אנחנו חיים במדינה בה נראה שהמציאות עולה על כל דמיון

רגע לפני תחילת שנת הלימודים קיבלנו הודעה כי החליטו להאריך את שעות לימוד בגנים עד לשעה 14:00, כחלק ממהלך הדרגתי שבסופו יסתיים הגן בשעה 15:30
בהתחלה, לא יחסתי לכך כל משמעות, מה הבעיה, הרי בטח יהיה אפשר להוציא את הילדים גם מוקדם. הרי זה לא בית סוהר. אילו הילדים שלי, שאפילו לא נכללים בחוק חינוך חובה.
אופס.
מסתבר שלא.
משרד החינוך החליט להפעיל מדיניות דרקונית. מהרגע שהילד הגיע לגן אין יציאה עד לשעה שתיים. ונראה גם שהדרקון מאותה מדיניות של משרד החינוך מאיים הוא גם על הגננות. כי אף על פי שהן מזדהות איתנו, ההורים, אין הן מוכנות לשחרר את הילדים מוקדם.
והנה טרם הספקנו להתמודד עם הגזירה הזאת וכבר צצה גזירה חדשה לפתחנו. והפעם השכילו במשרד החינוך לעטוף היטב-היטב את הגלולה המרה בעטיפה מתוקה-מתוקה.
קוראים לזה חוק חינוך חינם.
רק מה, מי שבודק טוב טוב מגלה שזה לא רק חינם, זה גם חובה. כן, כן אם עד עכשיו היה אפשר לבחור להשאיר את הילדים בבית עד גן חובה, אז מעכשיו גן חובה הופך לגן 3.
ילדים בגן 8 שעות ביום בפקודה! הורה שרוצה לגדל את ילדיו בעצמו - מחוץ לחוק.
עתירה בבג"ץ שהוגשה כנגד העוול המשווע הזה נדחתה ע"י השופטים בטענה כי מדובר בנוהלי משרד החינוך ואין זה מתפקידו של בג"ץ להתערב בכך.
תגידו, קלטתם את זה? בג"ץ, שטוען שהכל שפיט, שמבטל ומחוקק חוקים על ימין ועל שמאל. (בעצם, רק על שמאל) שמתערב בנוהלי הצבא מודיע שהוא לא הולך לדון בכלל בנושא כי זה לא שפיט. הדעת לא נותנת להאמין, הרי לכך הוקם בג"ץ, כדי להגן על  זכויות הפרט מפני עוולות שלטוניות. ואיזו עוולה שלטונית גדולה יותר יכולה להיות מאשר פגיעה בילדנו, הנכס היקר לנו מכל
ארוחת צהריים חמה לילדים? שיאכלו במקום פירות.
שעות פעילות הגיוניות לילדים רכים? ערכי משפחה? על כל אלו לנוס הצידה, אין מקומם בישראל של המאה ה21.
טובת הילד? זכויות הפרט? אלו, כנראה שבאמת לא מעניינות את היושבים במשרד החינוך. ואת הפגיעה בכל הערכים החשובים האלו מציגים כפועל חיובי, תומכים בהורים העובדים. ואם אכן נעשה הדבר על מנת לסייע להורים העובדים, מה חטאו ומה פשעו הילדים כולם, שכופים אותם להישאר עד שעה מאוחרת הרחק מהוריהם?
אלו ילדי שלי, אני נשאתי אותם, אני הנקתי אותם, אני מגדלת אותם, ולי, ולבעלי נתונה הזכות הראשונה להחליט בנוגע לחינוכם.
לא לביבי, לא לגדעון סער, לא לאף שר , ח"כ מפקחת או גננת, כי אם לנו, הוריהם של הילדים.

הבן שלי בן 3.5, וסובל מהשעות הארוכות בגן. הוא חוזר מידי יום רעב ועצבני, עד כדי כך שהוא בקושי מסוגל לאכול את הארוחת הצהריים. הוא רק בן 3, אבל כבר לא אוהב ללכת לגן, ותמיד יעדיף להישאר בבית אם אתן לו את הבחירה.
ולבי, לב של אימא בוכה
בוכה בראותו איך בני סובל
בוכה לנוכח אטימות המערכת, הרומסת ללא בושה את הילדים הרכים
מלאת חשש אני נוכח הבאות, מפחדת מפני הגזירה הבאה שתפול לפתחנו.
מי יודע מה יכפו עלינו הלאה, באיזה אופן עוד ירחיקו את ילדנו מאיתנו
ואל מול נוכח האטימות והרשעות נדמה שלא נותר אלא להתפלל
בצפייה לגאולה

עוד בטרם יצאה השבת וכבר הגיעו הבשורות הקשות לפתחנו.
אני מחבקת את שני ילדי הרכים, הלב מסרב להאמין.
היאך יתכנו זוועות שכאלו???
ריבונו של עולם אתה ציוויתנו - "אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד"
היאך נשחטו ההורים על ילדים ביום אחד???
ועוד בחודש אדר חודש השמחה, איך אפשר לשמוח כך, כששוב ושוב נוחתים עלינו האסונות בחודש אדר?

אבל מעל הכל עולה בי תחושת זעם
אהוד ברק דמם של הנרצחים הקדושים על ידך
אתה פתחת את המחסומים
אתה שלחת את חיילנו להרוס את ביתנו, ולהגן על שונאינו ומבקשי נפשנו
שלחת אותם להגן על אותם רוצחים שרצחו את משפחת פוגל
הפנת את הצבא שלנו נגדנו, והשארת אותנו חסרי הגנה למול הרוצחים, ואלו לא איחרו להגיע

עד מתי נמשיך לנהוג בארצנו שלנו כבגלות?
עד מתי נמשיך לתת לאויבנו להורגנו ונשתוק?
עד מתי נמשיך להסתיר את זכותנו על הארץ,
ועד מתי נשלם על כך בדמנו, בטובי אנשינו?

פרק תהילים לעילוי נשמתם

תהילים פרק פג

א  שִׁיר מִזְמוֹר לְאָסָף.
ב  אֱלֹהִים אַל-דֳּמִי-לָךְ;    אַל-תֶּחֱרַשׁ וְאַל-תִּשְׁקֹט אֵל.
ג  כִּי-הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ, יֶהֱמָיוּן;    וּמְשַׂנְאֶיךָ, נָשְׂאוּ רֹאשׁ.
ד  עַל-עַמְּךָ, יַעֲרִימוּ סוֹד;    וְיִתְיָעֲצוּ, עַל-צְפוּנֶיךָ.
ה  אָמְרוּ--לְכוּ, וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי;    וְלֹא-יִזָּכֵר שֵׁם-יִשְׂרָאֵל עוֹד.
ו  כִּי נוֹעֲצוּ לֵב יַחְדָּו;    עָלֶיךָ, בְּרִית יִכְרֹתוּ.
ז  אָהֳלֵי אֱדוֹם, וְיִשְׁמְעֵאלִים;    מוֹאָב וְהַגְרִים.
ח  גְּבָל וְעַמּוֹן, וַעֲמָלֵק;    פְּלֶשֶׁת, עִם-יֹשְׁבֵי צוֹר.
ט  גַּם-אַשּׁוּר, נִלְוָה עִמָּם;    הָיוּ זְרוֹעַ לִבְנֵי-לוֹט סֶלָה.
י  עֲשֵׂה-לָהֶם כְּמִדְיָן;    כְּסִיסְרָא כְיָבִין, בְּנַחַל קִישׁוֹן.
יא  נִשְׁמְדוּ בְעֵין-דֹּאר;    הָיוּ דֹּמֶן, לָאֲדָמָה.
יב  שִׁיתֵמוֹ נְדִיבֵימוֹ, כְּעֹרֵב וְכִזְאֵב;    וּכְזֶבַח וּכְצַלְמֻנָּע, כָּל-נְסִיכֵימוֹ.
יג  אֲשֶׁר אָמְרוּ, נִירְשָׁה לָּנוּ--    אֵת, נְאוֹת אֱלֹהִים.
יד  אֱלֹהַי, שִׁיתֵמוֹ כַגַּלְגַּל;    כְּקַשׁ, לִפְנֵי-רוּחַ.
טו  כְּאֵשׁ תִּבְעַר-יָעַר;    וּכְלֶהָבָה, תְּלַהֵט הָרִים.
טז  כֵּן, תִּרְדְּפֵם בְּסַעֲרֶךָ;    וּבְסוּפָתְךָ תְבַהֲלֵם.
יז  מַלֵּא פְנֵיהֶם קָלוֹן;    וִיבַקְשׁוּ שִׁמְךָ יְהוָה.
יח  יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ עֲדֵי-עַד;    וְיַחְפְּרוּ וְיֹאבֵדוּ.
יט  וְיֵדְעוּ--    כִּי-אַתָּה שִׁמְךָ יְהוָה לְבַדֶּךָ:
עֶלְיוֹן,    עַל-כָּל-הָאָרֶץ.

לצורך התרגיל מומלץ לקחת מספר דקות.
בשל חיסרון של תרגיל כתוב, אני מציעה לקרוא פעם אחת, ואז לעצום עיניים ולדמיין את הכל שוב מהתחלה , הפעם כפי שעושים בדרך כלל בדמיון מודרך - בעיניים עצומות.
לנוחיתכם חילקתי את הטקסט לשניים - תרגיל למבוגרים, ותרגיל לנוער.

למבוגרים:
דמיינו את עצמכם שוכבים בשלווה במיטה שלכם, לאחר יום עבודה ארוך ומעייף. הבית שלו, כל הילדים כבר שכבו לישון, והמיטה נוחה, והשמיכה רכה. אח... איזו שלווה, איזו נחת, יש לכם בית יפה, השקעתם היטב לפי מאמר חז"ל שדירה נאה מרחיבה דעתו של אדם. אתם שוקעים אט אט אל תוך שינה מרגיעה.
לפתע, דפיקות בדלת, ואז הדלת נפרצת בכוח, חלונות נשברים בכל הבית ואל הדירה מכל כיוון פורצים יסמני"קים מגודלים, שחורי מדים, נושאים בידיהם אלות. יש לך חצי דקה לעוף מכאן מודיע לך המפקד, ומנפנף בידו בדף כלשהו. הילדים מתעוררים בבעתה, בוכים. אתם נגשים להרים את התינוק, להרגיע, אותו, אבל תוך רגע אחד מן היסמני"קים קורע את התינוק מידכם, ומנחית עליכם אלה, ואתם מוכים באכזריות, בעוד מזווית עיניכם אתם רואים כיצד ילדיכם נגררים באכזריות רבה.
ואז, ואז אתם מוצאים את עצמכם, לפני שהספקתם להבין בכלל מה קורה מחוץ לבית, לאחר שהוכיתם באכזריות, בעוד דחפורים מתחילים בהרס הבית על תכולתו. וכל שנותר לכם הוא לעמוד בחוץ, יחפים, בקור הנורא, ולנסות להרגיע את הילדים ולהבטיח נקמה.

נוער:
דמיינו את עצמכם שוכבים בשלווה במיטה שלכם, המיטה הנוחה והרכה שאתם רגילים אליה מילדות, עם השמיכה הרכה, ואולי אפילו הדובי שלכם עוד שם. הבית שלו, כולם כבר שכבו לישון. אח... כמה שאתם אוהבים את הבית הזה בו גדלתם, את החדר. כל חלומות הנעורים שלכם נמצאים פה בחדר, משתקפים מן הקירות. אתם שוקעים אט אט אל תוך שינה מרגיעה.
לפתע, דפיקות בדלת, ואז הדלת נפרצת בכוח, חלונות נשברים בכל הבית ואל הדירה מכל כיוון פורצים יסמני"קים מגודלים, שחורי מדים, נושאים בידיהם אלות. אתם יוצאים מתוך החדר, ורואים מפקד יס"מ עומד מול אביכם ומנפנף בידו בדף כלשהו. אימא שלכם נגשת להרים את התינוק, להרגיע, אותו, אבל תוך רגע אחד מן היסמני"קים קורע ממנה את התינוק. ואז אתם רואים אלה מונחתת עליה, בעוד כאב אז מגלה לכם שאלה נוספת הונחתה עליכם מגבכם, ואתם נגררים באכזריות רבה אל עבר היציאה. 
כולם מוצאים את עצמכם, לפני שהספקתם להבין בכלל מה קורה אתם מחוץ לבית, לאחר שהוכיתם באכזריות, בעוד דחפורים מתחילים בהרס הבית על תכולתו. ולכם נותר לעמוד בחוץ, יחפים, בקור הנורא, להבטיח נקמה ולנסות להרגיע את האחים הקטנים.

נו דמיינתם? ואני מתכוונת לממש דמיינתם? את עצמכם, הורים/ילדים, אחים, את הבית שלכם? מרגיש רע, נכון? חושבים אולי שאתם מבינים טיפ-טיפה יותר טוב את הגודל של הפשע הנורא הזה? את הזוועה שהלכה שם?
אז בלי להתייפף, התגובה האנושית ההגיונית והבסיסית ביותר לדבר שכזה היא לצעוק, למחות ולקלל. וכל אותם אנשים שרואים את הפשע הזה ולא צועקים, שמגנים את שמואל בן ישי על דבריו, ובכן.... האנשים אלו הם כמו אומות העולם ששתקו בזמן השואה. ורגע לפני שאתם מתקוממים אני לא מנסה להשוות את מה שהולך כאן לשואה, אלא רק להביא דוגמא קיצונית לשתיקה שלא במקומה.

ושמואל בן ישי? הוא כמו הילד מהמשל הידוע שצעק "המלך הוא עירום"  ותחשבו על זה, בסדר?

כתבתי את הדברים אחרי שנמאס לי לראות את גינוי, ועוד דרישה לגינוי, ועוד הוצאה של 'נוער הגבעות' מן הכלל, והכל מאנשי ימין. אולי במקום לגנות אותנו תגנו את ההרס?!

נ.ב
לכל מי ששאל וביקש, מאז שפתחתי את הבלוג הזה הספקתי להתחתן וגם נולד לי ילד מקסים שחייב שאימא תרים אותו כל פעם שאני מתיישבת לכתוב בבלוג, ולכן אני בוקשי מוצאת זמן לעדכן. אבל לאור הבקשות אני אשתדל לעדכן לעיתים קרובות יותר

התרגלנו שמכים אותנו ובעצם לאף אחד לא אכפת, אז אנחנו מרימים ראש וממשיכים.
ביום ראשון האחרון התקיימה מעין הפגנה להריסת ביתו של המחבל שביצע את הפיגוע במרכז הרב. התאספו אנשים, המשטרה שלחה יס"מ להגן על ביתו של המחבל ועצרה יהודים שפויים שמבינים שהמצב פה פשוט מאוד לא נורמלי. אנשים שמבינים שבמצב שבו הממשלה מראה אוזלת יד, העם צריך לקום ולעשות את שלו. אבל לא יתכן שאויבים מוצהרים יגורו בארצנו ועוד יקבלו כסף מביטוח לאומי... היום שמעתי שח"כ אורלב אמר על ההפגנה שהיתה להריסת ביתו של המחבל ביום ראשון כי אלו עשבים שוטים.

אנחנו כבר התרגלנו.
התרגלנו להיות מוקעים, התקשורת והשמאל עושים את זה בלי סוף.
התרגלנו שההנהגה שלנו לא עומדת מאחורנו, אולי בגלל שהם בעצם בכלל לא ההנהגה שלנו.
התרגלנו כי גם בכפר דרום, חברון ועמונה שמענו דברים דומים.
התרגלנו שמכים אותנו ובעצם לאף אחד לא אכפת, אז אנחנו מרימים ראש וממשיכים.
התרגלנו שנציגי הציבור שלנו בכלל לא מייצגים אותנו.
התרגלנו גם שהם רק מדברים ובעצם לא עושים כלום חוץ מלדאוג לעצמם.

התרגלנו והתרגלנו, כ"כ התרגלנו עד שנמאס לנו.
נמאס לנו מההנהגה שמכרה אותנו בגוש קטיף ועמונה.
נמאס לנו אז עזבנו את ההנהגה הזאת, והיום יש לנו הנהגה חלופית, שהולכת איתנו בדרך שלנו.
נמאס לנו מהשקרים אז אנחנו הולכים עם האמת.
בפולטיקה כמו במתמטיקה, האחד שואב כוח ממספר האפסים שמאחוריו

נמאס לנו מדיבורים, אנחנו עושים, גם בלי ההנהגה המזוייפת שלנו בכנסת.
נמאס לנו לחכות, אז אנחנו ממשיכים קדימה בדרך לגאולה השלמה.

החבר'ה שם בהפגנה הם לא עשבים שוטים, אלו אנשי המעשה של היום, והמנהיגים של מחר.
אלו לא עשבים שוטים, זאת הרוח של הציבור.
אז אדון אורלב לפני שאתה קורא לנו עשבים שוטים, תעצור רגע ותסתכל מי בכלל נמצא מאחוריך. מזכיר לי משפט שנון שפעם שמעתי - "בפולטיקה כמו במתמטיקה, האחד שואב כוח ממספר האפסים שמאחוריו." ואל תקח את זה אישית זה נכון לגבי כל חברי הכנסת. כי בעצם העשבים השוטים הם לא אותם אנשים בהפגנה אלא 120 חברים שיושבים במקום הקר ביותר בעולם.

הגיעה אלי תגובה מרשות השידור:

שלום רב,

הנדון: פרסומות בעניין ישובי הפזורה הבדואית
בעקבות פנייתך בדקתי את הנושא והגעתי למסקנה שהפרסומת הנ"ל אינה עולה בקנה אחד עם הכללים המחייבים את רשות השידור.
מנכ"ל הרשות הורה על הפסקת שידורה של הפרסומת הנ"ל.

בברכה,
אלישע שפיגלמן
נציב קבילות הציבור

העתק: משה גביש, יו"ר
מרדכי שקלאר, מנכ"ל
יוני בן מנחם, מנהל קול ישראל
עו"ד חנה מצקביץ', יועצת משפטית

סוף הסיפור, לעת עתה.
תודה לכל מי ששלח תלונה