איננו גנבים בלילה ואיננו לוקחים דבר מה שלא מגיע לנו, אנו באים לארצנו, ארץ אבתינו שזוהי חובתנו ולא רק זכותנו לנחול אותה.
בני ישראל יצאו ממצרים ובדרכם לארץ ישבו בסוכות. והשנה בחג הסוכות נצא גם אנחנו לסוכות בדרך לארץ ישראל.

בפעם הקודמת כתבתי על השינוי שמתחולל לאט לאט, ועכשיו לכולם יש הזדמנות לקחת בה חלק. ביום ראשון הקרוב יח' תשרי צפוי לצאת מהלך ארצי של בניה בארץ ישראל, קבל עם ועדה, בגאון.
בהרחיבי ליד אלון מורה, בשבות עמי ליד קדומים, בקומי אורי ליד חשמונאים, בעיטם ליד אפרת ובמעלות חלחול בין חברון לגוש עציון.
מתוך קרוב למאה הרבנים שחתומים על הקריאה לבא להתיישבות הזאת אני אציין רק חלק - הרב דב ליאור, הרב אליקים, הרב לוינגר, הרב חנן פורת, הרב שלמה ריסקן, הרב יקי סביר, הרב אליעזר מלמד ועוד רבים, טובים וחשובים.

אז חלק יגידו אולי שזה בכלל לא העיקר עכשיו ושאנחנו צריכים להתיישב בלבבות ולא בגבעות. אבל מהרמב"ם דרך הגר"א ועד לרב קוק מדברים  גדולי הדורות על חשיבותה ומרכזיותה של ארץ ישראל בדור הגאולה. מדברים על כך שהגאולה הרוחנית של עם ישראל תתקדם רק בעקבות הגאולה הפיזית של ארץ ישראל ולא להפך. למען האמת עוד בגמרא מדברים על זה. כך שמי שחשוב לו ממצבו הרוחני של עם ישראל, שיבוא גם הוא לגבעות ביום ראשון הקרוב.

וחלק אולי יגידו שחבל כי כשככה מפרסמים אז בטח שהצבא יבוא תוך רגע להוריד אותנו. אבל ארץ ישראל שלנו בזכות, ולא נבוא אליה כמו גנבים בלילה. איננו רוצים 'לגנוב' גבעה ועוד אחת, אלא להתיישב בארצנו כבעלי בית. אז נכון, אולי סופו של דבר שיורידו אתנו אחרי יום, ואפילו יחטיפו לנו מכות בדרך. אבל לנו יש סבלנות, אנחנו מוכנים לבנות מהלך, וגם אם ככה נצטרך 20 עליות במקום אחת בסופו של מהלך יכירו בזכותנו על הארץ, ונוכל להמשיך וליישב אותה בגאון בכל מקום. כשבאים כמו גנבים, עולים בהסתר ומשתמשים בכל מיני קומבינות אנו כמודים שאנחנו לוקחים משהו שלא מגיע לנו. איננו גנבים בלילה ואיננו לוקחים דבר מה שלא מגיע לנו, אנו באים לארצנו, ארץ אבתינו שזוהי חובתנו ולא רק זכותנו לנחול אותה.

יהיו גם מי שיגידו מה עם חומש ולמה לא נלך כולנו לשם? איננו פוסלים את חומש, להפך זהו מהלך טוב ומבורך, אבל ככל שרבים הכוחות הפועלים בשטח כך רבה גם העשייה. חשוב בהחלט להגיע גם לשם נפגש אח"כ גם שם. נוסף לכך אנחנו הולכים למשהו גדול יותר. אנחנו לא רוצים לחזור רק למקומות שגירשו אתנו מהם, אנחנו רוצים את ארץ ישראל השלמה.

אז להתראות לכולם ביום ראשון בגבעות.

מי שקשוב לסביבה יכול להרגיש בשינוי הדק, שינוי מקיץ לסתיו. וזה עוד לא שהתחיל ממש הסתיו, עוד ממש לוהט בחוץ, זה רק שכבר העונות שינו כיוון. מרגישים את זה באויר בבוקר, רואים את זה בחצבים שפורחים פתאום בכל מקום, אז עוד לא ראיתי נחליאלי אבל חכו בסבלנות כי גם הוא יגיע. ויש לי עוד סימנים משלי להבחין בסתיו שמתקרב. הכלבים והחתולים שלי כבר מחליפים לפרוות חורף, פרחי הסתיו מתחילים לפרוח, ויש עוד משהו דק באוויר שאי אפשר ממש להגדיר אותו אבל הוא כבר מרגיש סתיו, נגמר הקיץ.
רגישות לסביבה דרושה כדי להבחין בשינוי הדק הזה. שינוי שהוא אומנם דק מאוד אבל משמעותו גדולה מאוד. אותה רגישות דרושה לנו גם לחברים ולמשפחה כדי להקשיב ולהבין טוב יותר, וגם לאירועים שקורים סביבנו, כדי להבין מה קורה, לאיפה כולנו הולכים, ומה עלינו לעשות בהתאם לכך.

לא רק בעונות יש שינוי כיוון, גם באירועים גדולים יותר. כולנו את זוכרים את הגירוש הנורא לפני יותר משנתיים, רבים מאיתנו חטפו מכות בעמונה וגם מי שלא לא ישכח במהרה את הזוועה. אבל יש שינוי כיוון, ומכיוון שמדובר בהתרחשיות גדולות יותר גם האירועים גדולים יותר. אבל גם כאן צריך להתבונן היטב כדי לראות ולהבין איך עם כזאת ממשלה "נהדרת", שיחרורי המחבלים, התבוסתנות המבישה של הצבא, הקאסמים על שדרות, הגזרות חדשות לבקרים על ישובי יש"ע ועוד. איפה בתוך כל זה אפשר בכלל לראות שינוי כיוון? אבל בחומש נמצאים אנשים כבר קרוב לחודשים, וגם על החזרה לגוש קטיף מדברים בצורה יותר רצינית, מאז צעדת ארץ ישראל לפני קצת יותר משנה אנשים כבר מטיילים בשומרון חופשי. בסוכות הקרוב צריכים לעלות בעז"ה 5 נקודות התיישבות חדשות ברוב עם. גם שמדברים אם אנשים אפשר לשמוע רוח אחרת. אנשים שבעבר דיברו בפסימיות מדברים באמונה, אנשים שלא הכירו בערכה של ארץ ישראל מדברים פתאום אחרת לגמרי. כמו הסתיו שהתחיל למרות חום הקיץ הלוהט, גם כן השינוי כבר התחיל למרות שצריך להתבנן היטב כדי להבין. אבל שלא כמו הסציו שיגיע בכל מקרה, כאן עלינו לעשות מאמץ כדי שהפוטנציאל יתממש והחזון יתגשם. לפעול במלוא כוחותינו לגאולת ארץ ישראל השלמה.

שנה טובה לכולם.

שבוע שעבר נתקלתי במודעה סביר להניח שרובכם נתקלתם בה -משנים כיוון, חוזרים לחומש.

איזה יופי, נכון? אבל רגע, באמת?
קריאה שניה של המודעה מגלה שהאירוע באישור הצבא, במקום גרעין חומש שאירגן עד כה את העליות חומש מופיע הארגון האנונימי 'ארגון מגורשי חומש' ו...מועצת יש"ע. כמו כן האירגונים הרגילים לא מופעים אלא ארגונים "סולידרים" יותר, שלרוב אינם נוהגים לכריז על היותה של ארץ ישראל שלנו.
טוב, עכשיו משהו התחיל להראות לי מוזר. בסכ"ה מהכרות אישית שלי עם גרעין חומש הם עוד זוכרים טוב מאוד איך מועצת יש"ע מכרו אותם בקיץ תשס"ה, ולא כ"כ ממהרים לסלוח על כך. בדקתי שוב את המודעה הפעם בצורה מדוקדקת יותר. צירוף המילים 'ארץ ישראל' לא מופיע אפילו פעם אחת בכל המודעה. הטיעון לחזרה לחומש הוא ביטחוני - כדי שלא ירו קסאמים על תל אביב כמו שיורים על שדרות.
בררתי עוד קצת, אכן הוגשה בקשה לאישור מצה"ל. הסיבה לבקשה - כדי שיכולו לתפוס את ההנהגה ולמנוע מגורמים קיצוניים (כמו גרעין חומש) לתפוס את ההנהגה.
נו קלטתם?
מאז שגרעין חומש התחיל לפעול על מנת לחזור לחומש דיברו כל הזמן על היותם ההנהגה החלופית. בעליות הקודמות לחומש מועצת יש"ע נשארו בחוץ בבושת פנים. אז החברה במועצת יש"ע מפחדים לאבד את ההנהגה. כבודם במקומם מונח, אבל הם נכשלו בגוש קטיף, ועכשיו הם רוצים להכשיל את כולנו.

בטחון זה דבר חשוב, אבל מה על ארץ ישראל? אנחנו דור הגאולה, ובדור הגאולה הנקודה המרכזית היא ארץ ישראל. הגמרא מדברת על זה, הרמב"ם מדבר על זה, הרב קוק מדבר על זה.
מישהו מאיתנו יודע מה זאת ארץ ישראל? כל כוחתינו צריכים להיות נתונים לה, ומארץ ישראל יבוא הכוח להכל, לתורה למוסר וגם לביטחון. אבל ארץ ישראל יש בה הכל, תורה ועם ישראל. ארץ הקודש.

אז מה, לא לבוא לחומש? אבל אם לא יבוא אף אחד זה יראה כאילו אנחנו לא רוצים את חומש.
לא יודעת אבל מועצת יש"ע מכרו אתנו פעם אחת בכפר מימון, ניסו למכור אתנו שוב בעמונה, שם הם הבינו שבעצם אף אחד לא ממש שם עליהם כבר, ועכשיו הם רוצים למכור אתנו שוב.
לזה אני לא מוכנה, כי אכפת לי מארץ ישראל.

כבר זמן רב לא הייתי כאן. לא שכחתי, פשוט הייתי עסוקה. בניתי בית בארץ ישראל.
הייתי בבית החדש בחברון, ראיתי את השמחה על עוד בית בעיר האבות.
שמחתי לפגוש את האלפים בסיבוב שערים ובחומש.
ישבתי שעות רבות בישיבות מטה, וזה למרות שהפסדתי יותר מחצי מהן.
פגשתי אין סוף אנשים טובים באמצע הדרך.
יש כל כך הרבה טוב מסביב צריך רק להביט והלב מתמלא שמחה. יש כל כך הרבה טוב שצריך להזהר לא לשכוח שיש עוד הרבה מה לשנות. אבל כל הטוב הזה הוא כמו אבוקה שמאירה את הדרך ונותנת כך להמשיך.

להתראות בקרוב.