יסוד כל הבעיות של הקיום האנושי הוא סופיותו של האדם
"...ערימה של מטורפים משיחיים אשר אין לה מה לחפש שם זולת טירוף בעיניים..."
(תגובה למאמרו של גדי בלטיאנסקי,"העם לא נקרע",אתר ynet, 18.08.05 למניינם)
שלום לכם קוראיי הנאמנים.
היום, ברצוני לדבר על נושא אחר-המשיחיות. הדיון בו יחולק לשלושה חלקים:
המשיחיות מנקודת המבט הפרטית-תידון היום במאמר זה. המשיחיות מנקודת מבט כללית-נדון בה בעז"ה בלי נדר בפעם הבאה במאמר "דת ומדינה".לאחריה, המאמר האחרון שיחתום את הטרילוגיה המרתקת ביותר מאז "שר הטבעות"-"על משיחיות וריאליזם" .
ועכשיו,לאחר כל ההקדמות....
כידוע, למשיחיות אין יחסי ציבור מוצלחים במיוחד בחברה הישראלית. הציטוט שבכותרת הינו כמובן ציטוט מוקצן, אך לא ייחודי-ניתן למצוא רבים כמוהו במרחב התקשורתי והציבורי, במיוחד כלפי שתי קבוצות אשר נתפסות כאקטיביסטיות, דהיינו פועלות פעולות ממשיות אשר ייתרמו לתפיסתן לביאת המשיח-הציונות הדתית וחסידות חב"ד.
במאמר זה אנסה לייצר קצת "יחסי ציבור" חיוביים למשיחיות,כשאנסה לבאר-ולו מנקודת מבט מצומצמת וחלקית מאוד,מהו "עניינה" של המשיחיות?
מה הבשורה הגדולה שהיא נושאת?
מדוע ביאת המשיח הפכה לאחד מי"ג העיקרים של הרמב"ם?
מה כל כך משמעותי בגאולה,שכאשר אדם עולה לשמיים אחת השאלות היחידות אותן הוא נשאל היא האם "צפית לישועה"(ע"פ הגמ' בשבת לא.)?
בעידן הפוסט מודרני נפוץ העיסוק מנקודת מבט קיומית(אקזיסטנציאליסטית בלעז), במקום השאלות הפילוסופיות המופשטות שנהגו לדון בהן בדורות קודמים.מבלי להיכנס כרגע לשורשי התופעה אנסה אף אני "ללכת עם הזרם" ולהסביר את הנושא שבכותרת-המשיחיות, מנקודת מבט קיומית.
הכלי בו אשתמש הוא כנראה הספר הקיומי ביותר בתנ"ך-ספר קהלת.(אמנם גם איוב ניתן לתיוג כקיומי אך בו ניתן לעסוק אף ברובד פילוסופי מופשט,ואילו קהלת הוא באופן מוצהר ספר שעניינו "חיפוש אחרי האושר")
המירוץ חסר התכלית של החיים המודרניים
הספר פותח באמרה פסימית-השזורה כחוט השני בווריאציות שונות לאורך הספר ומהווה למעשה את המסר המרכזי שלו:"אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל".אז מהו ההבל?
ומדוע הוא כה משמעותי בספר?
הדברים יתבררו לאור הפסוקים הבאים:
"מה יתרון לאדם בכל עמלו אשר יעמול תחת השמש. דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת.וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם......מה שהיה הוא שיהיה מה שנעשה הוא שייעשה ואין כל חדש תחת השמש"(קהלת,א',ג'-ה',ט')
קהלת מתאר מציאות פסימית.עגומה.
הפסימיות לא נובעת מפרט בעייתי כלשהו בחיים, שאם כן הייתה ניתנת לפתרון מעשי כזה או אחר-היא נובעת ממשמעות החיים עצמם!
תחושת חוסר המשמעות מתבטאת בתחושה שכל דבר הנעשה בעולם הוא זמני.
הבעייה העיקרית היא המעגליות: מה שהיה הוא שיהיה מה שנעשה הוא שייעשה.בסופו של דבר הכל חוזר על עצמו,וכל המעשים מובילים חזרה לנקודת ההתחלה.
משל למה הדבר דומה?
אם אפגוש תלמיד תיכון ממוצע ואשאל אותו:
"אמור נא לי תלמיד יקר, מדוע אתה לומד?"
"מה זאת אומרת? יש לי מחר בגרות!"
"ומה תעשה עם תעודת הבגרות?"
"כך אוכל להתקבל לאוניברסיטה!"
"ומה תעשה באוניברסיטה?"
"אוציא תואר"
"ומה תעשה עם התואר?"
"אמצא לי עבודה"
"ומה תעשה עם העבודה?"
"ארוויח כסף"
"ומה תעשה עם הכסף?"
"אקנה לי בית בו יוכלו ילדיי לישון,
מכונית בה אוכל להסיע את ילדיי לבית הספר,
ועם הכסף שיישאר אדאג לילדיי לחינוך הטוב ביותר"
"ומדוע הם צריכים חינוך טוב?"
"בשביל להוציא תעודת בגרות טובה..."
הדיאלוג הנ"ל הוא אמנם פרי דמיוני הקודח, אך ברמה כזו או אחרת הוא מתנהל בראשו של כל אדם.
אנו חיים בחברה שמנוהל בה מירוץ חסר פשרות לעושר חומרי, כזה שבמקרה הטוב הוא חסר משמעות כאשר האדם נפטר, ובמקרה הנפוץ יותר כולו מתבזבז בין רגע-על משכנתא,מזון וחשבונות חשמל וטלפון. כך או כך האדם מרגיש תלוש מהמציאות, מנותק,חסר ממשות,מן הערת שוליים חסרת משמעות בהיסטוריה, הנע כאדם שקוף-כעוד "ניצב" בתוך מציאות אכזרית ונטולת תכלית.
תחושה זו מתוארת בפתיחת ספר קהלת ע"י המחבר. על מנת למצוא מזור לכאבו מנסה המחבר נסיונות שונים: חלקם ממשיים(החכמה למשל) וחלקם תיאורטיים(ההוללות) למצוא משמעות לחייו. אך ככל שהוא מנסה ולמרות היותו של קהלת(הוא שלמה המלך) אדם שבורך בכשרונות, יכולת כלכלית והשפעה יוצאי דופן(עיינו מדרש תנחומא,יתרו,סימן ז') הוא מגלה שהכל הוא "הבל" וכלשונו של הרמב"ן- "שהוא הווה ונפסד מייד"(כתבי הרמב"ן,כרך 1,עמוד קפ"ה,דרשה על דברי קהלת,הוצאת מוסד הרב קוק). כלומר, כל הפתרונות למצוקתו של האדם שמנסה קהלת, הכל הוא זמני, חולף-כמו הבל היוצא מן הפה שבן רגע נעלם.(אגב באופן דומה מפרש הרמב"ן את סיפור קין והבל: קין-קניין,הבל-חולף, להראות שקניין האדם להבל דמה "(בראשית,ד',א'))
אז מה הפתרון?
באופן מפתיע לאחר כל הנסיונות שעורך קהלת הספר המשפט המסכם של הספר, הוא על פניו משפט מפתיע ומנותק מההקשר:"סוף דבר הכול נשמע את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם"
ובכן,לאור הבעיות שהעלה קהלת במהלך הספר,עולה השאלה:"מה הקשר?"
כיצד יראת ה' ושמירת המצוות היא התשובה לכל הבעיות שעלו בספר?
התשובה היא שיראת שמיים היא אנטי-הבל.היא מנגודת בתכלית להבליות החולפת של כל מה שמתואר בספר. יסוד כל הבעיות של הקיום האנושי הוא סופיותו של האדם. מהידיעה שהמוות אורב לו מעבר לפינה, מהידיעה שכל מעשה שקרה לפני שנייה כבר חסר משמעות- כי העני שהאכלתי אותו אתמול שוב רעב היום, והילדים שגידלתי בעמל רב גם הם עתידים למות יום אחד.
הפתרון הוא: דבקות אלוקית. משום שהקב"ה הוא אינסופי והליכה בדרכיו נותנת לאדם יכולת לגעת באינסוף. ועל ידי כך, כמו אדם המצלם תמונות מחתונתו או מטיול שערך עם חבריו-להנציח את הרגע לתת לכל מעשה קטן משמעות נצחית. המשפט המסכם של הספר לא בא "לבטל" את שאר הדברים שהוצגו בספר(החכמה,השמחה,הסבלנות,העזרה לזולת וכו') כי אם להכניס אותם בתוך "מסגרת": מסגרת תיקון העולם במלכות שדי,שהיא הנותנת לכל פרט קטן את משמעותו. כמו תמונה בודדת בכל סרט גדול,כך חייו של כל אדם בתוך סרט ההיסטוריה. הפתרון למעגליות היא הקוויות ההכרה שלעולם מבחינה מוסרית יש לא רק התנהלות מעגלית אלא גם התנהלות עם התחלה,אמצע וסוף.
הסוף הזה,התכלית הזו-היא היא עניינה של המשיחיות.
המשך יבוא...
יהונתן פולארדלק"י