פושעים, רוצחים, אנסים ושאר חלאות-אנושיות היו ויהיו תמיד כנראה, הקדוש-ברוך-הוא חילק את הפושעים באופן שווה בין כלל הציבורים ואין ציבור נקי יותר או נקי פחות (אמנם, אדם יכול להתגבר על נטיותיו ההרסניות ולחזור בתשובה, אבל באופן גורף - אין הבדל).

התקשורת המציצנית, כדרכה, מחפשת סיפורים בהם ניתן להכפיש מישהו (כמו האם המתעללת מהכת החרדית), לפרסם סיפורים פלסטיים ("מכתב האישום עולה כי הנאשם פגש במתלוננת, חטף אותה למכוניתו וביצע בה כך וכך") או סתם למלא אינצ'ים.

 

רוז נעלמה בחודש מאי (סביבות אייר). המעניין והמוזר הוא ש"חדשה" ישנה כזו פתאום דלפה לעיתונות בשבוע שעבר. עיתון "ידיעות אחרונות" מילא בילדה המסכנה 17 עמודים, משל הייתה טבח בו נרצחו מאות אזרחים (פיגועים מקבלים הרבה פחות). "מעריב" החרה-החזיק אחריו והסתפק ב-11 עמודים.

 

ונשאלת השאלה - למה?

 

באותו השבוע, שוחררה כ"מחווה" לרוצח מכחיש השואה מחמוד עבאס כנופיה של 200 רוצחים מנוסים, על מנת לחדש את מנגנוני הרצח שלו, שירצחו כמה יהודים כחלק מתהליך השלום. מישהו החליט כנראה למסך את הפשע המזעזע הזה על ידי העלאה לכותרות של סיפור עתיק מלפני שלושה חודשים ש"פתאום" הותר לפרסום.

ליל תשעה באב. חובשי הכיפות ממלאים את בתי הכנסת בתפילת איכה כשהם ישובים על הרצפה. ילדים קטנים חוגגים על הכיסאות ההפוכים.

ואז הבנתי, שאף אחד לא ב-א-מ-ת רוצה להקים את בית המקדש.

 

זה די נוח. צריך לצום קצת (עשרה בטבת, י"ז בתמוז, תשעה באב), פה ושם גם כמה ימים להתאבל ולא לשמוע מוסיקה, לומר קינות בקול מזוייף ו... זהו בעצם. י' אב כבר נחשב היום הלחוץ ביותר בנתב"ג.

 

 

בית מקדש? או-הו. זו עבודה.צריך להקים עמותה רשומה עם אישור רואה חשבון, וצריך לסלק את הערבים, וצריך לפוצץ את המבנים שיש שם, וצריך להתחיל להביא מהנדסים שיתכננו, ואדריכלים שיעצבו, וצריך להשיג אישורים מרשות העתיקות כדי לבנות באתר ארכיאולוגי...

ואחר כך השכנים (החילונים, הערבים, הנוצרים) יגישו התגנדות לבניה, ויש ועדה מקומית, וועדה מחוזית, וועדה ארצית לתכנון ובניה שתדרוש הגבלת גובה המבנה ואחר כך צריך גם לשלם מס שבח...

 

וצריך לנהל מלחמות-עולם על מי ינהל את התהליך ומי יהיו הסגנים בשכר-עתק ורכב צמוד, ומי יקבל עמלה מהתרומות, ומי יקבע מי יהיה הכהן הגדול, ומי ילחם מול האוצר על תקציב לקורבנות, ובתי המשפט ואוהבי בעלי החיים שיוציאו צו ביניים נגד הקמת המזבח ובתי המטבחיים.

 

 

ואחר כך, כשבית המקדש יהיה קיים, מול השערים של הר הבית תהיה הפגנה של נטורי קרטא ותולדות אהרון (לפחות) בדרישה להסיר את החרפה ולהחזיר את המסגדים להר, עד שיבוא המשיח בכבודו ובעצמו, ואולי אפילו נגלה שבזמן שחושבי הכיפות הסרוגות יקריבו קורבנות, ימשיכו במאה שערים ובברוקלין להתאבל על הבית החרב ועל העיר החרבה הבזויה והשוממה.

 

 

לא יותר פשוט קצת לא לאכול ?

ביום חמישי האחרון ניגשתי לטסט שהיה אמור להיות בשעה 7:10 בבוקר. הקב"ה ריחם עליי ויצאתי עם תחושה מצויינת לכיוון הבסיס.

אחרי כמה שעות ניסיתי לברר האם עברתי או לא. בדיקה באתר משרד הרישוי (תוצאה ראשונה בגוגל) לא העלתה תוצאות.

טלפון קטן למורה ולעוד חבר או שניים העלה את מספר הטלפון הבא: 03-5024000. חיוג למספר העלה כי הוא תפוס (מנותק).

חיפוש קצר בגוגל העלה שהמספר נכון, והבעיה אצלם.

 

מורה הנהיגה, שיש לציין שלא היה מופתע לא וויתר, ונסע ביום ראשון פיזית למשרד הרישוי, שם גילה כי הטופס הירוק שלי אינו ברשימת הנכשלים, אבל איש שם לא היה מוכן לתת תשובה סופית - עברתי או לא עברתי.

 

עבר יום שישי, עברה שבת, עבר יום ראשון... וכל העולם מציף אותי בשאלות...

 

רק בצהרי יום שני (4! ימים) התקבלה התשובה הסופית והרשיון בצידה.

 

 

 והשר שממונה על כל הבלגן הזה עוד רוצה להיות ראש ממשלה.

 

 

__

לכל המאחלים:

זה לא שאני יכול לנהוג עכשיו. להוריי אין רכב (וכפועל יוצא -אין מי שיהיה מלווה), כך שלנהוג בפועל אני אוכל בעוד חודשים רחוקים.

לפני חודשים אחדים הגענו למסקנה לפיה יש צורף להוסיף לבית הכנסת של הבסיס גם עזרת נשים.

 

אז איך בונים עזרת נשים? משתמשים במה שיש. אני בחרתי להשתמש במפות שנשארו ממבצע פסח, עליהן הודפס סמל הצבא והרבנות ו"במצות תשבו שבעת ימים".

 

קצת סלוטייפ (אחד החומרים הכי שימושיים בעולם), קצת קשירות וזה עובד.

 

משך שנים, כמו אולי לכל נער דתי, היו לי "תקלים" קבועים עם ההורים על רקע תפילת הבוקר בשבת. זה לא שלא רציתי לקום - זה פשוט לא קרה יותר מדי פעמים, או קרה באיחור.

עד שיום אחד החלטתי לשים סוף לתופעה. בעזרת מנגנון המשימות המתוזמנות של חלונות, הגדרתי קובץ מוסיקלי ארוך מספיק ובעוצמה חזקה מספיק, לכל שבת בשעה 8 ומשהו בבוקר.

הפיתרון הוטמע, והבעיה נפסקה. הרמקולים רבי העוצמה העירו את כל הבניין בערך - אבל מאז לא פספסתי ולו תפילת שחרית אחת של שבת.