|
ד' סיון תשס"ט, 27/05/2009
אם במקרה מישהו חוזר עכשיו מכוכב אחר, הוא היה בטוח שדנה בנט הייתה מינימום ראש ממשלה. מסיבת העיתונאים בשידור חי בערוצי התקשורת השונים (כמעט כולם!) והכותרות הראשיות של העיתונים מלאו בדנה המסכנה, שנרצחה על ידי מחבל ערבי, מן הסתם בגלל שהיא יהודיה. יהודים אחרים שנרצחו על ידי ערבים זכו בקושי לשורה בשער העיתון עם הפניה לעמוד 20. חסרי וחסרות המעש בבסיס הצבאי בו ביקרתי אתמול (וכידוע לכם - אין מחסור בכאלה בצבא, בלשון המעטה), ישבו וצפו כמרותקים במסיבת העיתונאים, ובה תאור העלילה הנשמעת להם כסרט קולנועי מהסוג שהם רואים במועדון יום ולילה. ערוצי התקשורת ממשיכים ודנים בסיפור כאילו אין שום דבר אחר בעולמנו. לצערם (ולמזלינו) דנה הי"ד לא נאנסה לפני שנרצחה, או-אז, העיתונים היו מלאים בתאורים פורנוגרפיים ובתאור פלסטי-עלילתי מדוייק של האונס, וככל שיזעזע - כן ייטב. אגב, חברתו של הרוצח - מן הסתם עוד גויה שהועלתה על ידי הסוכנות מחבר העמים, ומי שקרא את שמות הרוצחים הסדרתיים בשנים האחרונות כפי שפורסמו בעיתונות גילה שאחדים מהם, אף הם ככל הנראה גויים מרוסיה. ובלי קשר: אילו אני הייתי בנימין נתניהו או אהוד ברק, חשיפת גופתה של דנה הי"ד היה שקול לזכיה בפיס. גירושי המאחזים ופשעים נוספים דומים מוסתרים היטב מאחורי סקנדלים תקשורתיים ריקים מתוכן. ____________________________ הכתוב כאן על חשודים - הכל לכאורה, מסקנות סופיות יוכחו בבתי המשפט (כמובן במידה ומאמינים להם)
כותרות היום ביטחוןמדיניות בארץ כלכלה פנאי
|
|
ה' אייר תשס"ט, 29/04/2009
מדי ראשית חודש אייר אני מגלה ברשת ובעולם שמסביבי מטיפים המפיצים כרזות ופרסומות ענק. "עלון שחושף את דעת מקימי המדינה לדת", "מה חשב הרצל על התנצרות" וכו' וכו', כשהמטרה היא הורדת יום העצמאות מגדולתו. אז הגיע הזמן לכתוב: אנחנו יודעים את זה - והרבה יותר מזה, ועדיין שמחים. לא מעניין אותי מה חשב הרצל בתור צעיר, ואני יודע מה חשבו ראשי הציונות על "אבק האדם" (לדידם) באירופה (כלומר המשפחה שלי, הי"ד), ומה עשו ה"צדיקים הגדולים" הללו בראשית שנותיה של המדינה וגם בהמשך (גרוש ימית שבימים אלו מלאו לו 27, גרוש קטיף, אסון אוסלו ואחרים). אנחנו חוגגים את יום העצמאות לא בגלל בן גוריון או הרצל, אלא בגלל שהקב"ה נתן לנו מדינה שצריך לדעת להעריך עם כל חסרונותיה. הומלס שקיבל דירת חדר צריך להגיד תודה ולא להתחיל לבכות שיש נזילה בשרותים. זה שאנחנו לא מרוצים (בלשון המעטה) מההתנהלות הנוכחית של השלטון ושואפים לשנות אותה, לא אומר שאנחנו לא יודעים להעריך את מה שיש לנו. חג שמח ! שנזכה לגאולה שלמה בקרוב
|
|
כ"א ניסן תשס"ט, 15/04/2009
אח שלי, "צדיק הדור" החליט שהוא לא אומר/עומד בתפילה לשלום המדינה ו/או חיילי צה"ל. במגזר החרדי זה שנים שמעולם איש לא התייחס בצורה כלשהי למדינה ו/או לחייליה. לכבוד החג, חיפשנו ומצאנו במחזור בן ה-108 מה היו אומרים אבותינו (שלא היו חשודים על ציונות) בשבתות ובחגים. תפילה לשלום הקיסר ירום הודו מתוך מחזור מתרס"א מהמחזור הזה אני למד שני דברים: 1. משפחת הקיסר הגוי הרצחני והנהתן מוגדרת אצלם "הרמה והנישאה" (נכון, גם מחמת אימת הצנזורה), והגבירה ביקרת תפארתה. אבל נכדיהם וניניהם מסרבים להתפלל לשלום המדינה ו/או חייליה, בניסוח שמתייחס אל ראשיה שריה ויועציה לכל היותר ב"תקנם בעצה טובה", ורחוק מלהאליל אותם באופן אישי. 2. שהם לא נמנעו מלהזכיר אישה במחזורים או בסידורים. ספרו את זה עכשיו למי שכותבים בהזמנות שלהם "שם משפחה ורעייתו", כאילו שאמו של החתן/הכלה לא עבדו מספיק קשה ולא ראויים לאזכור. וסתם לתיעוד ההסטורי, הנה השער של המחזור, שהודפס בשנת תרס"א בדפוס לוין-אפשטיין בפולין. החותמת - "מספרי חיים פינקלשטיין (אביה של סבתי), קלצה".
|
|
ט"ו ניסן תשס"ט, 09/04/2009
הכל התחיל מאחד מהעלונים שמסתובבים בבית הכנסת, שפרסם בשער שלו ציור של העולים להר הבית, כשברקע - חניון וכבישים. הרעיון יפה, אבל - איך לאמר - רחוק מהמציאות. ואם ננסה להוריד את התוכנית לפסים מעשיים, לא חסרות בעיות. נניח שמחר ירוד בית המקדש מהשמים. חוסר התכנון המבחיל של ירושלים יגרור לפקקים שימשכו מהכניסות השונות לעיר עד צומת עפרה, צומת הגוש ומכיוון השפלה - צומת מסובים. כל תאונה מסכנה על כביש 1 כבר היום חוסמת את הכביש הקריטי והחיוני משך שעות. שיקולים פוליטיים מונעים הרחבת כביש 443 או העברת הרכבת המהירה בסמוך לו (בתוואי קצר, ובשיפוע הגיוני), ובמקום זה משקיעים מליארדים כדי לחפור מתחת לאדמה בתנאים לא אפשריים. למעשה, אולי דבר אחד כבר מוכן: רחבת הקיר העתיק ממערב להר הבית, יכולה לעבור הסבה לתחנת רכבת או אוטובוסים מצויינת, מה שידרוש גם פרוק חומות העיר העתיקה לטובת הרחבת כבישי/מסילות הגישה למקום. בשביל להעביר שישה מליון איש לאזור ירושלים צריך רכבת מהירה במסילה מוכפלת, ולא רכב פרטי. גם את ציר 60 מכיוון דרום (ב"ש וכו') צריך להפוך לכביש מהיר תלת מסלולי לפחות מצומת הגוש, וגם זה אם נניח שלא אפשרי לבנות רכבת בתוואי הזה. אפילו אם מחר יפלו המסגדים ובית המקדש ירד מן השמים, מישהו יצטרך לחבר את כל הקומפלקס הזה לחשמל (תחשבו על צריכת החשמל של מבנה כזה, ועל חימומו בחורף הקפוא) ולוודא שהתשתיות העלובות של העיר העתיקה יכולות "לסחוב" מבנה בגודל כזה. מישהו יצטרך גם "לגלח" כמה בתים כדי לבנות מקוואות לשני מליון איש, וגם להרחיב את צירי הגישה באזור, כולל שרותי הלנה ותשתיות נדרשות (שרותים לישנים בשטח, מטפים נגד שרפות בתנורי הפסח וכו'). בלשכת הגזית יש סנהדרין ועוד כל מיני פקידים. נכון? הם צריכים משרד על כל נספחיו. מישהו יצטרך לתכנן מרגע לרגע אבזור משרד לעשרות עד מאות פועלים, מנהל רכש הקרבנות למשל, או הכוהן הגדול, או אפילו הפקיד שקובע איזה כהן הולך לאיזו מטרה צריכים מחשב על השולחן. מישהו אחר גם יצטרך לתכנן ולממש בשטח בית המקדש מבנה תקשורת, שיכלול מן הסתם לפחות חדר שרתים אחד, מערך גיבוי מתאים, חיבור לאינטרנט ומרכזייה לכמה מאות שלוחות טלפון. אגב - לא חסרים פתרונות טכנולוגיים פשוטים יחסית (Asterisk?) לחלק מהבעיות האלה. ועוד לא דיברנו על מצלמות אבטחה ורשת, אתר תדמיתי מאובטח לתרומות או מכלאה לבעלי חיים, ואפילו לא על דברים פשוטים יותר כמו תשתיות מים וביוב (שחלקן נבנו על ידי הוואקף, אבל לא בהספק הנדרש. דמיינו מה זה שרותים לשני מליון איש). ויש עוד עניינים: מישהו רוצה להיות רואה החשבון של מחלקת הקרבנות של בית המקדש? או עורך הדין שילחם בבתי המשפט נגד התנגדויות של ארגוני בעלי החיים בקשר לקרבנות? אבל מי צריך את כל זה בכלל. יושבים בבית עם איזו הגדה, אומרים בשפה רפה לשנה הבאה בירושלים הבנויה, וזהו בעצם.
|
|
ז' ניסן תשס"ט, 01/04/2009
6 שעות ארך נקיון הפסח בחדרון הקטן שלי. כולל פרוק והרכבה ונקיון של ארון תקשורת, וכלל הציוד שהיה מפוזר בשקיות ועל הרצפה. בשלב השיא רוקנתי את כל תכולת הארונות והמדפים והשולחן (למעט המחשב ונספחיו - רמקולים וכו') על הרצפה. תהנו. נסו לזהות כתפזורת: מיקסר אודיו, מחשב שלם, שני מאווררים, שני נתבים (אחד של סיסקו), כבל רשת, עוד כבל רשת, עוד 20 כבלי רשת, 20 כבלי 8 (של רדיו טייפים), 30 כבלי מתח של מחשב, מפזר חום, שעון שבת, סטיקרים, חבילת דיסקים, חבילת תמונות (לפני עידן הדיגיטלי), שנאי, עוד שנאי, קופסאות של לוח אם, קליפס של מאוורר, בד שחור, תעודת הוקרה, תעודת גמר, 20 מפצלי/מתאמי אוזניות ו-RCA, עשרים כבלי אודיו (טוב, בערך), 6 כבלי RCA, חמישה כוננים קשיחים, 6 כבלי IDE, 7 כבלי FDD (נזרקו ברובם לאשפה), סידור, עוד סידור, מספריים, עוד מספריים, עוד מספריים, 6 סלוטייפים, דבק פלסטי*3, דבק מגע, פנס*2, מטען אוניברסלי לניידים, ספרי מחשוב, ניירות בנק, ניירות הסטוריים שלי (כולל תעודת הפדיון ואחרים), מכונת גילוח, ספרי קודש (לא ממש על הרצפה כמובן), קיטבג צבאי, מפצל שקעים 4, מפצל שקעים 6, עוד מפצל שקעים 4... וזוהי רק ההתחלה לה לה. גריפת הזבל מהחדר. שימו לב: מדובר רק בחצי מכמות הזבל הכוללת.
|
|
מאחורי המסךמאת משה למפרט
משה למפרט, נשוי, מתכנת, על נושאים מגוונים בין פוליטיקה לבין אינטרנט וטכנולוגיה.
תגובות, הערות, הארות ומעטפות נפץ ניתן להעביר בדואר אלקטרוני: moshel@a7.org
עוד בבלוגים
|
מלחמות צה"ל ביהודיםאלוף שקדי: צריך לחפש צרופי מחנות בעם ישראל ולא לחדד את המחלוקת עם החרדים
