על חומר, תחושת המגיע לי וקמצנים

נתנאל קראוס, ב' בשבט תשע"ה,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

שיחות סביב שולחנות קפה בבתי חברים גולשות מעת לעת לנושאים כספיים, גם שיחות טלפון, גם בקרב יושבי בתי מרזח מודרניים. בכלל אחוז ניכר מן השיחות עוסק ברכש. מה כדאי לקנות, מתי ואיפה. מה אפשר לעשות באמצעים פיסקליים ומה אי אפשר. מה מי שבידו עושה בכספו וכמה שהלוואי-עלינו סכומים כדי שיתאפשר לנו דבר זה או אחר. לאנשים בכלל יש הרבה רצונות, ואיפוק הינו מנת חלקם של בודדים המצליחים לסגל לעצמם איזושהי טוטאליות, כזו המעמידה אותם כחריגים, לפעמים אפילו כחריגים מומחים, ולעיתים אף כחריגים בזויים - כמי שזכו בדבר שהיה מועיל יותר לאחר. כסטייק עסיסי לצמחוני. כלמבורגיני לאדם השלול רישיון. כזכיה בלוטו למיליונר שמשום מה טרח למלא טופס.

כשמדובר בחומר, מפתיע להבחין במספר מציאויות נשנות. 
האחת, רובנו לא מצליחים לשלוט בו. 
נוספת, רובנו לא מצליחים לשלוט ברצוננו. 
שלישית, רובנו לא מצליחים לאזן את תחושת הערך העצמי היחסית.
ולבסוף, בצורה קשורה-עקיפה, רובנו מתקשים להתמיד מול מטרות ארוכי טווח.


המחקר מראה שמותג משפיע עלינו לטובה פיזית, אם כן, האם אפשר להגיע לכך ללא המותג? 

שליטה בחומר.
להגדיל אותו, לשמור עליו. נסיונות שונים הנעשים מתוך תקווה להגברת החומר. שאיפות וחלומות ומחשבות שלא מגיעות לידי מימוש בשל ספקנות, סיכונים, כלים חסרים או כוויות ישנות. לפעמים שמירת החומר משמעה מאמץ מסוים שאנו מעדיפים שלא לנקוט, לעיתים הרצון שלנו אינו היחיד בנוגע לאותה המטרה ואנו נאלצים להתפשר. לדלג בשתיקה על פני אפשרויות.

שליטה ברצוננו.
שכנוע עצמי לטובת מטרות סרק. הנה בזה אכן ישנו הצורך, זה יוכל לעזור, את זה אוכל למנף. בטווח הארוך. בעתיד. בפועל. סיכויים. אפשרויות. הזדמנות. הוצאה לשם הכנסה. איך מסתדרים בכלל בלי זה. כבר התרגלתי. זה משנה חיים. זה הא, זה הו. זה הו הא. זה העתיד. זה שכנוע עצמי שמהתל. אשליה שממסכת בחינות של צרכים אמיתיים. מה באמת צריך, האם ניתן למדוד יעילות. האם אפשר להסתדר מבלי להוציא על כך את החומר. הרמב"ם, הנוקט בשיטת שביל הזהב, מציין את הדרך להגיע לאיזון, בתארו כיצד אדם שחי על קצה הפזרנות יתקשה להתאזן ובדרך כלל יטה לפזר, או לחילופין, יתאפק, יישבר ואז יפזר. השיטה, יצדד הרמב"ם במתודה היוונית, היא להקצין לצד השני. מהוצאה לאפס הוצאה, מפזרנות לקמצנות טוטאלית. לכופף לצד השני כדי להתיישר. כלל לא פשוט.

ערך עצמי.
קשה לנו ליהנות באמת, ובכלל מהי הנאה. כאשר הנאה הופכת יחסית. יחסית לשכן, לתרבות שכנה. יחסית לנורמות שמוכתבות על ידי קנאה או הערצה. יחסית לחברים או לדמויות שמרצדות על מסכים. לא לחינם אנשים נוסעים למנזרים רק בכדי לגלות שוב הנאה מעלים נושרים ומשבי רוח. וזה עדיין קשה, כי לו יש ולי אין, כי הוא יכול לעשות כך ולרכוש זאת ולי זה קצת קשה. ואז אני מרגיש שאני פחות ושהוא יותר. כי יש לו יותר מתכת או פלסטיק שעושים אורות ושאחרים מתרשמים מזה, כמוני. איך מתמודדים עם המנעות בלי להרגיש מסכנות. כשכל פרסומת מתאמצת לחדד את הפן הזה. אל תהיה מסכן, תקנה, תהנה, אלו החיים האמיתיים, אל תתאפק, אל תחשוב מידי קדימה. אפילו לא על מהי הנאה באמת, אפילו לא מהי אשמה. ארזנו לך חלומות ואושר בקרטון. רק אל תשאר אתה.


אפליקציה יפיפיה ומאתגרת לתרגול מעשי של מדיטציה.   

התמדה.
גם אם הפנמנו, גם אם גמרנו אומר שכך וכך. על גבולות, על מה שבאמת נדרש, על פינוקים קטנים לאורך הדרך. על צורת מדידה ומעקב. עדיין, זה יעיב, זה הרצון הזה. לא כל כך ברור, מאוד לא ממוקד. מאוד משכנע. לפעמים זה לא תלוי בנו, לפעמים כך אנו אומרים לעצמנו. שאין ברירה למרות שיש, שצריך אף שלא בהכרח. 
ואז להתמיד, להתיישר, לנסות להתיישר שוב, לא לנטות. ימים שיש יותר וימים שיש פחות. כשאפשר להרשות או כשלא. אם נמשיך באותו קו בעקביות, אם אין הפתעות חריגות, אז זה לא ישנה. אך אם המציאות מהתלת, אם היא נוסכת בטחון או דיכאון, אם זה משפיע, יהיה קשה להתמיד.

להתנהל בעולם של חומר, בו צרכים בסיסיים קיימים בשפע ואיכשהו קשה להכיר בכך, ולעומת זאת ב"אין" קל יותר להכיר. רצונות שתולים על ידי מעצבי תרבות, מה שווה, מה פשוט. כמה אין לך לעומת מי, כמה צריך כדי להרגיש שיש, שלא נפגר מאחור, שנתקדם קדימה. שלא "משהו שלילי", שכן "משהו חיובי לעתיד". ואז, כשכבר נקבעה נורמה עדרית, נוצרת צורה אידאלית, משהו ישים שרק דורש מאיתנו טיפה מעבר למה שאנו יכולים, במידה שתאפשר לנו להתפתה. וכשהכל יהיה על פי הכללים, לפי סדר.

זה לא משנה אם נעים כיחיד או כצוות. ההתמודדות היא אותה התמודדות. אמנם נתוני הפתיחה משתנים, ולזוגות, ובוודאי למשפחה, ההתמודדות הרבה יותר מורכבת. כאשר נצרכת הרתמות משותפת, כשכל צד מסוגל למשוך לכיוון שונה ולוותר על מה שהשני לא מסוגל לפסוח עליו. כשצריך לספק מספר רצונות שונים. ועדיין ההתמודדות היא אותה ההתמודדות. אם לקנות עוד בגד או מוצר אחר, שירות או מה שלא יהיה. אם זה לא מהותי כמו לחם ומים אז זה לא מהותי. זה לא הופך אותך למסכן או פחות. ממש כמו בקלישאה, זה הכל בראש ובחוסן הנפשי. איזהו עשיר. לשמוח בחלקנו. לא להסתכל על הדשא של השכן. לראות טבע גם בצרור קטן של נוריות. לחשוב קדימה. לרוות נחת מן היש. לחיות.

אין נוסחאות קסם. יש רק מעקב והוצאה פחותה מהכנסה. אפשר למלא לוטו ב5.80 מידי פעם. אין לקבל שום הוצאה כמובן מאליו. קשה להתמודד עם חומר, בטח כשקוראים כתבות של עיתונאימצ'יקים שמלחיצים בניסיון לפאר נורמות מעוותות, רק כי זה מה שאנשים נוטים לקרוא.

הרמב"ם כן מנסה להכתיב פתרון. ועושה שימוש בדוגמת הפזרן-קמצן בדווקא. השאלה הגדולה היא כיצד באמת חושב "קמצן", כיצד נכנסים לראשו ומסגלים את חשיבתו. אם שואלים קמצן, הוא עשוי להתייחס בשיוויון נפש לבזבזנים, לומר שנחמד למדי שישנם בזבזנים. בזבזנים מגדילים עבורו את ההיצע. בזבזנים מעשירים את האפשרויות. והקמצנים בוחרים מן האפשרויות הרבות את מה שתואם באמת לצורכם, בלי לעשות עניין ממה שאחרים חושבים. מתוך חוסן נפשי, ולעיתים גם מתלווה בוז.


הרצאה מאלפת בנוגע לחייו של בן מעמד הביניים לעומת איש הכפר הפשוט בתאילנד, 
כדאי להאזין:  http://youtu.be/21j_OCNLuYg