באחד מלילות החודש האחרון נכחתי בארוע שהיה מרוחק מספר קילומטרים מביתי. כהרגלי במקומות כאלה, בחרתי פינה צדדית והעדפתי להביט על הרוקדים ועל הבלגן מהצד. בתחילה הסתכלתי על החוגגים אבל אחר כך צפה ועלתה בראשי דווקא סביבת הפיתוח שלי ופינת העבודה.

 

בתור מי שתמיד חיפש משהו מעניין/חשוב/עם ערך מוסף בעבודה שלו, יש משהו כיף בלדעת שיש משמעות ממשית לכל השורות ב"סינית" (לדברי הסביבה) שאני כותב. לכל הלילות ללא שינה שביליתי בשדרוגים ובתחזוקה של המערכת שמחזיקה את האתר הזה ובשאר הדברים שאותם אני עושה בשמחה ותוך אהבת המקצוע והכלים שלי.

 

זה יכול להיות שרשור בפורום שאני קורא אחר כך שהנער/ה זכת/ה למענה חובבני אבל ראוי, צעיר שהכיר חברים/ות ברמה ראויה או סתם מישהו שהפלטפורמה עשתה לו טוב על הנשמה.

 

אבל הכי כיף זה להיות בשמחות של זוגות שהכירו כאן בין דפי הפורומים והאתר בכלל. במקום לקרוא על עוד רב שמתבכיין על הרווקים, אפשר לראות עוד זוג שיוצא לדרכו בלי עזרת המערכת הוותיקה שבדרך כלל רק מפריעה.

 

 

שיהיה במזל טוב!

על עמרם מצנע שמענו לראשונה כראש עיריית חיפה,  ואחר כך כיו"ר כושל ושמאלני של מפלגת העבודה. קצת אחרי כשלונו בבחירות מול שרון (מאמינים -בך-מצנע) פרש מהכנסת ולא הרבה אחר כך הרחיק עד ירוחם.

 

וכמה שאפשר לתעב את האיש הזה (סירב פקודה במלחמת של"ג), אי אפשר שלא להתרשם מעבודתו בעיר הדרומית, ואת רתימת נסיונו העשיר כראש עירית חיפה, אותו ניצל ל"הרמת" העיריה מהקרשים וקידום משמעותי של המקום.

 

אם הקב"ה שם אותו כאן - כנראה שיש לו תפקיד. ואולי זה זה....

 

 

גונן גינת התלהב בראיון לערוץ 7 מזה שעיתונו, ישראל היום, עבר לראשונה את "העיתון של המדינה" ידיעות אחרונות. אותי זה לא הפתיע בכלל.

כבר שנים שהציבור מוכן פחות ופחות לשלם על תכנים. זה התחיל מהצעירים שצורכים את המוסיקה והסרטים שלהם מהאינטרנט, המשיך מהירידה העקבית באחוזי קריאת העיתונים ועוד יותר באחוזי התשלום עליהם, המשיך בירידה החדה בהכנסות חברות התקליטים ואולמות הקולנוע.

 

האינטרנט הרגיל את המשתמשים הצעירים שלא צריך לשלם על תוכן, ואין סיבה שההרגל הזה ישתנה. כך ניתן לראות התנפלות רבתי על עיתוני/עלוני השבת בבתי הכנסת, חרף רמתם הבינונית ומטה. זו לא הפתעה גם שהחינמון "בשבע" שולט בקטגוריה של הציבור הדתי לאומי בעוד שהחשיפה של "מקור ראשון" ירדה תוך שנה לכמעט חצי משהייתה. 

 

בגילאי ה-18+ לפי הסקר הזה צובר האינטרנט כ-80% חדירה, אם נוציא מהסקר את המגזר הערבי והמגזר החרדי, זה אומר שאחוז החשיפה לאינטרנט (גם החלקית, למשל משכנים או בעבודה) בקרב יהודים בישראל עומד על בערך 90%, והציבור הדת"ל לא שונה במאום.

 

במגזר החרדי התופעה זהה רק איטית יותר - העיתונות החרדית מאבדת את הכתר לאתרי האינטרנט, תוך שהיא מנסה לקדם את המאבק נגד המדיה החדשה שמוציאה את כל המוגלה מחצרות הרבנים.

המאבק הזה, שנכנס להילוך גבוה בשנה האחרונה הוכיח את עצמו כחסר תועלת בגדול, למעט הצלחה מינורית בתחום הפרסום.

 

 

הציבור רוצה תוכן חינם, ומי שלא יספק את זה - לא יהיה פה.

 

 

 

 

 

מנכ"ל משרד הבריאות פרסם בשבוע החולף ידיעה במסגרתה הוא מתלונן על "מסע הפחדה שקרי של חברות הביטוח", בטענה ש"חברות הביטוח המשווקות ביטוחים לכיסוי תרופות מצילות חיים, עושות זאת תוך שימוש במסרים שיקריים.".

 

אם נתעלם מכל הבלה בלה בכתבה (שהיא בסך הכל שכתוב של הודעה לעיתונות) נוכל לסנן מתוכה פרט אחד קטן וחשוב. מסתבר, שמערכת פרטית ויעילה (חברת ביטוח) מסוגלת לתת בעשרים שקל בחודש, כיסוי לכל התרופות מצילות החיים שעליהן כל שנה אנחנו שומעים על הפגנות ומלחמות עולם מול הכנסת ו/או קופות החולים.

 

אנחנו כבר משלמים מאות שקלים בחודש כדי לממן את מערכת הבריאות הציבורית ה"מתקדמת" והביטוח הלאומי(אפילו משכורות נמוכות משלמות בסביבות ה-100 שקל בחודש), אלא שהגופים הללו מתמחים בעיקר בלבזבז את כספינו בדרכים שונות ומגוונות שעלי חלקן הקטן עולה מבקר המדינה כל שנה.

 

אם זה מה שהשוק החופשי עושה בעשרים שקל, מה הוא יוכל לעשות בארבעים (מס בריאות ממוצע על משכורות נמוכות)?