אחד אחרי השני יקבצו אותם מרחובות תל אביב הדרומית, עשרים סודנים ירכיבו מקהלה, ילמדו אותם כמה מילים בעברית, יתכנסו באולפן צפון תל-אביבי וישירו שיר או שניים בו יזמרו בעברית קלילה כמה לא נעים בסודן וכמה טוב להם בארץ הקודש של היהודים. כמובן האולפן יקליט אותם בחינם, הרי אין להם ממה לשלם- הם מהגרי עבודה, מחפשי מקלט, חסרי יציבות, פליטי מלחמה ושאר ניסוחים משעשעים.

בפזמון החגיגי יצטרפו לסודנים באולפן גם כמה שחקני תיאטרון ומבחר זמרים נאורים. להם התפנה לאחרונה זמן פנוי כשהחליטו לא להופיע ביהודה ושומרון אלא רק במרכז הארץ כשהם מרקדים עם מסתננים זרים. לזה יש להם זמן,
חברי כנסת 'שאכפת להם' יזמינו ילדים סודנים תמימים שינפנפו בעלה של זית טרי ממקום מושבם ביציע האורחים של מליאת הכנסת
איתם הם יפיקו מוזיקה מקורית משהו, במקום לבזבז את הזמן היקר בתיאטרון של מתיישבים חוקיים בהחלט.

גולת הכותרת של השיר יהיה הבית האחרון בו. שם יחשפו הסודנים בהתרגשות את אהבתם הגדולה לארץ המובטחת ולמדינת ישראל. יספרו בחיוך עד כמה הם מחכים להתגייס לצבא, וכמה הם רוצים לראות את ילדיהם חסרי הזהות והאזרחות עולים לכיתה א' בבית הספר העממי "ביאליק" בתל אביב, העיר העברית הראשונה.

משוכנע אני שברגעים אלו ממש, עמלים כמה ישראלים עדינים על מילות השיר והלחנתו. בוודאי בשבוע הבא הם יגיעו לאולפן המדובר. שם גם יצלמו אותם בזמן ההקלטות ויצרו רצועת וידאו שתעלה ליוטיוב ותשודר בכל מהדורות החדשות בעולם, תוך ראיון מצולם של כמה סודנים ציוניים מעודכנים על רקע כנסת ישראל בירושלים.

השיר החדש יסעיר את השיח הרדיופוני ויגיע גם למליאת הכנסת. חברי כנסת 'שאכפת להם' יזמינו ילדים תמימים מסודן שינפנפו בעלה של זית טרי ממקום מושבם ביציע האורחים, כל זאת בזמן הדיון במליאה על "היחס של מדינת ישראל לפליטי מלחמה". דיון אשר יידרש כמובן על ידי הצד השמאלי באופוזיציה ויתוחזק בכותרות מעניינות בעיתונים, המגלות את הטוב והנעימות של הסודנים המסכנים.

על פתרונות לא ידברו שם אלא יעבירו את הזמן במשפטים יחצ"נים כאשר הפתרון האמיתי ידוע לכולם. יש להעבירם מארצנו לארצם המקורית. אולי שמחנו להכיר אך כעת נגמרת האשרה הלא חוקית שקבלתם. שלום.

החודש הקודם לא היה 'ספטמבר שחור' כפי שניבאו פרשני השמאל וקבעו שבחודש ספטמבר הכנסת בוודאי תתפזר ותלך לבחירות. "ליברמן יפרוש בלחץ החקירות" אמרו, והחקירות כבר הספיקו להישכח. "ההקפאה כמובן לא תסתיים" קבעו הפרשנים, ספק ניבאו ספק הביעו רצונם. מפלגת העבודה נשארה בממשלה למרות תום ההקפאה, מפלגת קדימה, כהרגלה, זרוקה בחצר. השמאל הקיצוני והערבים חוגגים על הצעות אי אמון והקואליציה חזקה, כן, למרות שיו"ר הכנסת לא כל-כך מרוצה.

איש ירושלים השלימה
מפלגת קדימה היקרה, בקומה השלישית נמצאת מזכירות הכנסת ומחכה להצעות החוק שלכם, במקום לחפש איפה לריב ולחשוב שעוד רגע תהיו אלטרנטיבה לשלטון שיודע לעבוד, תתחילו אתם לעבוד כמו שצריך. זו אופוזיציה לוחמת ואגב מיותרת.

רובי ריבלין הוא חסיד של הדמוקרטיה הטהורה, מאלה שיקראו לירושלים המאוחדת ויצטטו פסוקי תנ"ך המפארים את ארץ ישראל, אך מנגד יו"ר הכנסת ילחם בעבור כל מיעוט בחברה, כולל חנין זועבי, שלדרכו עדיף שתשאר בכנסת מאשר שבמדינה דמוקרטית יפגעו במיעוט ולא חשובה הסיבה. השבוע בחר ריבלין להציג את משנתו בפתיחת מושב החורף של הכנסת.

לדבריו, בשנים האחרונות, הממשלה רואה בעקיפת הכנסת את מנגנון המשילות היחיד המאפשר לה להתגבר על כל תחלואי הכנסת. למעשה טוען ריבלין כי כשהממשלה גדולה, הכנסת מצטמקת ועיקר הפעילות הפרלמנטרית מתנהלת סביב שולחן הממשלה ולא בדיוני המליאה. מאמין אני כי בעמקי נשמתו של יו"ר הכנסת, הוא יודע שתוצאות הבחירות האחרונות הכריחו את בנימין נתניהו להרכיב קואליציה רחבה. הממשלה אינה מנופחת- היא גדולה בלית ברירה, ממשלה קטנה של הימין עם האיחוד הלאומי ועם בוגי יעלון כשר הביטחון, היתה זוכה להתקפות ארסיות מצד התקשורת, הרבה יותר מהמצב היום, כאשר הממשלה יציבה על שתי הרגלים- ימין ושמאל.

הפתרון למשפטי הלא-כלום

הנאום של יו"ר האופוזיציה התמימה כביכול, השבוע בפתיחת המושב, היה בין הנאומים הילדותיים שידעה הכנסת לאחרונה, כמו במושב הקודם גם הפעם ציפי ליבני איימה באופוזיציה לוחמנית, אלטרנטיבה שלטונית ושאר מילים גבוהות שנכתבו לה בדף על-ידי היועצים הותיקים מפורום החווה של אריק. גם הם כבר התייאשו מלכבוש את השלטון בכנסת הנוכחית, אז מנסים להצמיד לה משפטים ממלכתיים יחד עם משפטי הלא-כלום המיותרים.

רפי איתן, השר לענייני גמלאים בדימוס, הגיע לביקור בפתיחת המושב. כאשר ניגש לאבי דיכטר לשאול אותו מה נשמע בכנסת, הוא ענה לו "משעמם כאן, אין מה לעשות, הכל רגוע- אפילו ריבים אין כאן, משעמם לנו באופוזיציה". בשם מדינת ישראל אני קורא למפלגת קדימה, בקומה השלישית ליד חדר היו"ר, נמצאת מזכירות הכנסת ומחכה להצעות החוק שלכם, נו אתם יודעים- במקום לחפש איפה לריב ולחשוב שעוד רגע תהיו אלטרנטיבה לשלטון שיודע לעבוד, תתחילו אתם לעבוד כמו שצריך. זו אופוזיציה לוחמת וכמובן מיותרת.

ילד, גם אם קוראים לך יצחק או משה או אברהם וגם אם באו אליך כתבים הביתה וסיפרת להם שאתה רוצה להיות טייס למרות שאתה בגן-חובה, גם אם אתה נורא אוהב את הים של תל-אביב ולקנות גלידה בירושלים, אתה עדיין ילד ששוהה בישראל שלא כחוק ובלי אשרה. אתה באמת לא אשם- הוריך אשמים, וגם הם לא מאוד אשמים כי גם הם רק התחתנו בארץ ואתה נולדת. למרות כל זה ולמרות שאתה חמוד והוריך עובדים כאן- לא תוכל להישאר בארץ, כי לאמא שלך קוראים ג'יין.

השימוש בילדים והצגת תמימותם באמצעי התקשורת היא פופוליסטית ומובנת. פופוליסטית כי הילדים לא מגורשים לבדם, ישראל לא מציידת את הילדים בצעיף ובמזוודה ושולחתם אותם לדרכם אלא כל המשפחה נשלחת יחד עימו. הצגת מסכנוּת הילדים בכדי לסקל את החלטת הממשלה מובנת היא, גם המאבק למען זכויות בעלי חיים מתמקד בצבים ובנשרים ולא במקקים ובגמלי שלמה, על כן בל נופת
לצד שלל משפטים חסרי משמעות ויחד עם פזמון מרקד על ילדים תאילנדים, תינוקות רומנים וסינים מתוקים, ניצבת דמות המפתח של הסינגל: נפאלית קטנה, שחולמת מתי כבר תזכה לשרת בצבא.
ע שכאשר מדובר בבני אדם, יעשה שימוש באלו הפרוותיים יותר, ולו במובן המטאפורי.

לקראת המאבק על השארתם בארץ של מהגרי העבודה הבלתי חוקיים, הופק על-ידי הזמר עברי לידר, גיא מרוז, יוסי שריד ושאר פוליטיקאים ואנשי תקשורת, סינגל שנקרא "הבית שלי – הבית שלך" ומתמקד "בילדים התמימים" כביכול.  לצד שלל משפטים חסרי משמעות ויחד עם פזמון מרקד על ילדים תאילנדים, תינוקות רומנים וסינים מתוקים, ניצבת דמות המפתח של הסינגל: נפאלית קטנה, שחולמת מתי כבר תזכה לשרת בצבא. כמובן- לא סתם נפאלית שתשרת בצבא כי זה החוק, לא סתם נפאלית שתשרת בצבא כי כך מחייבת המציאות, אלא נפאלית שחולמת, ולא פחות מזה, על שירות בצבא.

אותה נפאלית המוצגת בשיר כילדה יפה עם שתי צמות, ממשיכה לרצות אך ורק לשרת בצבא. לא עורכת דין, לא שחקנית ולא נשיאת המדינה. היא לא צריכה ספרים, בגדים, ים או סרטים. אפשר לחשוב שמה שהתרחש במדינה האסייתית הטבועה בסכסוכים, היה גורם לה לרצות לעשות כל דבר אחר חוץ מלשרת בצבא.

השמאל רתח מזעם על ההחלטה ואפילו על עצם הדיון בעניין העובדים הזרים. הארגונים המוזרים שהפגינו אודות שמירת זכויות בעלי החיים בגוש-קטיף בזמן שמכונת העקירה פעלה על בני אדם, ציירו את ההחלטה הכבדה כאילו נתקבלה במהירות ללא שיקול דעת. בהחלט לא נעים ובוודאי שההחלטה קשה היתה למקבליה. שיקול האנושיות והצורך לקבל ולו במעט את אלו שגדלו והתחנכו כאן כישראלים לכל דבר ועניין ומול זה שיקול הציונות, הרי לא יעלה על הדעת ליצור תמריץ שמאות אלפי מהגרי עבודה בלתי חוקיים ישטפו את הארץ ככל העולה על רוחם.

על דברי ראש הממשלה שאמר כי השארתם של הילדים הזרים עלולה להציף את המדינה במהגרים, הגיבה עליזה אולמרט בעדינותה הידועה למרחקים שהיא לא חושבת ש-1,200 ילדים הם האיום הקיומי על מדינת ישראל- אלא הם תופעה מאוד שולית בהתחשב במספרים העקביים של השוהים הבלתי חוקיים שנמצאים בארץ.

עליזה, עדינתי, את לא מבינה? גירוש העובדים הזרים זו רק ההתחלה, השוהים הבלתי חוקיים הם רבים יותר ובגלל זה- בתחנת הרכבת הבאה, הם הבאים בתור.

לא רק חיים רמון צריך להעניק יעוץ חינם לעריקאת אלא כולם נקראים למערכה. כל בני הציונות הדתית צריכים ליצור קשר עם הרשות הפלסטינית ולדרוש "אל תתיישבו בשולחן המשא ומתן, אל תלכו לשיחות ישירות". הרי אנחנו בכלל לא מעוניינים במשא ומתן ומעדיפים שאבו מאזן לא ידבר עם נתניהו על שום דבר שמא ידרשו הפלסטינים לקרוע חלקים מארץ ישראל, אולי עדיף שלא יהיה משא ומתן וכך לא נצטרך להתייצב בכיכר רבין להפגנת ענק ולהתגלגל בחולות כפר מימון.

אז זהו שלא, לא כך הם פני הדברים. מחובתנו כמצביעי המחנה-הימני להתנגד נחרצות למדינה פלסטינית ולקבל בעירבון מוגבל את קריאת הממשלה למשא ומתן ישיר, ההצגה שישראל מציגה לאובמה כאילו אנחנו 'רוצים שלום' ומוכנים לויתורים, היא הצגה נהדרת שעל המפלגות הציוניות לקחת בה חלק מעט פעיל אך מאחורי הקלעים בלבד.

מעשה החתרנות של חיים רמון לא נעשה מתוך תמימות וטוב שנקרעה המסכה מעל 'הפוליטיקה האחרת' של ציפי ליבני ומפלגת קדימה. יש מקום לשקול תמיכה ביוזמה להצגת אבו-מאזן כסרבן שלום אך אין מקום לשקול מדינת טרור לצד מדינת ישראל.

במעשהו של חיים רמון יצא המרצע מהשק. סוף כל סוף התגלתה כוונת ראש-הממשלה שאמר בוועדת החוץ והביטחון השבוע כי יש מי שמחבל באופן שיטתי בכניסה לשיחות ישירות, גם בצד הישראלי וגם בצד הפלסטיני, "לצערי, לא כל הגורמים האלה נמצאים מחוץ לישראל, ואני לא מתכוון לעמיתי ממפלגות הימין בקואליציה". הוא סירב להרחיב בנושא, אבל אמר כי "אם תזמינו אותי לוועדת המשנה, יהיה מעניין מאוד".

בתחילת 2004 חשף אריק שרון בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת- פגישות חשאיות של שמעון פרס, שהיה אז יו"ר העבודה עם הבכיר הפלסטיני אחמד קריע (אבו-עלא). אנשי העבודה שאלו את שרון למה יש קיפאון מדיני, והוא גלגל את האחריות בחזרה אליהם. שמעון פרס רתח מזעם על החשיפה המבישה והאשים את שרון בחזרה כי הוא מגלה מידע מודיעיני. שרון הכחיש - הוא טען ששמע על הפגישות מאחד המשתתפים הישראלים. באחת הפגישות עם אבו-עלא, לפני כמעט שבע שנים, השתתף גם חיים רמון. רמון אמר אז שאין סיכוי לעסקה כזאת - בדיוק כפי שאמר לעריקאת, לפי הדיווח, שאין טעם לעבור לשיחות ישירות "כי נתניהו לא יסכים לכלום".

השר לשעבר, חיים רמון, עורר את זעמם של חברי כנסת מימין ומשמאל לאחר שאמר כי אין טעם למשא ומתן עם ישראל. רמון הספיק להכחיש את הדברים ולטעון שהוצאו מהקשרם, אבל הדברים – נאמרו או שלא – חוללו סערה פוליטית. מעשה החתרנות של חיים רמון לא נעשה מתוך תמימות. מטרתו הייתה לשכנע את בן שיחו שראש הממשלה הנוכחי של מדינת ישראל אינו מסוגל להגיע להבנות עם הפלסטינים, וכי רק הוא יכול להיות פרטנר לשיחות כאלה. טוב שנקרעה המסכה מעל 'הפוליטיקה האחרת' של לבני וקדימה.

ובחזרה למשא ומתן: ממשלת הליכוד לא באמת מאמינה במדינה פלסטינית, כל-כך הרבה זמן הם יושבים ומדברים על שלום, עשרות שנים נשיא ארה"ב אומר ש"עד סוף השנה נגיע להסדר מדיני", שנים רבות יו"ר הרשות הפלסטינית יודע להציב יעדים אך בפועל אין לו שליטה ברשות של עצמו. אז מה כבר יכול לקרות משיחות ישירות? הרי ברגע שישראל תדרוש הכרה בישראל כמדינה יהודית אבו-מאזן יתגלה שוב כסרבן שלום, אז בואו נתרכז באיך להביע התנגדות למדינת טרור, תנו להם לדבר, מדינה פלסטינית לא תקום.

בשבוע שעבר, בתוך כמה דקות, הועלמו מהעמודים הראשיים באתרים הגדולים YNET & NRG  מאמרי דעות של הפרשנים אטילה שומפלבי ובן כספית- "המשבר מחריף" אמרו, "הולכים לבחירות?" שאלו, "קואליציה בפירוק" הצהירו בלי למצמץ.  קולם נאלם בין צלילי המשבר שלכאורה החל בין שר החוץ ליברמן לראש הממשלה נתניהו אך באמת רק לכאורה, אביגדור ליברמן כינס ביום שני מסיבת עיתונאים שנועדה לדחות את הדיווחים על משבר ביחסיו עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו.

נזכרתי בדבריו של עמית סגל בתחילת הכנסת הנוכחית, הוא ניבא ולא ידע מה ניבא כשאמר שבכנסת הנוכחית לא יהיו משברים כלל, מלבד בעיות שיצוצו פה ושם, אני מוסיף שהכנסת הזאת אכן מתקתקת כמו שעון ולא יהיו משברים בוודאי לא בטווח הנראה לעין. "אין משבר, שום משבר. אין שום כוונה לפרוש", הבהיר ליברמן בפתיחת מסיבת העיתונאים.
ברור לי כי נתניהו יצליח לשמר את הקואליציה עוד זמן רב, כל סכסוך תקציבי נפתר בהסכמה מהירה. בלי לעשות יותר מידי שרירים הצליחה הבית היהודי להציל את השירות הלאומי ושר החינוך מקדם רפורמות בחינוך בלי רעש מיותר מהאופוזיציה...

בן כספית ואטילה שומפלבי הם פרשנים מנוסים וותיקים בתחום הפוליטי-מדיני, הצד הלא ימני בו הם ממוקמים במפה הפוליטית הוא המניע אותם לצאת בהצהרות מוזרות. לפניהם הייתה הזדמנות לחמם את דעת הקהל, להכין את הציבור לממשלה חדשה ואפילו על בחירות הם מיהרו לדבר. תהיתי לעצמי כיצד פרשנים ותיקים ומנוסים לא ידעו כי נתניהו מחזיק את הקואליציה כמו את שני ידיו. בעצם, הם ידעו זאת היטב.

חיכיתי לך חוק הגיור בכדי להיות בטוח במחשבתי, הרכב הממשלה הנוכחית יחזיק מעמד עוד תקופה ארוכה. ברור לי כי נתניהו יצליח לשמר את הקואליציה עוד זמן רב, שימו לב כמה זמן לא שמענו תלונות מעופר עיני וההסתדרות. כל סכסוך תקציבי נפתר בהסכמה מהירה. בלי לעשות יותר מידי שרירים הצליחה הבית היהודי להציל את השירות הלאומי, גדעון סער מקדם את הרפורמות בחינוך בלי רעש מיותר מהאופוזיציה, אני לא מצליח להבין מה נתניהו מבטיח לאהוד ברק בכדי שזה לא יעשה מהומה מתקציב הביטחון.

בניגוד לאולמרט קודמו, השיטה התקשורתית אותה אימץ נתניהו לעצמו היא לשתוק, להתעסק בעשייה ובקידום רפורמות ופחות בלהצהיר הצהרות. בשיטה זו הוא מוריד את אור הזרקורים ממנו מלשכתו ואפילו מאשתו על-ידי כך שכשהוא כן מחליט לדבר על משהו הוא עושה זאת כדי למשוך את התקשורת מעניין אחר בו הוא לא מעוניין שיעסקו.

נתניהו רומז לכתבים באמצעות החוקים שחוקקה הכנסת בסיום המושב כי הכנסת מתעסקת בלחוקק חוקים ולא במשברים. חיכיתי לחוק למניעת צריכת אלכוהול של חה"כ רותם וחה"כ אורבך, חיכיתי לחוק "שנת לימודים חינם לסטודנטים יוצאי צבא ושירות לאומי" של סגנית-השר חה"כ גמליאל כדי להיות משוכנע שהכנסת נשלטת בידי נתניהו ועושי דברו, "זה המעט שאנחנו יכולים להעניק לאלו השומרים על ביטחוננו יומם ולילה" אמר ראש הממשלה והתכוון: אין מה לסקר את מושב הקיץ שהסתיים, לא תמצאו בו את מה שאתם מחפשים- ציפי ליבני עדיין משתגעת משעמום, הימין שולט בשמאל והכנסת עובדת- כך נראה, מסביב לשעון.