על פסטיבל המחאה המהביל בשדרות רוטשילד, תל אביב.

כולם מדברים, משקיפים ועוסקים ב"מחאה" ומכלים את שארית השנינות ואוצר המילים על האירוע הקיצי הלוהט שעתיד לחלוף לאט מכפי שחשבנו ומהר מכפי שנחשוב.

אז רגע לפני שהיא תהיה לנו לזרה ותצטרף לשאר אירועים אקזוטיים שבזמנם מרחו צבע על שערי העיתונים וממזמן כבר נס ליחם, אצרף את הגיגיי ואחוה את דעתי העניה ועטי היבש על המתרחש שם למטה בשפלה יחד עם ידידי משכבר הימים,  מכר ותיק במשפחתינו.

ובכן, מחאת האוהלים! היא המחאה שהצליחה להוציא לרחובותיה אחוזי הלחות של תל אביב את מיטב העצלנים, השמאלנים ויושבי הקרנות ובתי הקפה, היא המחאה שהצליחה להדיר שינה מראש ממשלתנו הכלכלי ולהזים את הזלזלול המתנשא שנשב מערבה מהרי השומרון. היא המחאה שהזכירה לשמאלני הפשוט מה שאיפותיו ותביעותיו החברתיות מהממשלה, והיא דאגה לבלבל אותו כאשר כל שאר מתוסכלי ישראל ודרישותיהם השונות תפסו טרמפ על גלי ההצלחה והחום והצטרפו למאבק.

[רויטרס]

ואני, יושב לי אי שם על הר נישא בשומרון, אחד מיני רבים, אוחז פיסת ענן ותוהה מי הגאון שהצליח לארגן כזה חופש גדול למשועממי השפלה, ובו בזמן לנגח את ביבי שלנו. אמנם נדמה שהמחאה יצאה מידי קברניטי השמאל הלאומי אך היא רחוקה מלבטא את רחשי הציבור שלנו. לכן הס מלהזכיר את מאהל מגרון, כמובן, ואבוי למי שיזכיר את הרס המאהל שהוצב במחנה חורון.

הנ"ל לא ינעמו לאוזניה המסוננות והאסתטיות של התקשורת. המאוזנת. העניינית. כלב השמירה של ציפי לבני. ברור לכולנו, מבקרי ה"תשקורת" מיום שעמדנו על דעתינו, שביום בו יתרחש אירוע מסעיר אחר שיעיב על המחאה הססגונית- בו ביום האוהלים יתקפלו ואנשים יחזרו לשבת על כסאות בגובה חצי מטר. הדיונים יפסקו, נחזור לירוק על הטלוויזיה מהספה הנוחה ואיש תחת גפנו ותחת תאנתו. האידיליה של התקופה הנשגבה הזו תוזכר בערגה מפעם לפעם, ותתפוגג עם עלות העשן בחודש ספטמבר השחור..

ובכן, ירדנו אני והשטן מהשומרון להמון העם הרובץ בשפלה, ונעשיתי לחלק מהחברה הישראלית באופן המדבק ביותר. מה לי ולכבוד מלאך המוות? הוא ציפה, כמו כולנו, למאבקים והפגנות עקובות מדם, והכין את כליו לנורא מכל. מבחינתו.

לרוב הוא נודד בכבישי ישראל או אורב על ציר 60 הידוע לשמצה, אך בימים אלה, נלבב כפי שרק מלאך המוות יכול להראות, השתוקק ידידי לשים פניו תל אביבה ולעמוד מקרוב אחר המתרחש שם.

הגענו לרח' רוטשילד המפורסם ולאכזבתו הרבה הוא הצליח לאתר בעיקר אחוה ושיח ציבורי מרתק, שלא היה מבייש את הסנאט בערי יון התרבותיות. כאז כן עתה, פה ושם התרחשו היתקלויות יזומות ונרשמו מספר הצתות והורדות ידיים, אך את זה יכל ידידי השטן למצוא בבתי הכנסת המהוגנים והמאופקים ביותר. היו דיבורים על שלום, וחינוך, ובטחון, וקפיטליזם, וקוטג', ומחאה, וגברים נגד נשים, ונשים נגד גברים, וימין נגד שמאל ושמאל נגד הממשלה, ורופאים נגד האוצר ונכים נגד כל השאר.

והמון שלטים.

אם מליצים על כך שליהודי אחד יש כפליים דעות, הרי שכאן נרשמו כהנה וכהנה דעות לכל מתאהל מיוזע. אני מחכה לאותו טרחן שיאסוף את השלטים בסיום הפסטיבל ויערוך אותם לספר. שנים אח"כ עוד יאמצו עיתואנים מוכשרים ומשפטנים מבריקים את מיטב הגיגי אותם מוחים, בלי לציין קרדיט, כמובן, או אז ילבשו הללו איצטלה של זוהר ויחשב כאילו חז"לינו ז"ל לימדונו כך, או לפחות אותו קונפוציוס הגה אותם מליבו על איזו חומה סינית עלומה.

 [נמרוד סונדרס]

ואני הייתי ברוש. ניצב על עמדי כתייר מזהיר בבדידותו, מצפה לבאות, ומייחל לקצת יותר אקשן. אפילו כפר מיימון לא ראיתי שם. רק הרבה אהבה וכבוד והערכה, והרבה אמת. כמו יעקב אבינו, שהיה איש תם יושב אהלים, כך גם עתה, רובם המכריע של ציבור המתאהלים יושב וחושב. מעלה גדולה אצל עם רועש ורוגז. אז מנסים להטותו לימין ולשמאל, מראיינים אותו בחוצפה תקשורתית אופיינית, מודדים אחוזי לחות סביבו, סופרים את הימים עד כניעתו, אבל כלום לא יוכל לו. מלבד הספטמבר שבפתח

אשריכם ישראל.

כנהוג מימים ימימה עת הגיע בחור לפרקו היו מתדפקים על דלתות הוריו שלל שדכנים תאבי ממון ולשון חלקה, ומציעים להוריו במתק שפתיים את הבחורה המושלמת ביותר, שראו זה פלא- עדיין פנויה ומצפה רק לו. עם חלוף השנים, כחלק מהשתדרגות הציבור הדת"לי והיבדלותו מהמגזר החרדי, כמו גם תופעות מקבילות אחרות של דחיית גיל הנישואין והעצמת האישיות והיחודיות אצל בני נוער, עברו השדכנים הללו לבחור הצעיר עצמו וזנחו את הוריו לחקירות מאוחרות יותר. כיום, אם לא מדובר בהצעות שמגיעות מהמשפחה או מהחברים, יאלץ בחורינו לכתת רגליו ובכתפיים מושפלות יפנה לאותה שדכנית שמנה בעלת נסיון "בדוק ומנוסה" מאחורי שלחן משרדי שלרוב תשאב את מירב כספו עבור הצעות מוזרות שכל קשר בינן לבין מאווי בחורינו מקרי בהחלט, או ירשם לאתר אינטרנט מסודר ויחכה להצעות עד בוש.

לצד האומללים הללו זכו מתי מעט להכיר את בנות המין השני בצורה ספונטנית, כאשר בעבר היו אלו "שידוכי בני עקיבא" המפורסמים, בהמשך ערבי פו"פ מכל הסוגים וכיום גם היכרויות מאורגנות או מקריות דרך האינטרנט בכלל והפסייבוק (הס מלהזכיר) בפרט. העולם רגש וגעש עת טובי בחורינו ובחורותינו הצליחו ליזום קשר בלתי אמצעי ללא תיווך ביניים, רחמנא ליצלן. קשר מסוג זה מתאפשר כמובן רק בין אנשים בסגנון מאוד מסויים שלא חוששים מבושות וכשלונות וכבר בתחילת הקשר פותחים את ליבם מתוך ידיעה שהנתונים היבשים יכולים להמתין לאחר שההתאמה והחיבה הראשונית יתמסדו ויתמזגו יפה.

קשר מסוג זה מאפשר גם לכל מיני סוגי ב' למיניהם לפתוח דף חלק, כך שהבעיות צצות לאחר שכבר נוצרה אותה התאמה בסיסית, ומקבלות פרופורציה נכונה ביחס לאותו "פגם" נלווה. למעשה, עם רעייתי נפגשתי והתחתנתי רק משום שהכרנו באופן ספונטאני, ולכן עובדת היותי גרוש היותה משקל זניח ולא הפריעה לה ולא עמדה כאבן נגף וחסם רגשי ביננו. אפכל לקבוע בוודאות שרק כך ניתן לכונן רגש בריא וחיבור אמיתי בין זרים, בלי להתעלם כמובן מסיכון מסויים להישאב לקשר לא בריא שממנו יותר קשה להחלץ.. האופציה המקובלת לא מאפשרת, ולפעמים מונחית להדחיק במודע כל רגש שצץ ועולה כנגד בת או בן הזוג, ולאחר הבירור היבש של הרקע, השאיפות, המשפחה וכד'- מאוד קשה להחזיר אותו לכשהיה, וזו כבר לא אותה התלהבות ראשונית, ההתאהבות שכה רבים מייחלים לה ובודדים הם הזוכים לה באופן מלא.

ונשוב להציץ בציבור החרדי בכללו. שם עדיין השידוך פועל כמצת מכונה, מסודר וקבוע, מול ההורים של המשודכים, שמייד לאחר ההצעה הראשונית מחלצים חושים ופונים במרץ רב לחקור ולחשוף את מעללי ופגמי הצד שכנגד אחרת כדי שח"ו לא יקנו חתול בשק, שלא להזכיר "מקח טעות". השיטה הקיצונית ביותר, אם לא דיכוטומית, לנו ולשכמותינו, הן אותן חסידויות המקפידות שהחתן יפגוש את כלתו המיועדת לרגע קצר אחד סמוך לחופה, כדי לצאת ידי חובת הוראת חז"ל שמא תתגנה בעיניו. אני מעריץ אותם.

אם נהיה בוגרים לרגע, ואני מודה שזה קשה, בכל שיטה יש יתרונות וחסרונות מובנים, ועד כה לא מצאנו את שביל הזהב המתאים לכולם, כי כפי שכבר אמרו חז"ל: "כשם שפרצופיהן שונים כך שידוכיהם שונים" (שם, שם).

לאחר חשיבה קלה הגעתי לתובנה הפשוטה שכל מקום שמצליח לחבר בין יהודים ולבנות בית נאמן וכשר בישראל, מקבל חותמת  מהקב"ה ונעשה שותף מלא לתיקון העולם עד שיכלו כל נשמות שבגוף. כך אלוקים נתן אישור רשמי לבני עקיבא, וכך גם לשידוכים דרך האינטרנט שבתחילה נחשבו אם לא למשוקצים אז לפחות למוטלים בספק מוסרי והרימו לא מעט גבות עבותות, אותן גבות שנרגעות אחרי זוגות רבים רבים המפיגים את החששות וישמחו להעיד שרק בזכות הכלי הזה הם הקימו משפחה גדולה ושמחה.

מה' אשה לאיש, לימדונו רבותינו, והוא בוחר לאדם הקטן את הנתיב המתאים לו באופן אישי להצלחה, והדרך יכולה לעבור בכל מיני מקומות, חלקם מפוקפקים מאוד.. עולם השידוכים הקלאסי לא מצליח בכל מצב לענות על צרכי בחור צעיר יוזם ודינמי בן זמננו, או על בחורה בעלת אופי כזה, והתוצאה הישירה היא חתירה מתמדת אחר חלופות לאותו מתווך אלמוני ואינטרנסט, אותו שדכ"ן.

כשהקמתי יחד עם שכני לבלוג מר ברוך שומרון את ארגון "חברים למען חברים", שיחודו ברוח הצעירה הנושבת בו ומאפשרת שימוש בכלים חדשניים ומתקדמים לצד היכרות אישית ועמוקה עם המשודכים עצמם, לא שיערנו מה רבה תהיה ההיענות והיקף הפונים. אך עד שהזוג הראשון לא נכנס תחת חופתו הציקה בי השאלה אם הקב"ה בכלל מסכים לדרך זו ולארגון כמו זה שלנו. אבן נגולה מליבי עת לאחר מאמצים והשקעה אדירה ומתישה זוגות החלו להינשא, ומעבר להרגשת הזכות והחסד נרגעתי וקבלתי אישור פנימי שיד ה' מחזיקה ותומכת בנו.

ובאמת, מייד לאחר ההצלחה הראשונה כאילו נפתח מין סכר רוחני ומאז אנו פועלים ללא הרף למען הגשמת אותה מטרה אליה מכוונים כל סוגי השדכנים מכל סוג שהוא.

ה' מצא אותנו. מזל טוב!

_______________________________

למתקשים בהבנת הנקרא, הנה מס' תמונות להמחשה וביאור מושגים, באדיבותי:

1.      שדכן. מתווך בין המחותנים, וכיום גם בין החתן והכלה. בלשון העם: "שקר דובר כסף נוטל"

2.      חתול בשק. הכוונה לקניית חפץ בתמימות בלא ידיעה שהתכולה שונה מהמבוקש.

3.      רשת חברתית "פייסבוק", לטובת קוראיי המבוגרים. ואם אין לכם כזה- יותר טוב..

4.      ארגון השידוכים "חברים למען חברים". להצטרפות למאגר פנו ל haverim613@gmail.com

תם ולא נשלם שבח לקל בורא עולם