בס"ד

ישנה מחלוקת ידועה על טעמי המצוות. יש שאמרו שאין לנו שום השגה בטעמם של המצוות, ומשום כך- חל עלינו איסור לחפש כאלה (לדוגמא: "מורה נבוכים" ח"ג כ"ו). לעומתם, היו שסברו שאע"פ שבטעמם הפנימי של המצוות אין לנו השגה, על האדם לחפש ולמצוא טעמים למצוות, וכך גם קיום המצוות שלו יהיה שלם יותר (לדוגמא "ספר החינוך" בהקדמתו). הבנת הטעם של המצווה מביאה את האדם להשלמה עם המעשה ולחיבור אליו, וממקמת את האדם במשבצת של "עושה מאהבה" והבנה, ולא מחובה ויראה.
התורה לא רואה את האבסורד וקשיי-ההבנה שבמצווה זו כחיסרון.

פרשת חוקת מפגישה אותנו עם מצוות "פרה אדומה". "אמרתי אחכמה, והיא רחוקה ממני", אמר החכם מכל אדם על מצוה זו. טעמה של מצוות פרה, המטהרת את הטמאים ומטמאת את הטהורים לא נתגלה ולא נתבאר. מצווה זו כ"כ עמוקה, מורכבת וסבוכה שטעמה אינו ידוע.

הנקודה המדהימה היא שביהדות "נהנו" מכך שמצווה זו לא מובנת. התורה לא רואה את האבסורד וקושי-ההבנה שבמצווה זו כחיסרון, אלא מדגישה את היותה מצווה לא-ברורה בכל הזדמנות אפשרית. מצווה זו מועלית בכל דיון על טעמי המצוות. לאלו הסוברים שאין לחפש טעמים למצוות מצווה זו מסתדרת יפה. ואלו שטוענים שיש לחפש טעמם של מצוות מודים שטעמה של מצווה זו גבוה מהשגתנו.

                              * * * * * * * * * * * * *

האדם אוהב לשלוט. הוא אוהב להרגיש ש"all under control"- הכל תחת שליטה. ברגע שאנחנו מאבדים את השליטה במצב אנחנו קורסים: "תסתיר פניך - יבהלון". לכולנו זכורה הבהלה הגדולה מ"באג 2000", הפחד האיום מהרגע בו נאבד את השליטה שלנו על העולם.
האדם אוהב לשלוט. הוא אוהב להרגיש ש"הכל תחת שליטה".

האדם אכן שולט. "תשיתהו במעשי ידך, כל שתה תחת רגליו". האדם נצטווה לשלוט "ורדו בדגת הים ובעוף השמיים". הוא חייב לנהל את העולם, גם כצורך פנימי שלו, וגם ככורח המציאות. אם העולם לא ינוהל ע"י מישהו, יהיה כאוס מוחלט. האדם חייב לדאוג לעולם ולנהל אותו.

השליטה של האדם מסכנת אותו, ומציבה את העולם כולו במקום מסוכן. כשהאדם שוכח את תפקידו ומאבד פרופורציה בקשר אליו הוא עלול להתגאות ולטעות בשיקול דעתו. הוא עלול לאבד את בטחונו בה' ולעול כאילו הוא יחיד בעולם - "אין מי יאמר לו מה תעשה..."

                           * * * * * * * * * *

"תכלית הידיעה לידע שלא נדע" - אמר ה"כלי יקר". ישנו עניין שהאדם ידע שהוא לא יודע כלום. וידיעה זו- היא תכלית ופסגת הידיעה. ידועה אמרתו של איינשטין, שככל שהוא לומד יותר, הוא יודע שהוא מבין פחות.

                         * * * * * * * * * *
טעמים לכל שאר המצוות, אנחנו יכולים לחפש- ולמצוא. אולם מצווה אחת שטעמה נסתר, מזכירה לנו שאף אנו נבראים. וגם עלינו מוטלת החובה להישמע לבורא עולם.

התורה לא רוצה לאפס את האדם, ואין לה שום מטרה להמעיט בערכו של נזר הברואים. אולם התורה רוצה להזכיר לו בצורה ברורה: יש אדון לבירה. יש מלך לעולם. הוא זה שברא אותך, הוא זה שמחייה אותך בכל רגע ורגע, והוא זה שמולו תעמוד למשפט באחרית ימיך. משפט על כל מה שתעשה בזה העולם.

האדם חוקר את טעמי המצוות, ומגיע למקום שנעלם מבינתו. את הטעמים לשאר המצוות הוא יכול להבין, אולם יש מצווה אחת, ישנו "גן נעול" ו"מעיין חתום". נקודה זו, אומרת התורה לאדם, נמצאת מעל לבינתך - "במופלא ממך אל תדרוש, ובמכוסה ממך אל תחקור".

הסתרת טעמה של מצווה זו מהאדם לא נועדה בכדי להתעלל בו ולהקשות עליו, או כדי להבליט את המגבלות שלו. טעם המצווה נסתר מהאדם כדי להזכיר לו: יש דברים שמעל לבינתך. "רק הכסא אגדל ממך" - חשוב לתורה להזכיר לאדם שיש מציאות מעליו. מציאות אליה הוא לא יכול להגיע.

טעמים לכל שאר המצוות אנחנו יכולים לחפש -ולמצוא. אולם מצווה אחת שטעמה נסתר, מזכירה לנו שאף אנו נבראים. שאף הבנתנו שלנו מוגבלת. וגם עלינו מוטלת החובה להישמע לבורא עולם.

תודה רבה לכל הקוראים והמגיבים. אתם ה"דלק" לכתיבה...