מי מאיתנו שלא מכיר את מנועי החיפוש השונים או את האינטרנט, יהפך עד מהרה למיושן, מטופש וגם חסר כלי אמיתי לחיפוש ומציאת מידע. גם מי שלא אוהב את האינטרנט או אף מתנגד לו (כמו בת-דודתי החרדית לעייפה) ימצא את
מדובר בכלי שניתן "לעבוד" עליו, ולכן צריך התייחס לעמודי התוצאות בהתאם - בביקורת
עצמו עד מהרה מתחבר מהעבודה או מבית של חבר, רק כי הוא צריך לחפש משהו.
"גוגל", נחשב אולי למנוע חיפוש גאוני, אבל הכלים בהם הוא משתמש הם אלגוריתמים ממוחשבים בסך הכל. עם הזמן, אנשים הבקיאים בתחום החלו לנתח את האלגוריתם ולנצלו על מנת לקדם אתרים ודפים שלהם לראש תוצאות החיפוש. החומר הרב שפורסם ברשת בנושא מאז מאפשר לכל אחד לעשות את העבודה ובאמצעים פשוטים וזולים.

העסק התחיל בערך בסביבות 2003, בעת בה מתנגדי המלחמה בעיראק העלו לראש התוצאות על חיפוש הביטוי "כישלון חרוץ" (miserable failure) באנגלית את אתרו הרשמי של הבית הלבן. מהלך דומה נעשה בתקופת מלחמת לבנון השניה בה תוצאות הביטוי "כישלון חרוץ" הקפיץ את דף הבית של משרד ראש הממשלה כתוצאה ראשונה.

גם אנשי השיווק והפרסום יודעים את זה, ומשקיעים בהתאם. תוך זמן קצר צצו עשרות חברות בשוק שהתמחותן היא "קידום אתרים" או SEO. עם הזמן התחלקו החברות לשתיים -אלו שעובדות רק בכלים לגיטימיים (White Hat - כובע לבן) ואלו שעובדות בשיטות שמטרתן היא לשקר על מנוע החיפוש ("כובע שחור" - Black Hat). לא אלאה את הגולש הלא מקצועי בשיטות העבודה של אלו או אלו, ורק אסתפק ואומר שההבדל הוא בסוג החומר בו הם מלעיטים את הגולש ואת מנוע החיפוש.

אגב, גם הקישורים של דפי זהב בדף הבית והחדשות של ערוץ 7, כמו ה"קישורים ממומנים" בתחתית דפי האתר אינם מיועדים לגולשים  אלא למנועי חיפוש. גולשי ערוץ 7 לרוב לא מעניינים אותם וגם מנהל הפרסום של האתר בעברית יודע את זה.

 

בפעם הבאה שאתם רואים טקסט לא ברור באיזה אתר ומילים מודגשות ללא צורך - דעו לכם, זהו חלק מהבלוף. כך גם הפרדה בין אותיות קישור (ו' החיבור, ה') לבין מילות מפתח.

 

 

שום דבר, רק לדעת שמדובר בכלי שניתן "לעבוד" עליו, ולהתייחס לעמודי התוצאות ככאלו שאולי עברו מניפולציה. גולשים מנוסים יותר יעדיפו לחפש מילות מפתח לא נפוצות על מנת למצוא חומר איכותי ש"מסונן" מהתוצאות או להשתמש במנועי חיפוש שונים מדי פעם.

לפני כעשור וקצת, פסעתי את צעדיי הראשונים בכיתה ד' של בית הספר הפרטי הקרוב למקום מגוריי. יחד איתי היו עוד כ-25 תלמידים שהוריהם שילמו 400 שקלים חדשים טבין ותקילין עבור האפשרות לנכוח שם.

עברו עוד כמה חודשים, ט"ו בשבט החל להתקרב וכך גם לחשושים בהפסקות  בצידי הכיתה. אם עד אז כ-95% מהתלמידים בילו את ההפסקות על המגרש, הרי שמעכשיו אחוז גדול של ילדים בילו את זמנם בכיתה בסחר-מכר. דקות בודדות הספיקו לי לקלוט במה העסק הפעם. "נפצים".

יודעי דבר סיפרו לילדון תמים כמוני כי מדובר בחומרים שעיקר התמחותם הוא "בום", וכל המרבה הרי זה משובח. היה גם מי שטרח לספר שהחומרים הללו לא חוקיים, ושההנהלה אוסרת על קיומם.

האיסור על קיומם איפשר גם, כדרך אגב, גניבות של הציוד האסור. איש בל יעיז להודות שגנבו ממנו את החומרים האסורים.

 

 

עברו השנים, ושום דבר לא השתנה. ילדים גדולים מפוצצים נפצים גדולים, וגם כשהתופעה גוועה בשכבה שלי, הרי שהיא עדיין חיה ובועטת בקרב גילאים נמוכים יותר, וכך תקופת קדם-פורים עוברת לה מלאה בפיצוצים מפיצוצים שונים.

בתור מי שמשתדל לשמור על בריאות אוזניו ולשמוע מוסיקה בווליום נמוך (במיוחד באוזניות), מיותר לציין שאני לא מחבב את התוצאה במיוחד. קל וחומר מבוגרים.

 

 

הצרה היא הזאטוטים הקטנים שמתלהבים מכל הזבל הזה בלי לחשוב על הסיכון הבטיחותי, בזבוז הכסף (בעיה בפני עצמה) והנזק לעור התוף.

אולי למישהו יש רעיון יצירתי שיזרוק את הזבל הזה מהאוזניים שלי?

מי אינו מכיר את פרוייקט השו"ת של בר אילן. מאגר תורני אדיר שהופך עם הזמן יותר ויותר לחובה
בעלי מחשבים ניידים מעדיפים את הגירסא הפרוצה, על אף שיש להם גירסא חוקית למהדרין. נוצר מצב הזוי לפיו משתמשי התוכנות החוקיות נפגעים, ובעלי הפיראטיות לא.
בכל בית יהודי. פרוייקט שהחל לפני כמה עשורים והפך למגה-מאגר של תוכן רב בעל יכולות חיפוש מתקדמות. עם שיפור הביצועים של המחשבים נעשה החיפוש מהיר ויעיל משמעותית.

 

הבעיה היא המחיר.

אמי קנתה את הפרוייקט באופן חוקי לפני מספר שנים, במחיר שנע בסביבות ה-2000 שקלים חדשים ויותר, כאשר מישהו חישב שבעלות הזו ניתן יהיה לכסות את ההוצאות על הפקת התקליטור.

אז אמא קנתה חוקי, אבל על כל רשיון חוקי היו עוד 20 כאלו שהורידו את התוכנה מהאימיול, תוך שהם טוענים שמעולם לא יקנו את התוכנה במחירה הנוכחי.

 

תארו לכם שמחר ימכרו את פרוייקט השו"ת בכ-250 שקלים לתקליטור לשימוש אישי. מדובר בסכום שכל אברך מתחיל (כמעט) יכול להרשות לעצמו, והיה משלם בשמחה בשביל הדיסק בגירסא רשמית וחוקית. הסכום שהיה נכנס לכיסיהם של מפתחי הפרוייקט היה עולה פלאים ונותן דחיפה אדירה לכל הפרוייקט.

 

גרוע מכך, על מנת שאי אפשר יהיה להעתיק את הדיסק הושקעו כספים רבים בהגנה על התוכנה, מה שלא מנע מכמה האקרים חובבים לפרוץ ולהפוך את הגירסא האחרונה (15+) לנגישה לכל פרד ממוצע. בעוד שהגירסא החוקית מחייבת את הדיסק בכונן וממררת את חיי המשתמש, בעלי מחשבים ניידים כמוני (וכן משתמשים ארגוניים או מחשבים צה"ליים מוקשחים) מעדיפים להוריד את הגירסא הפרוצה מהרשת, על אף שיש להם גירסא חוקית למהדרין. נוצר מצב הזוי לפיו משתמשי התוכנות החוקיות נפגעים, ובעלי הפיראטיות לא.

 

בזמנו בצה"ל הופעל ניסוי במסגרתו נפתח אתר פרוייקט השו"ת לכלל משתמשי זרוע היבשה. גם שם הסכום שדרשו אנשי פרוייקט השו"ת מהצבא היה ממש לא ריאלי. בסכום חד פעמי (ולו גבוה) ניתן היה להזרים כסף רב לפרוייקט, למרות ה"הפסד" שנראה באופן יחסי.

 

אז יהיו מי שיגידו לי שהמחיר שהוצע (250 ש"ח) לא ראלי. אני חושב אחרת. במידה ויוצע המחיר הזה, כמות הרכישות לדיסק תעלה פי עשרים אם לא פי שלושים, על ידי כל אלו שירצו ויעדיפו לשלם (סכום שפוי, ביחס לשימושם בתקליטור) על השימוש בו.

במחיר כזה יוכלו גם לוותר על כל ההגנות העולות כסף רב ובמילא נפרצות או נעקפות בנקל על ידי "בעלי מקצוע" מסורים.

 

כסת"ח: אין באמור לעיל בכדי להמליץ על העתקת תוכנה ללא רשיון חוקי. רק ציון עובדות. כמובן שאין שום בעיה חוקית למיטב הבנתי בשימוש בגירסא שנפרצה, על מנת להקל את החיים של המשתמש ששילם כסף רב.

 

 

------------------------

בעקבות פספוס האוטובוס לכיוון הבסיס, מצאתי את עצמי ביום ראשון שעבר על הרצפה של התחנה המרכזית בירושלים, בישיבה מזרחית כשהמחשב הנייד עליי ומחובר לנקודת חשמל שהסתתרה מאחורי משהו, בודק אימייל.

תוכן ההודעה בישר על כך שאחד מראשי פעילי פולארד, נפתלי מאיר התארס עם אליענה, גם היא מראשי הפעילים. קפיצה קטנה לפורום של מטה המאבק העלתה כי בשבועות האחרונים התארס עוד זוג, גם הם היו מפעילי פולארד בשלהי התקופה שבה הייתי שם.

 

מעבר למזל-טובים חמים ולוהטים לזוגות המתארסים וברכה שיראו בעז"ה הרבה אור בבניינם המשותף, אי אפשר היה שלא להתחמק מהמסקנה ששוב הכתה בראשי:

 

 

 

אמנם רק לפני חודשים בודדים "שיניתי קידומת" אל מעבר לעשרים, אבל ממבט חד ומפוקח על המציאות הגעתי למסקנה הנ"ל כבר לפני אי-אלו שנים.

 

גדלתי בסניף של עזרא, תנועה שבה השיטה היא לרוב להפריד לחלוטין את הקבוצות עד ההפיכה לגרעינים, ואת הגרעינים (י' ומעלה) לערב חלקית היכן שהדבר רלוונטי (למשל: לא קומזיץ). הגיע הגיל ואיתו התחילו גם מאבקי ההפרדה הבלתי נגמרים, שכללו בעיקר רדיפה של מי שחשב אחרת, ועל כך אולי אכתוב פעם.

ישנה כמובן גם תנועת אריאל, שם ישנה הפרדה ברמת הסניפים, ומהשנים האחרונות, לא תאמינו, גם הפרדת שעות בהנהלה הארצית, משל הייתה בריכת שחיה או חוף ים.

 

בגילאים המדוברים ישנן בעיות לא פשוטות הרלוונטיות לחברויות מוקדמות למינהן, וכן דברים נלווים. הפיתרון הפשוט שבו בוחרים רוב המחנכים והמדריכים הינו להפריד.

לטווח הקצר הפיתרון הזה מוכיח את עצמו. הצרה מתחילה חצי עשור אחר כך. אותו בחור מגלה שיש לו רק שיטה אחת להכיר.

מדובר בשיטה הנפלאה ההיא שבה צריך לבזבז ערב על מי שאתה לא מכיר בכלל, וייתכן שאחרי חמש דקות תגיע למסקנה שאתם לא מתאימים. כאבי לב בלתי נגמרים, בזבוז כסף וזמן, יאוש שמצטבר הם רק חלק קטן מתופעות הלוואי של הצרה הארורה הזו.

ניתן בעליל לצפות כי בדיוק עשור לאחר התחזקות ההפרדה בגיל הנעורים, החמירה בעיית הרווקות המאוחרת בציבורנו והגיעה למימדיה דהיום*.

 

בתקופתי במטה למען פולארד נוהל דיון ארוך בשאלה האם להפריד את הפעילות, לא זוכר מה הוחלט אבל הפעילות בפועל לא הופרדה. פולארד עדיין בכלא, אבל הפעילות למענו הולידה (בינתיים) שלושה זוגות מאורסים ו/או נשואים. גם המאבק בגירוש הוביל ללא מעט חתונות (עתיה זר, בשבע 258) וכך גם פעילויות שונות נגד תוכניות האסון המשתנות של ממשלות ישראל.

 

 

יש לי תחושה חזקה שהפיתרון נבחר לאור העובדה שהוא פשוט ועובד לטווח הקצר, בלי שום מחשבה על מה קורה בהמשך, ועל ההשלכות.

(יש כמובן פיתרונות מקומיים - אבל הם רק מקומיים ומשאירים רבים ללא מענה)

 

 

____________

* בשולי הדברים: התופעה של רווקות מאוחרת ועליית גיל הנישואין עוברת על כלל החברה המערבית, אולם קשה להתעלם מכך שגם אצל מי שהיה מנותק יחסית מתרבות המערב, ולא החליט במודע שאינו רוצה להתחתן כרגע כמקובל שם, הבעיה קיימת ובאחוזים מבהילים. מכאן - שהגורם החיצוני אינו הבעיה אלא אולי דווקא הראקציה אליו.

בתקופת מערכת הבחירות בשנת 1999 לטעותם, ניסה אהוד ברק למכור את עצמו כמנהיג מרכז עד ימין לייט. הנ"ל הבטיח את י-ם בריבונותינו, בירת ישראל לנצח, אין חזרה לקווי 1967 ומשפט המחץ - "לא 90% ולא 50%".

בראיונותיו ליומן ערוץ 7 הוא הרבה לתקוף את נתניהו על מה שעולל, אם כי כל מה שאמר על נתניהו מתאים בהחלט לאולמרט.

 

האזנה עריבה, ותודה למחלקת הארכיון של ערוץ 7.