כאדם דתי יש לי שאיפה לתקן עולם ולהכרית את הזבל מן הארץ, אלא שכל נסיון לצנזר את האינטרנט כמו שניסתה ש"ס בכנסת/ממשלה הקודמת, נידון לכישלון אפקטיבי - אך יגרור סתימת הפיות של ה"מסיתים" וה"מדיחים" מצדדיה הלא-שמאלניים-קיצוניים של המפה באותו מדיום, בדיוק כמו ששידורי "פלייבוי" נמשכים אך ערוץ 7/INNTV לא יכול לשדר בכבלים גם לו ירצה.

 

את הצנזורה לסוגיה צריך להשאיר ברמת משתמש הקצה שיכול לבחור אם ירצה את "רימון" ודומיו, וכן יכול לבחור לא לצרוך את הזנותונים.

 

2. לא להתעסק עם רשות השידור. זה נכון שרשעות השידור זוללת תקציבי ענק מהציבור ומבזבזת אותם למטרות לא ראויות, אולם המלחמה בה פשוט מיותרת בעידן השמים הפתוחים. השקעת האנרגיה במלחמה ברשעות השידור המתנוונת פשוט מיותרת, עדיף לתת לה אלטרנטיבה ולתת לה לגסוס מעצמה. יש עוד בזבוזים רבים אחרים במערכות השלטון, ועדיף קודם לחיות מאשר להילחם עם הגוף רב העוצמה והמסוכן.

כנ"ל תחנת הרדיו הצבאית רבת העוצמה וחסרת האיזון.

 

3. לחייב את חברות התקשורת לעבוד בפריפריה. במצב הנתון לחברות הכבלים, ומתחריהם שיבואו אין שום עניין לפרוש תשתית באזורי יהודה ושומרון,  כמו גם הגליל והנגב.

צריך לחייב את כל מי שירצה להתמודד בשוק הזה, לפרוש תשתית בפריפריה כתנאי לקבלת הרשיון. חברות התקשורת קצת יבכו שזה לא כלכלי אבל רגולטור מספיק נמרץ יצליח להגיע לפשרה שתחבר לתשתית את מרבית היישובים הבינוניים לאינטרנט וטלפון בכבלים ו/או בכל טכנולוגיה אחרת שתצא מחר לשוק.  משחקי הכבלים  ובזקעם WiMax (תקשורת אלחוטית בטווח רחב) נשמע כמו פיתרון מושלם לכיסוי היישובים. 

תחרות בתחום התקשורת תועיל לתשובי האזורים, אם כי פחות לבעלי חברות התקשורת.

 

 

שינוי הכללים בתחום התקשורת יהפכו את חיינו להרבה יותר נוחים ונעימים, ובעיקר - יעילים. תחרות אמיתית בתחום תוביל לשיפור תנאי ויציבות התקשורת ביישובים,  יעודדו את חופש הביטוי (עם מחירו בתחום חוסר הצניעות נחיה בכל מקרה), וכמו כל עבודת תשתית - יעודדו ויפתחו את ההתיישבות.

 

וכאן המקום לברך את הנבחרים החדשים מכלל מפלגות המחנה הלאומי - בהצלחה.

מי שמכיר אותי יודע שאני מקפיד לכתוב ולדבר בשפה נקיה ותקנית, ונקיה מביטויים וולגריים.

עם זאת, גם התורה לא נמנעה מלהזכיר ביטויים כשאלו היו נחוצים, ולענ"ד הם נחוצים גם הפעם.

 

אני משתדל להתרחק מעיתונות חילונית באופן כללי. למעט "ישראל היום" הסביר+ ו"ישראלי" ז"ל. עד שהגיע לידי הזנותןן "24 דקות".

את העיתון הנ"ל לא לקחתי מהמחלקים אלא מצאתי זרוק על הכיסא שעליו ישבתי בספסל האחד לפני האחורי באוטובוס.

 

בעוונותיי, אודה ואבוש בריבוע לעד ולנצח נצחים - הכותרת הראשית של הצהובון העלוב משכה את עיניי ופתחתי את העיתון, שהתגלה כזנותון מחליא מבית "ידיעות אחרונות" ו-Ynet, אתר האינטרנט הפופולארי שלו.

כולנו מכירים היטב את הנורמות המקובלות בעיתונות החילונית בשנים האחרונות, ובכל זאת - הנ"ל עבר גם אותן. החל בקומיקס מחליא ברדידות שלו ובחוסר צניעותו בכל קנה מידה, המשך בכתבות על נושאים צהובים ורדודים ברמות מחליאות.  מפאת כבוד האכסניה וכבודי העצמי אמנע מלהזכיר את הכותרות.

 

ההחלטה שלא להסתכל על העיתון הזה לעולם יותר ולזרוק אותו לזבל עלתה באותו רגע ואני בהחלט מתמיד בה, אלא - שלמרבה הבעתה, אנשים (ונשים) בעלי חזות דתית וחרדית הפכו לקוראים קבועים שלו, וכך מדי יום כמעט אני צופה בבעתה בחשיפה האדירה שמקבל הזנותון המגעיל.

 

 

ואחרי כל זה, דף הבית של הרבה מדי מחשבים במוסדות דתיים, הוא Ynet או וואלה, שמשקיעים כ"כ הרבה כסף ומחשבה כדי לפגוע ולהשמיד את כל היקר והקדוש לנו. גלישה מענה.

במהלך אחד מימי השבוע נתבקשתי להישאר בבסיס עד שעה מאוחרת, על מנת להיות "מפקד נסיעה" (עוד שטות צבאית).

לא התנגדתי, והחלטתי לנצל את הערב שהתפנה לצפיה במבחר מסרטי השמיניסטים שעלו הבוקר לאתר.

 

כמה הערות:

1. המשחק - ברוב הסרטים המשחק היה ברמה טובה עד בינונית. לעיתים ניתן היה לראות דיאלוגים לא אמינים או תלושים מהמציאות אבל בגדול - זה היה בסדר.

2. בחלק מהסרטים (ובחרת בחיים למשל) הדיאלוגים ארוכים מדי וחוזרים על עצמם. היה מתאים יותר משהו ויזואלי ולא רק דיבור.

3. מוסיקה לועזית! אמנם השנה המצב היה טוב יותר מזו שלפניה, אבל אני לא מבין מדוע הצורך במוסיקה לועזית ודווקא לועזית?

אנחנו רוצים וצריכים ליצור תרבות אחרת, אז מדוע השימוש במוסיקה בשפות זרות? (והרי ניתן היה להשתמש רק במנגינה, ללא המילים).

4. רוב הסרטים היו על דילמות אנושיות. זה נחמד וזה יפה, אבל היו חסרים לי רעיונות בסגנון של מה שנעשה בשנה שעברה - "עד לב השמים" (של הישיבה התיכונית בב"ב) והסרט "כמו בסרטים". קצת יותר אקשן ורעיונות פרועים יותר היו בהחלט מוסיפים.

5. אנדרלמוסיה - הסרט ההזוי של אולפנת עפרה. הרעיון המקורי אך הפשוט של שימוש במסכות ושל שימוש בהד למחשבות - גאוני. ממש אהבתי.

6. בגדול - אני חייב לציין שנהנתי. אמנם לא כל הסרטים היו ברמה אחידה, אבל הם היו (ברובם!) מספיק טובים כדי להעביר ערב, ובסופו של דבר - לא לכל דבר צריך להיות מסר כבד. מותר גם להנות.

 

לא ראיתי את כל הסרטים ומן הסתם יהיו לי עוד תובנות, אבל זה לבינתיים.

בשנים האחרונות נבנו קריות חרדיות ויישובים חרדיים רבים. בכל המקומות האלה היה מי שדאג להילחם על כך  של-HOT, חברת הכבלים לא תהיה דריסת רגל במקום. היו מקומות (כך לפחות נכתב בפורום "בחדרי חרדים") בהם פורסם שנעשה שימוש בתשתית הכבלים בבניין (אותה הקבלן מחוייב לבנות במסגרת החוק) על מנת לחבר את תושביו לגנרטור המספק חשמל "כשר" ובלתי חוקי בשבת.

 

אלא, שהטכנולוגיה, כרגיל, מתפתחת לכיוונים שאותם מנהיגי הציבור הזה (או מדויק יותר - אנשי החצר שלהם) לא העלו בדעתם. לפני שנים בודדות החלה חברת הכבלים לספק שרותי טלפון במחירים העדיפים בהרבה על אלו של בזק. כאשר תושבי השכונות החרדיות ניסו להתחבר הם גילו ל"הפתעתם" את מה שידוע זה שנים ביהודה ושומרון - אין תשתית. ל-HOT אין שום אינטרס כלכלי לחבר שכונה לכבלים רק בגלל דרישה מינורית יחסית וגם אז רק לשרותי הטלפון (ואולי בודדים שירצו להתחבר לאינטרנט).

 

מסקנה: לא שאני חושב שיש תועלת כלשהי בטלוויזיה בכבלים, אבל גם להחרים את הטכנולוגיה באלימות זה כלי שמתגלה כחרב פיפיות שמכה בעיקר במחרים.

 

 

אגב, מסיבות דומות, בעוד שנציגי YES מתקינים צלחות אפילו במאחזים מבודדים, HOT לא מוכנה אפילו לחבר את תושבי היישובים הגדולים ביהודה ושומרון, מה שמשאיר את תושבי האזורים הללו ללא תחרות אפקטיבית ל-ADSL של בזק, שמצידה רשתה בשנים האחרונות את רובם המוחלט של היישובים הבינוניים ואפילו לא מעט יישובים קטנים ומאחזים.