נוח עם אי נוחות (לא בדיוק פוסט בחירות)

נתנאל קראוס, כ"ב בשבט תשע"ה,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

כמה מחשבות על שיחות פוליטיות. בין חברים על ספות, בין אושיות על במות, בין מודעות על לוחות. פרופורציות ביחס להבטחות קולוסאליות. ועל הנוחות שבאי הנוחות.

נוחות אינה מילה גסה. לא, חס וחלילה. נוחות היא מצב ששואפים אליו. אנשים עשויים לומר שלא נוח להם. שהם רוצים נוחות, אך בפועל, אם האדם מצליח לשקלל את מצבו כראוי, הסיבה להשארותו הסטטית במצבו הלא-נוח היא מפני שנוח לו באי הנוחות שלו. הרבה יותר נוח להשאר במקום מאשר לנקוט צעדים משמעותיים לעבר אידיאל גדול. מבוגרים יסכימו עם האמור, צעירים יטו להתרעם ולדרוש את הראוי. מי שלא מכיר את משמעותה של אחראיות. מי שהחיים לא מכריחים אותו לחשוב הרבה יותר קדימה, לתכנן את דרכו. מאוד מעניין לבחון את פעולתם של מבוגרים, כיצד הם משליכים לא פעם את הלך מחשבתם המנוסה על צעירים ומונעים מהם לקחת את הסיכונים שעלולים לפגוע בהם באותה המידה כפי שהם עשויים להועיל. להיכנס אול-אין לעסק. לתת אמון מלא באחר. לרוץ קדימה, מהר, בלי להביט לאחור. להילחם. המבוגר יודע שבדרך כלל לא שווה לצאת מ"אי הנוחות", שלאף אחד אין באמת שליטה. אנליסטים רק מחשבים סיכויים, לא מנבאים עתידות. לפוליטיקאים וסמנכ"לים אין באמת תוכניות רבעוניות מפורטות. 


גם גמל המביט אל האופק מעניק תחושת בטחון.

נוח להשאר באמצע, להתקדם בצעדים בטוחים, בלי מכות חרב, בלי הצהרות מטורפות. ללא שינויים מרחיקי לכת ומהפכות. בעיקר לא מהפכות. לך תדע מה מסתתר מתחת לאבן. יש שיבקרו את הסטאטיות, את המצב הקיים. הם יצביעו על הכשלים ויתריעו שלפי דעתם זה רע, ושהם גם ראו את זה קודם, ואף הציעו חלופה עמומה ולא מוכחת שהייתה פותרת את הכל. ההיסטוריה חוזרת על עצמה, לא כזה פשוט להיפטר מהרע, בטח לא במחטפים, מה גם שאת מקור הרע לא תמיד מזהים. מצב קיים לעולם לא תלוי במשתנה בודד. האם מערכת שלמה תלויה בדעתו של פרט יחיד. לפעמים כן, אולי, בדרך כלל לא. הכל מסתכם בנסיון. אם נעשה כך או אם נעשה זאת. כל אחד לפי הגיונו. כפי שלימדו אותו, לפי תחושת בטן. לפעמים זה כמו להמר. לא משהו שתלוי בהכרח במידע קבוע, בסטטיסטיקה שאפשר להמיר לתוצאות מוכחות.

נוח זו מילה קשה. "נוח לך? זה נוח?!". ההוא, שמנגד, יצביע על אלו שלא נוח להם או על מציאויות משונות שאינם כה נוחות. הוא יתעלם מכך שהחיים הם חיים, תיאוריות הן תיאוריות. תקוות הן תקוות. לפעמים המושכות קצרות מידי, לפעמים אנו תלויים באחרים. אי אפשר שרק הראש יתקדם, גם הכתפיים שוחות קדימה, גם הברכיים מתכופפות. התנועה היא הרמונית בהתחשב במגבלות שמכתיבה המציאות על הדימיון. המציאות היא מגדל כפיסי עץ, לך תדע מה יקרה אם תזיז אחד מיותר.
נוח עם אי הנוחות. עם ההבנה ששום דבר לא פשוט. עם אלא שמפחידים ועם אלו שצועקים שלא להאמין. שכל אחד מבטיח שהוא והוא והוא. ואם לא הוא אז רקעים שחורים, וכותרות אדומות או צהובות, ודפים שנראים כאילו דרכו עליהם עם בוץ לבן.

 
אנשים שהולכים לאן שהולכים כדי לחזור לבית חם ואנשים אוהבים.

צריך הרבה מזל בחיים. צריך עוד יותר שכל כדי לשים לב כמה מזל יש לנו. צריך להבין כל מיני דברים. צריך לשאוף למעלה. צריך לזכור מה אורב למטה. צריך להסתכל לצדדים כשחוצים את הכביש. צריך שלא יהיה זה הפחד שמכוון, שמרתיע ומאיים. לא מילים, לא מודעות, לא אנשים שמתרגשים ומתמרמרים על במות. לא האשמות, לא השוואות שנועדו להרים אחדים על חשבון אחרים. מי עושה, מי רוצה. מי מקטר ויושב בחיבוק ידיים. למי אכפת ומי פועל. מי בזמן הזה יכל לעשות משהו אחר. מי יקום עם חיוך ויתלבש מהר כי זמן זה זמן והוא עובר. מי ילך לאן שהולכים כדי לחזור לבית חם ואנשים אוהבים. גם אם זה לא אידיאלי, גם אם זה לא מושלם. כפיות טובה אינה דרך. תלונות אינם פתרון. שיחות נמהרות על דמויות שאינם נמצאות כלל בחדר אינם תורמות. לא צריך להיות טיפש. זה לא נקרא להתעלם. קוראים לזה פרופורציות, מושג שכבר מזמן לא קיים במרחב הציבורי. 


נוחות היא פרי בשל.

נוחות אינה מצב סטטי. נוחות אינה מטרה. נוחות היא פרי בשל ממקרר ביתי וחיבוק אימהי. היא ארוחת ערב עם החברה. ביצה מקושקשת וירקות, קפה כהה חם ועוגיות במילוי שוקולד שהיו במבצע נחמד בסופר. לשבת עם חברים שבאו מרחוק לארוחת שבת. לקום עייפים בבוקר לקראת יום חדש ולעשות פרצופים מוזרים מול המראה. עם תכנונים, חלומות וצעדים קטנים בדרך לשם. כל עוד מתקדמים קדימה. כל עוד לא דורכים במקום. כל עוד העבר לא מאיים. כל עוד ישנה אפשרות. לטוב, ליותר טוב, לעוד יותר טוב. לחיבוקים ונשיקות. להפתעות מתוקות.

אהה, דרך אגב, גם יש בחירות. 
יום בחירות שמח וחופש נעים. 
בטח נתראה לפני.