"קדושה אני מבקש
תנו לי קדושת ארץ ישראל
תנו לי קדושת אהבת ישראל
תנו לי קדושת ארץ ישראל
אהבת ישראל"

בדיוק לאחר אחד עשר שנות לימוד במסגרת דתית לאומית גבוהה, הם עוזבים את הישיבה ואת האולפנה ועוברים לאחרת. מוצאים את עצמם בשמינית; בכיתה חדשה לגמרי, עיר אחרת, חברים אחרים ואפילו בית חדש משלהם. הם מנהלים באופן עצמאי את חייהם בדירה, את ההשכמות כל בוקר לתיכון ומודעים לכך שהם צריכים להיות אחראים לעצמם. שליחות שכזו הינה שליחות עצומה, השאלה היא האם לכל אחד זה מתאים. ועוד יותר מזה, האם לכל אחד יש את הכוחות.

פרויקט של"פ (שמיניות לערי פיתוח). ישנם אנשים ששומעים את שם הפרויקט ויודעים על מה מדובר, וקיימים גם כאלו שהפרויקט לא אומר להם דבר. יש המאמינים שפרויקט חשוב ואידיאלי עבור כל נער ונערה בעלי אידיאלים וישנם הורים המפחדים לתת לילדיהם לעשות של"פ מסיבות מסוימות. ההתלבטויות הן רבות; האם של"פ מחזק את הרמה הדתית, או אולי להפך? האם של"פ באמת תורם לערי פיתוח, ואיך בדיוק? האם יש הבדל בין בנים לבנות? מהן החסרונות והיתרונות של השל"פ".

תחילה, הלכתי לשאול את השל"פים בעצמם מה הם חושבים.                                                  

לנסות להתחבר יחד, כולם. לא מתוך שינוי! אלא מתוך השתלבות
תמר, של"פית בעכו ודוד, של"פ בבת ים.
למה החלטת לעשות של"פ?
תמר: "רציתי שנה משמעותית, שונה, שנה של עשיה שאני אוכל לתרום כמה שיותר. שאני אוכל לנצל את התכונות שבי כמה שיותר לטובה." היא נעצרה לרגע והוסיפה "אני גם רציתי להשתלב בחברה חדשה כדי להכיר אנשים חדשים, להשפיע, להרים פרויקטים ודברים שבאולפנה הקודמת לא יכולתי לעשות." היא סיפרה עד כמה היא מאמינה שחשוב לבוא לערי פיתוח ולהשפיע שם. היא חיזקה ואמרה " אנחנו משתלבים עם עיר פיתוח ואני מאמינה שיש לי יכולת השפעה. וזה חשוב להיכנס לעיר כזו ולהרים אותה כמה שיותר. בין אם להשתלב בכיתה שלי כרגע ובין בגרעין תורני, זה מאוד חשוב"
דוד: "בישיבה בבית שאן חונכתי שזמן לא מבזבזים." הוא קבע. "וכל עוד יש לך יכולת להשפיע- תשפיע ותעשה את זה בצורה הכי טובה שאתה יכול. פגשתי אנשים שעשו של"פ ושמעתי על הדבר הזה וחשבתי ששם אני יכול לבנות את עצמי הכי טוב. דווקא בעיר פיתוח." הסביר. כששאלתי אותו למה דווקא בעיר פיתוח הוא נענה לי מיד "אני מאמין ששל"פ זה איפה שצריך אותך. אני נער פשוט מאוד, אני שמיניסט כמו כולם ובעיר פיתוח יש אנשים שלא מכירים משהו אחר, הם חיים במציאות מסוימת שאני חושב שאולי קצת אוכל לנסות להשפיע ממה שאני חונכתי בישיבה. לנסות להתחבר יחד, כולם. לא מתוך שינוי! אלא מתוך השתלבות"

האם אתם מרגישים שהשל"פ תורם לכם או יותר תורם לאחרים או שזה בא יחד?
על שאלה זו כמובן שלא הייתה מחלוקת.
תמר: "בעיקרון זה תורם לשני הצדדים. בהתחלה זה תורם למקום שאני נמצאת בו, למרות שאני גם מקבלת הרבה. לראות מה עשית כל השנה הזאת. אני באה במטרה לתרום, למרות שכאשר אדם נותן הוא אוטומטית מקבל. לא תוצאות מיידיות, אך אני מאמינה שלאורך תקופה מסוימת אתה יכול לראות את זה."
דוד: "כמו שתמר אמרה זה בא ביחד. אם אתה מצליח לתרום לאחרים זה תורם לך. אם אתה לא רציני – לא תורם לכיתה שלך, לסניף ולגרעין התורני ואתה 'סתם' נמצא שם זה לא תורם לך. אבל אם אתה תתרום בלי לבזבז את הזמן שלך ובאמת תתרום מכל הלב כי זה מה שאתה רוצה, זה יתרום לאחרים ואף יתרום לך"

האם אתם חושבים שיש הבדל בין בנים לבנות שהולכים לעשות של"פ?
תמר: "אני חושבת שכן. בנות יש להן יכולת התחברות מהירה מאשר לבנים. יכולת גם להשפיע מבפנים ולהיכנס לתוך כל אחת ואחת מהלב, מה שאני חושבת שלבנים יהיה יותר קשה לעשות. אבל אני מאמינה שבנים כן תורמים בצורות אחרות."
דוד: "כן. הבנים שאיתי בכיתה לוקחים את זה ממש בסבבה כי אנחנו משתדלים לבוא בצורה של להשתלב ולא בצורה של התנשאות. לדעתי, בנים זורמים יותר וכיף להיות איתם לעומת בנות שיש להם את החברה שלהם ויותר קשה להם להחליף אותן. בנים יותר יש להם את החבר הקבוע אבל הם תמיד נפתחים לקבל אחרים. לדוג', יותר זורמים לטייל עם חברים שהם בכלל לא מכירים מאשר בנות שצריכות להכיר קודם את האדם ואז לצאת איתו".

האם יש חסרונות לדעתך, ומהם?
תמר: "העובדה עוברים אולפנה דווקא בשנה אחרונה ושאתה מפסיד את הסוף של כל השנים שהיית בהם באותה אולפנה. אתה גם מקריב את עצמך בשנה אחרונה למקום אחר. כמובן שבסוף זה שווה את זה. אבל זה גם לעזוב את כל החברות, המורים, המקום שהיית רגיל אליו. פחות רואים את המשפחה, ופחות חוזרים גם הביתה."
ודוד מוסיף: "ישנם אנשים שאינם יוצאים ונכנסים בצורה טובה. הרבה פעמים אנשים עוזבים את החברה בשמינית וזה פוגע בחברה ופוגע גם באדם עצמו. לעזוב את מה שאתה רגיל, את המשפחה, פחות בבית, לשכוח את כל מה שנתנו לך ופתאום לקום וללכת למקום אחר, זה קשה, למרות שטוב לי כאן. אני נהנה מאוד. אמנם אני לא מרגיש מיצוי כ"כ עדין, אבל אני יודע שאם אני אעבוד מלא אני ארגיש מיצוי".

אתה 'זכית' להיוולד בדרך מסוימת וטוב לך? אז בו ותתרום! תנסה לקדם את העולם

איזה סוג של נוער הולכים לעשות של"פ?
תמר: "בנות חברתיות ושמחות, עם מרץ ורצון להשפיע. בנות עם רמה דתית רגילה. בנות שיכולות להוות דוגמא אישית."
דוד: "לדעתי צריך להיות סוג מסוים, וכל אחד צריך לשקול אם זה בשבילו. צריך להיות ברמה דתית, להציב להיות רף מסוים שלא עוברים אותו. למרות שישנם שמתחשק להם לתרום בשמינית והרמה הדתית שלהם לא כ"כ משהו, זה לא אומר שאסור להם לתרום, של"פ לפעמים משנה גם אותך ועוזר לך גם לשאוף ולהתמקד במה שאתה רוצה"
שניהם היו נראים לי מלאי סיפוק מעניין השל"פ, ולכן שאלתי את דוד מה הייתה כוונתו כשאמר "משנה אותך", והוא נענה לי: "משמעת עצמית אני קיבלתי. בשל"פ לא מקימים אותך כל בוקר או דורשים ממך לעשות כך וכך אתה צריך לעשות הכל מעצמך. אתה צריך להיות אחראי לעצמך."
לסיכום, שניהם מברכים גם את השל"פים האחרים שמקריבים שנה מעצמם למקום אחר, שבעזרת ה' ידעו למצות את השנה ושיצליחו לתת כמה שאפשר מהיכולות שלהם והרבה בהצלחה.
תמר מוסיפה שהיא מאמינה שזה נותן לך להיות מוכנה לשירות לאומי, כי את נמצאת בדירה, עם בנות וכולם עם מטרה מסוימת, ודוד עוד מוסיף שכדאי לבדוק ולשקול האם של"פ מתאים לו כי הצימאון ענק! ולכולם פה יש צימאון לקבל. וכשאמרתי לו שזה קשה לעזוב את הבית לשנה אחת הוא ענה "אני מודע ויודע שזה קשה, אך אדם יכול לשנות כ"כ הרבה. אם אתה חושב שיש לך מה לתת- תבוא ותתן. וכמובן לא לבוא בגישה של אנחנו יותר טובים אלא לבוא ולהוסיף להם על מה שהם עדיין לא נגעו בו, יש כאן חלק ממשפחות הרוסות, ואתה 'זכית' להיוולד בדרך מסוימת וטוב לך? אז בו ותתרום! תנסה לקדם את העולם."

כשיצאתי מהשיחה איתם, התמלאתי השראה והערצה לאותם אלו שעושים של"פ. ההקרבה מצידם כל כך גדולה שללא ספק מותירה אחריה נוכחות מרשימה וחינוכית.

יצאתי לחפש עוד דעות לגבי השל"פ, והינה הרב יניב חניא, מרצה חינוכי. הגיב בנחרצות על הפרויקט באומרו; "אני נגד פרוייקט השל"פ. אני חושב שבנים ובנות בגיל י"ב צריכים להיות בבית." קבע. "אני גם מאלה שחושבים שהדבר החשוב ביותר בימינו מבחינה דתית הוא הצניעות ונדמה לי ששל"פ זה מתכון לבעיות בתחום הזה." כשהוספתי ושאלתי אותו האם יש הבדל לדעתו בין בנים לבנות אמר "אם הבנים קשורים למקום לימוד רציני, אני חושב שיש הבדל. כלומר - נניח שבנים בעכו קשורים לישיבת ההסדר, זה יכול להיות פתרון נהדר. לבנות בדרך כלל אין פתרונות כאלו." ולסיום הוא תמה "אף פעם לא הבנתי למה בחור בגיל י"ב כבר יכול ל"תרום", לדעתי צריך להתגבש קצת לפני."

לאחריו נשאל הרב חגי לונדין ר"מ בישיבה "אור וישועה", והוא לא היה נגד הפרויקט באופן מלא.

"בגדול זהו פרויקט חיובי בעיני. אך יש כמה הסתייגיות. הדבר החיובי בעיני הוא תרומה לכלל, חינוך לאידיאליזם, פיתוח בגרות ועצמאות וחיבור למעגלים נוספים בעם ישראל אך מחד גיסא, ישנם חסרונות כגון התרחקות מהבית בשלב קריטי להתפתחות האישיותית, התמקדות בתרומה לחברה ולא במשימה המרכזית בשלב הזה בחיים כמו לימודי בגרות, פיתוח רוחני ואפילו לעיתים ישנן בעיות צניעות עקב אוירה משוחררת".

כשהוספתי ושאלתי אותו לאיזה מן המינים זה יותר מתאים הוא ענה "לדעתי הפרויקט שייך יותר לבנים ופחות לבנות שאמורות בשלב הזה בחיים להיות יותר באווירה ביתית ופחות בחוץ" וכברכה הוא סיים "בגדול, הייתי ממליץ לכל אחד ואחת שרוצים להצטרף לפרויקט כזה לבחון אם זה מתאים לו. למרות ש'הפיתוי' האידיאלסטי כאן הוא גדול חשוב לזכור שעם התרומה של כל אחד לחברה תהיה בהמשך ולעיתים השמינית היא שנה מאד חשובה מבחינת גיבוש זהות רוחנית ולימודית. ומי שחושב שזה יפגע לו בזה - לדעתי עדיף שישאר במסגרת הרגילה ובעז"ה עוד יתרום בעתיד את תרומתו."

לאחר שהרגשתי שנגעתי בדעתם של השל"פ עצמם, ובדעתם של רבנים, חשבתי שהדבר הכי חשוב זה לשמוע את דעתם של האנשים שמקבלים אותם; את התושבים.

כשנכנסתי לאתר של עזרא, חגית יוגב, מנהלת בית ספר "אליעד" בעיר לוד מספרת בפעם הראשונה בה נכנסו בנות של"פ למסגרת:

"השנה קבלנו לראשונה חמש בנות של"פ מקסימות לאולפנא בלוד.
לפני פתיחת השנה היו חששות מצד הבנות כיצד יתקבלו ע"י בנות הכתה, אם יצליחו להשתלב ולהיות חלק אינטגרטיבי ממש מהכתה.
מהר מאוד החששות נעלמו. בתוך זמן קצר מאוד הן הפכו "לודאיות" אמיתיות ונראו חברויות שהלכו והתחזקו לאורך השנה.
התרומה של הבנות גדולה מאוד!
האיכות, המידות הטובות, דרך ארץ וערכי אכפתיות ונתינה מורגשים בכל פרויקט כתתי ובכל יום. נוצרו קשרים גם עם בנות בכתות אחרות.
ללא ספק גם השל"פניקיות נתרמות באופן אישי. יש המון מה לקבל וללמוד מהחברות בכתה, מצוות המורים ומהווי האולפנא. גם מנהיגות ואחריות נרכשים לא מעט בשנה שכזאת"                                                          
                                                                                                                          

הרצון העז של לתרום ולעשות למען הכלל טמון באישיותנו כיהודים עובדי ה´

לסיום, ר´ שמעון שקופ, בהקדמה לספרו "שערי יושר" כותב: "והאיש ההולך על פי דרכי תורה ה"אני" שלו כולל את כל עם ישראל, שבאמת כל איש ישראל הוא רק כאיבר מגוף האומה..."

הרצון העז של לתרום ולעשות למען הכלל טמון באישיותנו כיהודים עובדי ה´. להיות שותף בתוכנית זו, היא זכות למי שרוצה להקנות לעולמו האישי נדבך חשוב של נתינה לכלל. בוגרי של"פ מספרים על תחושת סיפוק מיוחדת שהשאירה חותם מרכזי בבניין אישיותם. למעשה, כך מעידות השנים, שנת השליחות תורמת לשמיניסטים כישורי מנהיגות ותחושת אחריות לכלל הסובב אותם.